מקרא, כתוב, פסוק. "מאי קרא, מאי קראה" - מהו הכתוב שלה, מהו הפסוק שלה. ביטוי תלמודי שמשמעו: מאיזה כתוב נלמדת שמועה זו או אגדה זו? מהו הכתוב שממנו למדים דבר זה?. "קרא אשכח ודרש" - מצא כתוב ודרש אותו. ביטוי תלמודי המשמש תשובה לתמיהה על דבריו של חכם פלוני הנראים מופרכים לכאורה - שמקורם הוא במדרשו של פסוק. בעיקר פסוק לא מובן. "קרא אסמכתא בעלמא" - הפסוק אינו המקור לדין אלא סמך בלבד, המקרא שהובא כמקור לדין אינו אלא סמך בלבד. פעמים שחכמים סמכו למקראות דינים שונים מדאורייתא או מדרבנן, על אף שאותם המקראות אינם המקורות שמהם נלמדו אותם הדינים. לדוגמא: נשים פטורות מן הסוכה מהלכה למשה מסיני, והסמיכו חכמים את פטורן לפסוק: "האזרח", להוציא את הנשים.
דוגמא נוספת: קטן שהגיע לחינוך, אינו חייב במצות ראיה אלא מדרבנן, משום מצות חינוך, והסמיכו חכמים את חיובו לפסוק: "יראה כל זכורך" - לרבות קטן שהגיע לחינוך שחייב בראיה.
"קרא ומתניתא מסייעי ליה" - מקרא וברייתא מסייעים לו (לאמורא).
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)