רבוכה היא מנחה העשויה מסולת, הנחלטת תחילה במים רותחים, ומטוגנת בשמן רב. בשני מקומות בתורה נאמר, שיש להביא מנחה 'מורבכת'. בלשון חכמים שם מנחה זו - 'רבוכה'^[1], ומבואר בדברי חז"ל, שתוכן המושג עניינו – מנחת סולת, המטוגנת בריבוי שמן, שכן, העיסה נילושת בשמן ולאחר מכן מטוגנת בשמן. הלכה זו נאמרה במנחת כהנים ובלחמי תודה.

מנחות הבאות כשהן 'רבוכה'

כאמור, שתיים מן המנחות נאמרה בהן הלכה זו במפורש: האחת - 'מנחת כהנים', ועניינה, 'מנחת חינוך', היינו, מנחה, שמביא כל כהן ביום שנמשח לעבודה. בכלל זה גם 'מנחת חביתין', המובאת בכל יום במקדש עבור הכהן הגדול. מקור הדברים בפסוק: "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו... על מחבת בשמן תיעשה מורבכת תביאנה"^[2].

מנחה שנייה -מנחה רבוכה שבלחמי תודה. בלחמי תודה נאמר: "אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן, וסולת מורבכת - חלות בלולות בשמן"^[3], כלומר, עשרה לחמים מתוך הארבעים, את אלו יש לעשותם 'רבוכה'. מנחה אחרת מצינו, שהיא באה כשהיא מורבכת, היינו, בקרבנות המילואים. שם נאמר, שיש להביא סל מצות, ובו, בין השאר, "חלת לחם שמן אחת"^[4], ואמרו חכמים שחלת לחם שמן זו היא רבוכה^[5]. כך גם מובא בראשונים: "'חלת לחם שמן', היא הנקראת 'רבוכה', כלומר: משוקעת בשמן"^[6].

מנחה רבוכה – הלישה האפיה והטיגון בציור נראה כהן הלש עיסה שניתנו בה מים רותחים ושמן. לאחר הלישה נאפית המנחה בתנור, ולבסוף מטגנים אותה בריבוי שמן על מחבת.

אופן הכנת הרבוכה

הכהן בולל תחילה את הסולת בשמן וחולט העיסה ברותחים, כלומר, שופך עליה מים רותחים, ולש, ולאחר מכן מוסיף מים פושרים ולש הכל היטב^[7]. לאחר מכן, אופה את החלה מעט, ומטגנה בשמן מרובה על המחבת. נחלקו אמוראים בסדר הדברים: רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן אומר, שאופה אותה תחילה ואחר כך מטגנה, ורבי אסי בשם רבי חנינא אומר, שמטגנה ואחר כך אופה אותה^[8], והכריעו הראשונים שאופה אותה תחילה ואחר כך מטגנה^[9].

לשאר דיני הכנת מנחה זו, עיין ערכים: 'מנחת חביתין', 'מנחת חינוך', ו'לחמי תודה'.

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)