נאמר בתורה: "איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה, או אשר ישחט מחוץ למחנה. ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה', דם יחשב לאיש ההוא דם שפך, ונכרת האיש ההוא מקרב עמו". "איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם, אשר יעלה עולה או זבח. ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה', ונכרת האיש ההוא מעמיו" (ויקרא יז: ג-ד, ח-ט). מפסוקים אלו למדים, שהשוחט קרבן או הזורק דם או מקטיר איברים חוץ לעזרה, במזיד חייב כרת ובשוגג חייב חטאת.
(כתב: הרב אוריאל לוי)