אין אדם מוסמך ללמוד מעצמו דין על פי "גזירה שווה" (ע"ע), אלא רק למסור את הדינים שנלמדו בגזירה שווה, שקיבל מרבו.
בניגוד לקל וחומר שאדם יכול ללמוד מעצמו, גזירה שווה אין אדם יכול ללמוד מעצמו, אלא מה שקיבל מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו, "שנותן התורה בלבד הוא שיכול להגיד שמילים אלו נכתבו ללמד דבר זה".
יש אומרים, שבית דין הגדול דן גזירה שווה מעצמו "והוא סייג גדול ותנאי שהתנו חכמים שלא כל אדם ידון במידה זו של גזירה שווה, רק בית דין הגדול שידעו לחקור היטב אם באמת מילים אלו נכתבו לשם כך בתורה הם דרשו את הגזירה שווה ככל מידה שהתורה נדרשת בה".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)