כל זכר חייב לעלות לירושלים לבית המקדש, שלוש פעמים בשנה, ב"שלושת הרגלים", פסח שבועות וסוכות, ומביאים קורבן עולת ראיה, כל אחד לפי האפשרות הכלכלית שלו.

העליה לרגל היתה בקבוצות, מכל עירה ועירה, והיו עולים בשמחה, שירים וריקודים, כדי לְיַקֵּר את המצווה של העליה לרגל, וכשהיו מגיעים לירושלים, היו הסוחרים בשוק, מפסיקים מעבודתם, ומקבלים את פניהם, ואומרים להם "ברוכים הבאים מעיר פלונית, וזה היה נותן עידוד לעולים לרגל, לבוא ברגלים הבאים.

ומכיוון שמצווה זו חלה על כל הזכרים, היו הערים מתרוקנות בזמן הרגל מהזכרים, ולא היה מי שישמור על הגבולות, וההיסטוריה מוכיחה שלא פלשו האויבים לארץ ברגלים, כמו שנאמר "וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֶֹקיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה" הבטחה של שמירה כזו יכול להבטיח רק הקב"ה.

(כתב: בנימין מאיר כהן)