דין בהלכות אבלות ביורה דעה סימן שפ"ו. מקור הדין בגמרא במסכת מועד קטן (ט"ו ע"א), ונלמד מיחזקאל הנביא: "אבל חייב בעטיפת הראש, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל ולא תעטה על שפם - מכלל דכולי עלמא מיחייבי".
ובדף כ"ד ע"א מבארת הגמרא את צורת העטיפה: "דאמר שמואל: כל קרע שאינו בשעת חימום - אינו קרע, וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה. מחוי רב נחמן עד גובי דדיקנא".
רב האי הסביר שהכוונה לכסות פניו עד שיער שעל הלסתות ועטיפה זו למעלה מן החוטם, וכן כתב הרמב"ן.
עוד כתב הרמב"ן שצריך עטיפה כל היום, אבל כשבאים אחרים ומנחמים - מגלה ראשו מאותה עטיפה לכבוד, וכן פסקו הטור והשו"ע. 
אבל הגהות מיימוניות כתב בשם הסמ"ג והתוספות שלא נהגו באלה מלכויות בעטיפת הראש מפני שמביא לידי שחוק גדול מן הגויים. ואמנם הבית יוסף דחה סברה זו, אך הרמ"א פסק כן להלכה וכתב שאין להחמיר במה שלא נהגו אבותינו. ומכל מקום כתב הב"ח בשם הרוקח שמשיכת הכובע לפני העיניים נחשבת כעטיפה, וכן הביאו הש"ך והט"ז.
(כתב: אביחי רוזנבאום)