בדרך כלל, מחיצה כשרה יכולה שיהיו בה פרצות או חלקים חסרים, כל עוד הם מתבטלים אל מול אורך המחיצה הקיימת - אם זה על ידי 'לבוד' (מרווח של פחות משלושה טפחים), או אפילו 'עומד מרובה על הפרוץ' (חלקי המחיצה הקיימים שווים או בים מן החלק החסר). אמנם, פירצה שהיא מעל עשר אמות אורך (או קצת מעל שלוש עשרה לשיטת רבי יהודה), כבר איננה יכולה להתבטל כלל והמחיצות שמשני עבריה נחשבים כשני קירות נפרדים.
ישנה מחלוקת האם ניתן למלא פירצה כזו על ידי צורת הפתח.

במבוי, פירצה של עשרה טפחים נחשבת כרוחב המקסימאלי של פתח המבוי. עם זאת - ישנה דעה באמוראים שמספיקה פירצה של ארבעה טפחים בלבד באחד מקירות המבוי כדי לפסול אותו.

(כתב: אביעד שלמה מוריה)