תשעה מיני מנחות היו במקדש ואלו הם: א. מנחת נדבה. מנחה זו באה באחד מחמשת האופנים הבאים, על פי לשון הנדר: סולת, מאפה תנור חלות, מאפה תנור רקיקים, מחבת, מרחשת. ב. מנחת נסכים הבאה עם קרבנות עולה ושלמים. ג. מנחת חביתין של כהן גדול הקריבה בכל יום עם קרבנות התמיד. ד. מנחת חינוך לכהן או לכהן גדול לפני כניסתם לעבודה במקדש. ה. מנחת לחם הפנים הניתנת מידי שבת על שלחן הזהב שבהיכל. ו. מנחת העומר הקריבה מהשעורים ביום ט"ז בניסן, ומתירה את החדש בגבולין. ז. מנחת שתי הלחם, הקריבה בחג השבועות יחד עם שני כבשי השלמים, ומתירה את החדש במקדש.   ח. מנחת חוטא למי שהתחייב בקרבן עולה ויורד ודל הוא. ט. מנחת סוטה למי שקינה לה בעלה, ומביא עמה מנחת קנאות והאשה שותה מי סוטה.
הכהן מוליך את המנחה בכלי שרת, ומגישה עד לחוד קרן דרומית מערבית של מזבח החיצון. היה קומץ בכל מקום בעזרה, ונותן הקומץ לכלי שרת והלבונה עליו, ומקטירו.
מנחות נסכים ומנחת חינוך ומנחת חוטא ומנחת סוטה ושתי הלחם, היו באות בלא לבונה.
מנחת נסכים וכל מנחת כהן, היו קריבות כליל על המזבח. מנחת העומר ושתי הלחם, אינן קריבות, אלא נאכלות כולן לכהנים.
(כתב: הרב אוריאל לוי)