שיטת בית שמאי (סוכה ט א) שהסוכה צריכה להיות עשויה לשם חג הסוכות נלמדת מהפסוק (דברים טז יג) "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ", רש"י מבאר שהדרשה מהפסוק היא באופן של 'סרס המקרא ודרשהו', וקוראים את הפסוק כך, סוכות תעשה לחג- כלומר שצריך לעשות את הסוכה לשם החג.
מהו לימוד זה? מתי משתמשים בו?
ישנם כמה לימודים (עיין ספר הכריתות חלק ה שער א) שקבלו חז"ל שניתן לדרוש בהם את המקרא אף על פי שאינם מוזכרים במדותיו של רבי ישמעאל או במידותיו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי. בהליכות עולם (שער ד פרק א) כתב על מידות אלו, "ויותר מהמה בני הזהר במידות חכמי הגמרא במדרשותיהן ובאסמכתותיהם ובקראותיהן כי להנה שרשים גדולים שמהם מסתעפים כמה ענפים בדיני התורה".
אחד מהלימודים האלה הוא 'סרס המקרא ודרשהו'. מהותו של הלימוד היא שבמקום שאין פשר והבנה לפסוק, מותר לשנות את סדר המילים וללמוד מכך דין. הדוגמא הידועה ביותר ללימוד זה היא הלימוד על הפסוק (תהילים קיט קכו) "עת לעשות לה' הפרו תורתך"- "רבי נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה'" (ברכות נד א).
וכתב השל"ה הקדוש (כללי התלמוד, כלל לשונות סוגיות אות ס), "אין הפירוש שהמקרא אינו כסדר אלא סירוס חס ושלום, בודאי לא דבר ריק במקרא, רק שהוא ריק ממנו להבין כסדר שהוא כתוב, ואין לנו בו הבנה אלא כאילו היה מסורס, אבל נאבדה החכמה ממנו להבין מליצת ורמיזת הפסוק, שלפי המליצה והרמיזה הפסוק הוא כסדר".
כך הוא גם בסוגייתנו. הפסוק 'וחג הסכת תעשה לך' לכאורה לא מובן וכי אנו עושים את החג? אנו מקיימים את מצוות החג אך לא אנו עושים אותו. לכן 'סרס המקרא ודרשהו' שכוונת הפסוק היא שאת הסוכה תעשה לשם החג.
(כתב: ינון קליין)