בריח וטבעותיו: מוט עשוי עץ שיטה שהוצמד לקרשי המשכן לחברם ולייצבם ככותל.

כתלי המשכן היו עשויים מארבעים ושמונה קרשים בגובה עשר אמות, אשר ניצבו צמודים זה לזה,

וכדי לייצב ולחבר את הקרשים לקיר אחד נקבעו בכתלי המשכן בריחי עץ לחיזוק. בריחים אלו הוצמדו לקיר מבחוץ והידקו את הקרשים זה לזה. כן נקבע בכתלים בריח נוסף – הבריח התיכון, אשר הושחל בעובי הקרשים,

וחיבר ו'הבריח' את הקרשים 'מן הקצה אל הקצה'^[1].

הבריח החיצון

לכל צד מצלע המשכן היו ארבעה בריחים חיצוניים: שנים בחלקו העליון של הכותל, ושנים בחלקו התחתון. הבריחים נועדו לחבר עשרים קרשים לקיר אחד, זאת, מצד צפון, וכן מצד דרום.

כל בריח חיבר עשרה קרשים - שהם חמש עשרה אמה. בצד מערב חיבר כל בריח ארבעה קרשים בלבד באורך שש אמות. זאת, על פי האמור בפסוק: 'ועשית בריחים עצי שיטים: חמשה לקרשי צלע המשכן האחד'.

הבריח החמישי הוא הבריח התיכון, עליו נאמר: 'והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה'. הבריחים היו מצופים זהב, ככתוב: 'וציפית את הבריחים זהב'^[2], כן גם נאמר בעת הביצוע: 'ויצף את הבריחים זהב'^[3].

טבעות הבריחים וציפויים

כל אחד מן הבריחים התחבר לקרש שבכותל בעזרת טבעת זהב שנקבעה בכל אחד מן הקרשים, ממילא, בכל קרש היו שתי טבעות אחת למעלה ואחת למטה^[4].

בדברי חז"ל מצינו שהציפוי לבריחים נעשה באופן זה: באשר לבריח החיצון, נקבע בתוך כל טבעת צינור זהב באורך אמה וחצי, שנקרא 'בתים בריחים', ולתוכו הושחל הבריח, שלא היה מצופה זהב, אלא הצינור הוא היה ציפויו^[5].

לעומת זאת, באשר לבריח התיכון נעשה הציפוי כדלהלן: 'כיצד היה עושה? היה מביא שתי שפיפיות [כמין שני חצאי קנים] של זהב, אורכה של כל אחת ואחת אמה ומחצה, ונותנה בחללו של קרש [בנקב] מקום שנותנים את הבריחים'^[6].

הבריח התיכון

לפי פשוטו של מקרא, הבריח התיכון חיבר כל כותל וקרשיו בנפרד. מצד צפון ומצד דרום היה אורכו שלושים אמה, וכך חיבר את כל עשרים הקרשים לכותל אחד.

מצד מערב היה אורכו שתים עשרה אמה, ובכך חיבר את כל שמונת הקרשים במערב מצד לצד. המיוחד שבבריח התיכון היה, שהושחל לתוך חלל המנוקב בעובי הקרש, ובריח זה לא נראה לעין כשאר הבריחים.

הבריח התיכון נקבע באמצע גובהו של הקרש, בין הבריחים החיצוניים שמעליו ומתחתיו^[7]. נחלקו חכמים בשאלת אורכו של הבריח התיכון: יש אומרים: שלושים אמה היה, כלומר, החזיק את עשרים הקרשים שבכתלים - הצפוני והדרומי, ולא מעבר לכך^[8].

ויש אומרים: שלושים ושתים אמה היה, שכן, בריח זה הבריח לא רק את עשרים הקרשים שבכותל אלא גם את שני הקרשים שבקצוות: האחד – הקרש שבזוית הצפונית מערבית, ולפיכך התמשך באמה אחת לכיוון מערב (וכך בזוית הדרומית מערבית).

כמו כן, התמשך באמה אחת לכיוון מזרח, שכן, בצד זה עמדו העמודים שהחזיקו את מסך הפתח – כל אחד ברוחב אמה. בכך ייצב בריח זה כותל שבו עשרים ושנים קרשים, באורך כולל של שלושים ושתים אמה^[9].

עוד מצינו דעה בגמרא האומרת, 'הבריח החיצון בנס היה עומד', כלומר, בריח אחד היה, ונכנס בנקב שנעשה בכל ארבעים ושמונה הקרשים, וכך היה מושחל ומתעגל בזויות המשכן מקצה לקצה^[10].

מן המדרש

מהיכן היו להם בריחים כאורכו של המשכן?

'ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע. להיכן הלך? - אמר רב נחמן, שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע. ככתוב (בראשית כא): ויטע אשל בבאר שבע.

עוד נאמר (שמות כו): והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה - אמר רבי לוי: הבריח התיכון - שנים ושלשים אמה היו בו. מהיכן מצאו אותו לשעה? אלא מלמד, שהיו מוצנעין עמהם מימות יעקב אבינו.

זה שאמר הכתוב (שמות לה): וכל אשר נמצא אתו עצי שטים: אשר יימצא אתו - אין כתיב כאן, אלא - אשר נמצא אתו. אמר רבי לוי: ממגדל צבעיא קצצום, והביאום עמהם למצרים, ולא נמצא בהם לא קשר ולא פקע'^[11].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)