פרה שכל שערותיה אדומות, שאפר שריפתה שימש לטהרתם של טמאי מתים.
את הפרה האדומה היו שוחטים בהר הזיתים ומזים מדמה שבע פעמים כנגד קדש הקדשים. לאחר שחיטתה היו עושים מדורה ושורפים את הפרה כולה. לשריפה זו היו משליכים עץ ארז, אזוב ושני תולעת (רצועה של צמר צבוע באדום). לאחר השריפה היו אוספים את אפרה של הפרה, ובשעת הצורך היו משתמשים בו לקידוש "מי חטאת" (כלומר: שמים אותו על מים חיים), שאותם היו מזים על טמאי מתים לשם טיהורם.
שריפת הפרה האדומה היתה מאורע נדיר ביותר. יש אומרים כי מימות משה ועד חורבן הבית השני שרפו תשע פרות בלבד: אחת שרף משה, אחת עזרא ושבע מעזרא עד חורבן הבית השני. ישנה גם דעה הסוברת כי רק שבע פרות נשרפו.
לשם שמירת טהרתה של הפרה האדומה הנהיגו חכמים סידורים סבוכים וחמורים ביותר.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)