מזבח הקטורת הוא מזבח הזהב העומד בהיכל, שעליו מקטירים את קטורת הסמים.

לקיום מצות הקטרת קטורת הסמים, המתקיימת כחלק מעבודת קרבן התמיד פעמיים בכל יום, בעת הקרבת תמיד של שחר בבוקר ובין הערביים, נצטוו ישראל להעמיד מזבח מיוחד בהיכל, ככתוב: "ועשית מזבח מקטר קטורת"^[1]. מזבח הקטורת נקרא גם 'מזבח הזהב', שכן הוא עץ מצופה זהב. מזבח זה שימש גם למתן דם חטאות פנימיות על קרנותיו, כגון ביום הכיפורים[2][./מזבח_הקטורת#cite_note-הערה2-2 [2]]. מאידך, הקטרת קטורת זרה או הקרבת קרבנות מהחי – נאסרה על מזבח זה^[3].

צורתו ומידותיו

מידותיו של מזבח הקטורת נאמרו בתורה: אמה אורך, אמה רוחב ושתי אמות גובה. בעניין מידת האמה המדויקת במזבח הזהב מצינו שיטות אחדות:

האחת: כל מידותיו נמדדות באמה בת חמישה טפחים^[4].

השניה: מידת אורכו ורוחבו נמדדים באמה בת שישה טפחים, ואילו גובהו נמדד באמה בת חמישה טפחים^[5].

השלישית: מידת אורכו ורוחבו נמדדים באמה בת חמישה טפחים, ואילו גובהו נמדד באמה בת שישה טפחים^[6].

בספר מלכים מתואר, ששלמה המלך הגדיל את מידות המזבח, ככתוב: "ויצף מזבח ארז"^[7]. יש מן הפרשנים שכתב, ששלמה הכפיל את אורכו ורוחבו של המזבח, וכשם שההיכל הכפיל את מידותיו ביחס למשכן, כך גם מזבח הקטורת במקדש הכפיל את מידותיו ביחס למידתו במשכן. נמצא, שהמידה המתוארת בתורה – אמה - היא מידה התחלתית, וניתן להגדיל את מידת המזבח באופן יחסי^[8], ובלבד שישמרו על צורתו המרובעת של המזבח^[9].

הקרנות

למזבח ארבע קרנות, וחסרונן פוסל את המזבח^[10]. באשר לגודל הקרנות מצינו כמה דעות בעניין זה:

האחת: רוחב הקרן הוא שלוש רביעיות אצבע, וגובהה שלוש אצבעות וארבע חלקי תשע האצבע^[11].

השניה: גודל כל קרן שלוש אצבעות ושליש על שלוש אצבעות ושליש^[12].

השלישית: כל קרן מארבעת הקרנות רוחבה טפח על טפח^[13].

זר הזהב שעל המזבח

באשר לזר הזהב סביב המזבח לא נאמרה מידתו בתורה, שכן, כתוב: "ועשית מזבח מקטר קטורת... וצפית אתו זהב טהור... ועשית לו זר זהב סביב"[14][./מזבח_הקטורת#cite_note-הערה14-14 [14]]. בעניין זה אמרו חכמים בתלמוד^[15] שמידתו 'כל שהוא'. נראה עם זאת, שניתן להגדיל את הזר שיהיה נראה לעין, וכדברי חז"ל, שהמשילו את הזר שעל המזבח לכתר^[16] ובהכרח ש'כתר' זה, הוא דבר הנראה לעין. לפיכך אם ניתן לעשות זר זהב יותר מכל שהוא, ונראה לעין ככתר, מן הראוי לעשות כן.

הטבעות

למזבח הקטורת במשכן היו מחוברות טבעות זהב, כדי שיוכלו להכניס בהם את הבדים המשמשים לנשיאת המזבח. לעומת זאת במקדש אין צורך בטבעות אלו, שכן המזבח מונח באופן קבוע בהיכל ואינו עובר ממקום למקום, לפיכך במקדש בירושלים אין למזבח טבעות זהב.

החומרים לעשיית המזבח

בתורה נאמר, שהמזבח עשוי עצי שיטים ומצופה זהב. בגמרא מבואר שעץ השיטה - הוא ה'תורניתא' בארמית, המזוהה עם עץ האורן^[17]. לעומת זאת מצינו מי שתרגם את המושג 'שיטה' כ'שוניטא'^[18]. עוד יש מי שתרגם את המושג 'שיטה' ל'סנט', תרגום דומה למילה 'שוניטא'^[19], ולאור תרגום זה, יש חוקרים הסבורים שכוונת רס"ג והמדרש לעץ השיטה שבימינו^[20]. כמובא לעיל הגדיל שלמה המלך את מידות המזבח, ומבואר בפסוקים שציפה אותו בארז מארזי הלבנון^[21]. נראה שעץ הארז נבחר על ידי שלמה, שכן, ארז הלבנון הוא עץ גדול וחזק לעומת עץ האורן או השיטה, וכבר אמרו חכמים שישנם עשרים וארבעה מיני ארזים^[22], ואחד מהם השיטה. ממילא, כל עוד משתמשים באחד ממיני הארז למזבח הרי הוא כשר.

