מצוה מהתורה לעשר אחד מכל עשרה בהמות חדשות שנולדו בכל שנה, בבקר או בצאן, זכר או נקבה, ולהעלותן לירושלים ולהקריבן.
הכהן עומד כנגד כותל המזבח במקום שיש שם יסוד, וזורק דם מהמזרק מרחוק על קיר המזבח למטה מחוט הסיקרא. האימורים קרבים על המזבח, הבשר והעור ניתנים לבעלים, הבשר נאכל לישראל בירושלים, ואין לכהנים בהם כלום.
בהמת מעשר שנפל בה מום אינה קריבה על המזבח, ונאכלת לבעלים בטומאה ובכל מקום, אבל אסור למוכרה ואסורה בגיזה ובעבודה.
(כתב: הרב אוריאל לוי)