דרכי התנהגות ("נימוסים") של גויים.
קיים איסור לחקות את דרכיהם ולאמץ דרכי התנהגות כאלה.
האיסור נובע מהפסוק: "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח ג).

להרחבה:
הרמב"ם מביא מספר דוגמאות ל"חוקות" אסורות: דרכי לבוש, סגנון תספורת וסגנון בניה.
הרמב"ם מביא כסיבה לאיסור את הצורך להיות מובדל מהגוי, ולגנות את מעשיו.
המהרי"ק קובע כי האיסור ללכת בחוקות הגויים הם כאשר דרך ההתנהגות היא "חוק" דהייינו: דרך התנהגות בלתי מובנת, ללא סיבה ברורה. בסיטואציה כזו אסור לאמץ את דרך ההתנהגות.
ניתן להסיק מכך, כי לשיטת המהרי"ק הסיבה לאיסור הינה למנוע את הרצון לחקות את הגוי ולהדמות לו.
הרמ"א פוסק כי איסור חוקות הגויים הינו בדרכי התנהגות שיש בהם יסוד ערכי המנוגד לערכי היהדות (למשל - חוקות הנובעים מפריצות) או דרכי התנהגות שאין בהם טעם ולכן יש חשש שהם נובעים מעבודה זרה.
הרמ"א מוסיף כי חוקות שיש להם טעם וטעם זה אינו נובע מערכים מנוגדים ליהדות - מותר ללכת בחוקות אלה, ומביא כדוגמה לבישת בגדים מיוחדים על ידי רופא.
לפי הרמ"א שורש האיסור הוא לחקות דרכי התנהגות בעלות פן שלילי.
הגר"א חולק על הרמ"א והמהרי"ק וטוען כי כל "חוקה" של גויים אסורה, גם אם יש בה טעם וגם אם אינה סותרת ערכים יהודיים. הדרך היחידה שבה חוקה זו תהיה מותרת היא אם דרך התנהגות זו צויינה בתורה כדרך מקובלת (למשל: הוצאה להורג על ידי חרב).
(כתבה: יעל קליין)