רבינו גרשום מאור הגולה: היה מבעלי התוספות איש עשיר ונכבד, היה נשוי לדבורה, ולא היו לו ילדים, אשתו דבורה שהבינה שהיא עקרה, מצאה לו אישה שניה בשם מליטא, בת לאדם ירא שמים, שעשתה עליה רושם טוב, וחשבה כי שידוך נוסף של רבינו גרשום עם מליטא יעלה יפה.

מליטא היתה אוהבת בצע, ובגדה בבעלה רבינו גרשום, ולמען אהבה ובצע כסף, סייעה להעליל על בעלה.

בגין עלילה זו נכלא רבינו גרשום, ולאחר שאשתו דבורה חילצה אותו, וברח למדינה אחרת והוכיח את חפותו, תיקן רבינו גרשום עם חכמי דורו מספר תקנות, הנקראות "חרם דרבינו גרשום", שלוש מתקנות אלו השתרשו ונהוגות עד היום:

א.    לא ישא אדם שתי נשים.

ב.     לא יגרש אדם את אשתו בעל כורחה.

ג.      לא לקרוא כתבים של אדם אחר, ללא הסכמתו.

תוקף כל התקנות של רבינו גרשום, נתונות במחלוקת, אם שנתקנו רק לדורו, או נתקנו רק לאשכנזים (וכ"כ בשו"ע וב"יביע אומר").

בפועל נוהגים לקיים את שלושת התקנות האלו עד היום, ויש חריגים, כגון: בעל שאשתו השתגעה, מתירים לו באישור "מאה רבנים" לשאת אישה שניה, וכדו' וההתרים ניתנים בצורה חריגה מאוד, והאישור של מאה רבנים, רק מעיד שנבחן הדבר ביסודיות, והאישור לא ניתן כלאחר יד, אלא רק באין ברירה.

התר "מאה רבנים": הינו חלק מהתקנה של רבינו גרשום (מהר"ם שיק) ולדעת ה"אגרות משה", שאולי יתחרט הבעל.

הרקע לתקנות: לאחר סיפורו האישי של רבינו גרשום, קיבל הנושא עדיפות, ולא נתקנו התקנות בגלל הסיפור האישי, אלא היה זה רק מקור לדחיפה לתקנת התקנות, שנצרכות לטובן ולרווחתן של הנשים, כפי שמוזכר גם בדורות קודמים לרבינו גרשום.

(כתב: בנימין מאיר כהן)