יין קרוש, דהיינו יין נסכים שקרש לאחר שירד לשית שביסוד המזבח.

איסוף היין הקרוש ושריפתו

שני ספלי כסף היו בגג מזבח העולה, בקרן מערבית דרומית: הספל המזרחי נועד לצורך ניסוך היין של הקרבנות הטעונים נסכים^[1], ואילו הספל המערבי נועד לניסוך-המים בחג הסוכות[2][./יין_קרוש#cite_note-הערה2-2 [2]]. בתחתית הספלים היו נקבים במזבח, דרכם זרמו המים והיין דרך נקבים חלולים עד שהגיעו לבור אגירה מתחת לקרקע העזרה. בור זה - הנקרא 'שית' - היה ממוקם בין הכבש והמזבח, ולתוכו נשפכו המים והיין של הנסכים^[3].

מדי שנים אחדות היו פרחי-כהונה יורדים לשית, ומעלים את היין שהצטבר שם כשהוא קרוש^[4]. את היין הקרוש שמצאו שם, שבמראיתו דמה לעיגולי דבלה, היו שורפים במקום קדוש בעזרה, שכשם שניסוכו בקדושה - כך שריפתו בקדושה, שעדיין יש ביין זה קדושה ואסור בהנאה^[5]. עם זאת, הנהנה מיין זה לא עבר על איסור מעילה^[6].

מן המדרש

אמרו חכמים מיום שחרב בית המקדש, ובטלו הנסכים, פסק יין קרוש הבא משניר, הוא הר חרמון^[7]. כלומר, ביטול עבודת המקדש והבאת יין לנסכים, גרם למיעוט ברכה ולביטולו של יין חשוב, שמחמת ואיכותו המיוחדת היה נראה כקרוש^[8].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)