היתר קצירת תבואה חדשה, הגדלה בין נטיעות, לפני קצירת העומר, כדי שלא תגרום הפסד לנטיעות, או לפי שאותה תבואה אינה ראויה לעומר1. ויש מפרשים: היתר קצירת תבואה חדשה, הגדלה בין הנטיעות, לפני קצירת העומר, משום כלאיים2.
----------
(1) כמו ששנינו (מנחות פ"ה, א): "אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין ולא מבית האילן" (- שדה שנטועים בה גם אילנות, לפי שהאילנות מכחישים את הקרקע), והרי שנינו בברייתא: "ממקום שאי אתה מביא, אתה קוצר" (רש"י מנחות ע"א, א).
(2) ומה שנקטה המשנה (מנחות ע"א, א) "קוצרין מפני הנטיעות", לפי שפעמים אדם זורע תבואה, ואין שם נטיעות, ולאחר זמן עולות שם נטיעות מאליהן, וצריך לקצור את הזרעים משום כלאיים (רש"י מנחות עא, א).
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)