|
עלייה (בהקשר של המקדש) עלייה היא הקומה שניה של בית המקדש, הנמצאת מעל ההיכל וקדש הקדשים. ההיכל בבית שני היה גבוה מאה אמה, והיה מחולק לשתי קומות. קומתו השנייה נקראת 'עלייה'[1]. צורתההעלייה היתה אולם גדול, כגודל ההיכל – ששים אמה אורכה ועשרים אמה רוחבה. גובה העלייה היה ארבעים אמה[2]. פתח העלייה היה בפינה הדרומית מזרחית שלה, מעל גגות התאים שהקיפו את ההיכל. לפתח זה היה אפשר להגיע באמצעות מסיבה, כלומר, מדרגות העולות בצורה סיבובית, שפיתחה היה בפינה הצפונית מזרחית של ההיכל[3]. משעלו על גג התאים הקיפו את ההיכל מצפון למערב ומשם לדרום. שם נמצא פתח העלייה, דרכו היו נכנסים לתחומי העלייה. בפתח זה היו שתי כלונסאות מעץ ארז, שבאמצעותם היו עולים לגג העלייה[4] שהוא גג המקדש. גבולות העלייהראשי פספסין נקבעו ברצפה, היינו, קורות עץ, או אבנים, והיו מבדילים בעלייה בין השטח שמעל ההיכל לבין השטח שמעל קדש הקדשים[5]. יש מן האמוראים שאמרו, שאף היו שתי פרוכות בעלייה בין השטח שמעל ההיכל לשטח שמעל קדש הקדשים[6]. לולים בעלייהברצפת העלייה שמעל קדש הקדשים היו לולים, כלומר, פתחים, שדרכם היו מורידים לקדש הקדשים תיבות. תיבות אלו, היו סגורות משלושה צדדים ופתוחות מצד אחד, ובהן אומנים שהיו עושים תיקונים בקירות קדש הקדשים, והיו עושים כן, כדי שלא יזונו האומנים את עיניהם בקדש הקדשים[7]. קדושתהיש מן התנאים מי שאומר, שהעלייה שמעל קדש הקדשים חמורה מקדש הקדשים עצמו, שכן, לקדש הקדשים נכנס הכהן הגדול בכל שנה ביום הכיפורים, ואילו לעליית קדש הקדשים אין נכנסים אלא פעם בכמה שנים. בעניין זה, יש מי שאומר פעם בשבע שנים, ויש מי שאומר פעמיים בשבע שנים, ודעה שלישית אומרת: פעם ביובל[8]. הכניסה לא היתה למטרת עבודה, אלא כדי "לידע מה היא צריכה"[9]. יש חולקים עליהם בעניין הקדושה, ואומרים, שאף שאין נכנסים לשם, אין זה משום קדושת המקום, אלא שלא היו צריכים להיכנס לשם[10]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
