תרומת הדשן היתה עבודה ראשונה שנעשתה במקדש בכל יום, עוד לפני עלות השחר. הכהן עלה לראש המזבח, חתה קומץ גחלים, ונתנן במזרח הכבש בריחוק שלושה טפחים ממנו. יש אומרים שהגחלים נבלעו במקומם על ידי נס, ויש אומרים שמידי זמן נגנזו.
לאחר תרומת הדשן ועליית השחר, היו מרכזים את הדשן בתפוח באמצע גג המזבח, מסירים את הדשן המיותר, מכינים את מערכות העצים, ועוברים לעבודת קרבן התמיד.
(כתב: הרב אוריאל לוי)