|
אשה ילדה : עד גיל 12. בוגרת: מזמן שיש לה סימנים פיזים בגופה שהיא בוגרת, ושיערו חכמים שזה מגיל 12.5. ארוסה: עד גיל 12 יש זכות לאב לקבל קידושין עבורה (אין לו צורך לקבל את הסכמתה), וקיבלה היא או אביה, כסף (מינימום פרוטה) או שווה כסף, לקידושין בפני 2 עדים כשרים, או קיבלו שטר שכתוב בו, שהיא מקודשת (הרי את מקודשת לי בשטר זה, כדת משה וישראל), היא ארוסה, וכן בוגרת שקיבלה שטר או פרוטה לקידושין, היא ארוסה. ואסורה לכל העולם, וגם לארוס, זה מצב ביניים, לא פנויה, ולא נשואה. כיום בכדי למנוע בעיות, עושים את האירוסין בטבעת (שווה כסף) ואת הנישואין במעמד החתונה. נשואה: ברכת שבע הברכות, תחת החופה, מרוממת את האשה לנשואה (מלשון מורמת, קדושה לבעלה) הרי היא אשת איש. יש המצריכים בנוסף חדר יחוד (יחוד הזוג בחדר לכמה רגעים). צרה: האישה הנוספת של הבעל נקראת צרה, והנשים נקראות צרות זו לזו. זקוקה: אשה ארוסה או נשואה שבעלה נפטר, ואין לו לנפטר לא ילד ו/או עובר, ויש לבעל אח או אחים, היא זקוקה לְהִתְיַבֵּם, לאחד מאחי בעלה, להקים זרע ע"ש המת. יבום: היבם (אח של הנפטר) כונס את הזקוקה לביתו, אין צורך לעשות אירוסין או קניין כפי שהוסבר ב"ארוסה", והיא אשתו ודינה ככל אשה נשואה. מַאֲמָר: זכות קדימה ליבום , לאח הגדול, אולם כל אחד מהאחים יכול ליבם, שאחד האחים רוצה לקבוע עובדה ולאסור את הזקוקה על שאר האחים, הוא נותן לה כסף או שווה כסף, ומקדש אותה, וחכמים נתנו תוקף לקידושין האלו, וכעת רק האח הזה רשאי ליבם אותה, גם אם הוא לא הגדול, מַאֲמָר זו תקנת חכמים. ולאחר המאמר כונס את הזקוקה לביתו, והיא אשתו ודינה ככל אשה נשואה. היום חכמים אסרו לבצע יבום, ובמקרה של זקוקה, עושים רק חליצה. חֲלוּצָה: זקוקה שהיבם לא רוצה ליבם אותה, ורוצה להתירה להתחתן עם מי שתרצה (בדומה לגרושין), הזקוקה עושה חליצה לאחד האחים של בעלה המת. במעמד החליצה, בפני ביה"ד, הזקוקה חולצת את נעל ימין של היבם, ויורקת על הרצפה ואומרת "ככה יעשה לאיש אשר לא יקים זרע לאחיו" וכל השומעים אומרים "בית חלוץ הנעל" ובכך היא מותרת להתחתן למי שתרצה, ככל גרושה. גרושה: אישה שקיבלה "גט" בביה"ד בפני עדים כשרים, והיא מותרת להתחתן עם מי שתחפוץ. גרושה/חלוצה מותרת להתחתן עם כל יהודי כשר, פרט לכהן. סוֹטָה: אישה נשואה, שנסתרה עם גבר זר, ובעלה הזהיר אותה, על כך. ובאו שני עדים והעידו שראו אותה נסתרת עם אותו גבר. בעלה לוקח אותה לבית המקדש, ושם הכהנים כותבים על מגילה את פרשת סוטה מהתורה, כולל שם שמיים שיש בפרשה, ומדברים על ליבה שתודה אם חטאה, שלא ימחק שם שמיים, במידה והיא מודה שחטאה, בעלה מגרשה, ומפסידה את כתובתה, והעונש שלה כלפי בורא עולם, כמו כל אדם שחטא ויכולה גם היא לעשות "תשובה". במידה והיא אומרת טהורה אני, לוקחים הכהנים את המגילה, ומוחקים את הכתב במים, וגם שם ה' נמחק במים, ומביאה מנחת סוטה, והיא שותה את המים. המים בודקים את טהרתה, במידה והיא טהורה, אם היא הייתה עקרה, מתברכת ויולדת, אם יולדת שחורים, מעכשיו תלד לבנים. במידה והיא חטאה, המים בנכנסים בביטנה, הירכיים שלה מתנפחות, הגידים שלה מתנפחים ובולטים והיא מתה בצורה משונה כזו. גדול השלום, שהקב"ה מרשה שימחקו את שמו, למען שלום בית. (כתב: בנימין מאיר כהן) |
