ככלל, דיני האבילות הינם מדרבנן, אלא שנחלקו הראשונים בענין האבלות ביום הראשון: לדעת הגאונים, אם היום הראשון הוא יום מיתה וקבורה יחד אזי האבלות בו דאורייתא ושאר הימים דרבנן, וכן פסקו הרי"ף, הרמב"ם והרשב"א.
לעומתם, רבינו תם ור"י כתבו שאין שום אבלות דאורייתא, אלא אנינות יום ראשון הינה דאורייתא, ואונן אסור רק באכילת קדשים ומעשר שני ובשאר דברים המפורשים בברכות י"ז ע"ב, אך אבלות - לא מצאנו שתהא מן התורה.
הרא"ש והטור הכריעו כדעת ר"ת ור"י, אך הרמב"ן הכריע כדעת הרמב"ם וסיעתו, שרק אם יום ראשון הוא יום מיתה וקבורה הוי דאורייתא, אך לא בכל האבלים אלא בשבעה קרובים בלבד, וכן הכריע השו"ע ביורה דעה סימן שצ"ח, ובשם יש אומרים הביא דעת ר"ת ור"י. ובסימן שצ"ט סעיף י"ג הכריע הרמ"א כדעת ר"ת ור"י.
(כתב: אביחי רוזנבאום)