דרכם של בני אדם לומר שהם חייבים כספים לאחרים, על אף שאינם חייבים, כדי שלא יחזיקום הבריות כעשירים.
כתוצאה מכך: אדם שמודה בפני עדים שהוא חייב כסף לחברו, ואחר כך בא חברו ותבעו - נאמן המודה לטעון שלא הודה אלא כדי שלא להשביע את עצמו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)