כל הראוי למאכל אדם - גם אם צריך בישול - מקבל טומאה, ובלבד שהוכשר לטומאה על ידי משקה; שנאמר: "מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא" (ויקרא יא). גידולי קרקע מחוברים אינם נטמאים עד שיתלשו.
דבר שאינו ראוי למאכל אדם אף שראוי למאכל כלב, אינו נטמא. מאכל שנטמא ואחר כך נפסד, עדיין הוא בטומאתו עד שיפסל מאכילת כלב.
שיעור מאכל כדי לקבל טומאה הינו בכל שהוא; ואין אוכל מטמא אחרים מהתורה אלא מדרבנן, ושיעורו לטמא אחרים כביצה בינונית בלא קליפתה (43.2 גרם. לפי כף החיים קנ"ח ס"ק ח). אין אוכל נעשה אב הטומאה אפילו נטמא ממת ממש, לפיכך אינו מטמא אדם וכלים, אבל מטמא אדם שאכל ממנו כדי אכילת פרס. אוכל ראשון לטומאה מטמא במגעו את הידיים (ראה ערך 'טומאת ידיים'). ואין לאוכלין טהרה במקווה.
אוכלים אין בהם אפשרות לאב הטומאה, ואפילו נטמאו מהמת עצמו. אוכלים שנטמאו ונעשו וולד הטומאה, אין להם אפשרות של טהרה כלל.
(כתב: הרב אוריאל לוי)