אחד מחמשה דברים שעשוי להתחייב בהם מי שחבל בחברו: תשלום לנחבל על הזמן שהוא בטל ממלאכתו מחמת החבלה.
כיצד מעריכים את דמי השבת? רואים את הנחבל כאילו הוא שומר קישואים (ואם סימא את עיניו - כאילו הוא טוחן ברחיים), שהיא מלאכה שאף קטוע יד או קטוע רגל מסוגל לעשותה, וכעת מחמת חבלתו אינו מסוגל לעשותה, משום כך על החובל לשלם לנחבל דמי שכירותו כשומר קישואים.
במה דברים אמורים, באדם שאין לו אומנות, אז משערים לפי שומר קישואים, אבל באדם בעל אומנות, שיכול היה לעסוק באומנותו אם לא היה נחבל, משערים את דמי שבתו כשיעור הפסדו על ידי ביטולו ממלאכתו מחמת חבלתו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)