כתב הרמב"ם (מסכת זבים פ"ב מ"ב): "הזיבות היא מחלה ממחלות כלי הזרע, והוא שכלי הזרע נחלש כוחם המחזיק והמעכל ושאר כוחות הגוף עומדים במצבם הטבעי, ואז יזל הזרע כשאינו בשל ויצא בלי הנאה בלי קישוי, ויהיה מראהו נוטה לאדמומית מעטה ודליל במהותו".
זב הרואה שתי ראיות אפילו ביום אחד, טהרתו בשמירת שבעה נקיים וטבילה במים חיים.
הרואה שלוש ראיות, טהרתו בשבעה נקיים וטבילה והבאת קרבן ביום השמיני.
ושניהם הינם אב הטומאה.
אבל בראיה אחת בלבד, אינו אלא ראשון לטומאה כדין בעל קרי.
הזב מטמא אדם וכלים ואוכלים ומשקים, במגע ובמשא ובהיסט; וכן מטמא כלי חרס באווירו ובמשא והיסט.
וכן הדין בזבה ובנדה וביולדת ובמצורע.
הנטמא מהזב נעשה ראשון לטומאה ומטמא אוכלים ומשקים בלבד, אבל בעודו מחובר לטומאה מטמא גם כלים (אך לא אדם) לעשותם ראשון לטומאה.
(כתב: הרב אוריאל לוי)