ציפוי הזהב של המזבח

באשר לעובי הציפוי של הזהב, בגמרא נאמר, שציפוי הזהב על גג המזבח היה בעובי דינר זהב^[23]. הדינר בתקופת חז"ל היה עשוי מזהב דק, לאור האמור כתבו הראשונים, שזהב מזבח הקטורת עמד באש המזבח שנים רבות בדרך נס^[24]. לפיכך נראה לעניין עשיית המזבח, שלכתחילה מן הראוי לעשות את ציפוי הזהב שעל גג המזבח כשהוא עבה יותר, כדי שיעמוד בחום הגחלים של הקטורת, שכן כלל הוא אף במקדש, ש'אין סומכין על הנס'^[25]. באשר לעובי הציפוי המוצמד לעץ שעל דפנות המזבח -לא נקבע שיעור, לפיכך נראה שיעשו האומנים לפי כוח הציבור^[26], כלומר, כאשר אין ביכולת הציבור לתרום זהב הרבה - יעשו ציפוי דק, וכשיש ביכולת הציבור - יעשו ציפוי עבה.

מיקומו

מזבח הזהב - הנקרא גם 'מזבח הפנימי'^[27], נמצא בתוך ההיכל, ככתוב: "ונתת אותו לפני הפרוכת אשר על ארון העדות, לפני הכפורת אשר על העדות"^[28]. כלומר, המזבח מונח במרכז ההיכל בין צפון לדרום - מול ארון הברית. באשר למקומו בין מערב למזרח נחלקו הדעות, וכמה דעות נאמרו בעניין זה:

האחת: המזבח קרוב מאד לפרוכת^[29].

השניה: המזבח מונח בחצי המערבי של ההיכל^[30].

השלישית: המזבח מונח בשליש המערבי של ההיכל^[31], וכדעה האחרונה מובא להלכה.

מן המחקר

האם ניתן לעשות את מזבח הקטורת מזהב בלי עץ בתוכו

שאלה: האם ראוי לעשות מזבח קטורת שכולו זהב ללא עצי שיטים בתוכו כלל?

תשובה: ככלל, נפסק להלכה, שכלי שרת חייבים להיעשות דווקא ממתכת, ואם עשאם מעץ -פסולים, כך גם אם עשאם מאבן, זכוכית או עצם - פסולים^[32]. הלכה זו מעוררת שאלה, שכן, נאמר בתורה שמזבח הקטורת וכן שולחן לחם הפנים עשויים מעצי שיטים, ורק הציפוי שלהם עשוי זהב. מעתה, אם כלי שרת צריך להיות ממתכת, היה צריך לעשות את שני הכלים הללו מזהב ללא עץ? יש מן האחרונים שתירצו שאלה זו בכך, שכיוון שכלים אלו מצופים זהב, והשימוש בכלי נעשה על גבי ציפוי הזהב – לפיכך הציפוי הוא העיקר, ולכן מוגדר הכלי ככלי מתכת ולא ככלי עץ. עם זאת, לאור האמור בגמרא^[33], שכלי השרת צריכים להיות עשויים לכתחילה ממתכת, נמצא, שאם מצאו האומנים לנכון לעשות את דפנות מזבח הקטורת מזהב בלבד בלא עץ, המזבח כשר^[34].

מן המדרש

זר המזבח - וכתר כהונה

חז"ל המשילו את הזרים השונים שעל גבי כלי המקדש לכתרים, ואמרו (יומא עב, ב): "שלשה זרים הן: של מזבח, ושל ארון, ושל שלחן. של מזבח - זכה אהרן ונטלו, של שלחן - זכה דוד ונטלו, של ארון - עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח - יבא ויקח". כעין זה אמרו במסכת אבות ד, יג: "שלשה כתרים הם: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן". עוד אמרו חכמים: "כל מי שזוכה לתורה - כאילו זכה לשלשתן, וכל שלא זכה לתורה - כאלו לא זכה לאחת מהן" (קהלת רבה פרשה ז). ללמדך, כי כלי המקדש השונים, באו ללמד את האדם, שאם יטילו עליו לשאת כתר מלכות, או שיטילו עליו להיות כהן גדול המעוטר בציץ לראשו, עם זאת, אם לא עמל בתורה, ולא זכה לכתר השלישי שהוא כתר תורה - כאילו אין לו כתר כלל.

מעולם המחשבה

עצי שיטים למזבח הזהב לתיקון 'מעשה שיטים'

עשיית מזבח הקטורת מעצי שיטים נדונה בדברי חז"ל, ומבואר במדרש, שהדבר בא לתקן את מעשה ישראל בשיטים שחטאו בענייני עריות. שכן, הקטורת שהכהן מקטיר אותה בהיכל בחשאי - שלא בפני כל אדם - מכפרת על חטאים שבחשאי, כגון לשון הרע (ראה זבחים פח, ב). כך גם ענייני עריות הם עבירה הנעשית בחשאי, לפיכך נעשה המזבח מעצי שיטים, לכפר על 'מעשה שיטים', היינו עבירות בענייני עריות. כך היא לשון חז"ל במדרש: "עשרים וארבעה מיני ארזים היו, ומכולם לא [נבחרו] אלא שבעה, שנאמר: 'אתן במדבר ארז, שיטה והדס ועץ שמן, אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדיו' (ישעיה מא, יט)... ומכולם [מן השבעה הנבחרים] לא נבחר [למשכן] אלא השיטה בלבד, שנאמר: 'עצי שטים'. ולמה קרא אותו 'שטים'? - אלא כדי לרפאות מה שעשו ישראל בשטים... אמר הקב"ה: לעולם הבא אני מרפא את השטים, שנאמר: 'והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס... ומעין מבית ה' יצא והשקה [בקדושתו ויטהר] את נחל השטים'" (תנחומא תרומה ט).

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)