הזכרת גדולתו וגבורתו של הקב"ה כ"משיב הרוח ומוריד הגשם", בברכת "גבורות" ("מחיה המתים"), שהיא הברכה השניה של תפילת שמונה עשרה.
חז"ל קבעוה בברכה זו, כי: "שקולה ירידת הגשמים כתחיית המתים" (ברכות ל"ג, א), הואיל ועל ידי הגשם גדילה התבואה המביאה חיים לעולם.
מתחילים לומר זאת בתפילת מוסף של שמיני עצרת, עד תפילת שחרית של יום טוב ראשון של פסח.