|
אימורים אימורים הם כינוי לחלקי הבהמה המוקטרים לה' על המזבח החיצון. מסדרי הקרבת הקרבן, להביא את חלבו ושאר החלקים שקבעה התורה, שהם לחם ה'[1], להקטירם על אש המערכה, כל זאת באשר לקרבן חטאת, אשם ושלמים[2]. האימורים נקראים בשם זה, שכן הם מופרשים ומובדלים משאר הקרבן, מלשון: 'את ה' האמרת היום'[3] – לשון חשיבות, כך איברים אלו חשובים ועולים מכלל האיברים על גבי המזבח[4]. האימורים המוקרביםהאימורים המורמים מן הבקר ומן העיזיםמן השור ומן העז מרימים 4 חלקים, ואלו הם: א. "החלב המכסה את הקרב"[5] - הוא החלב החופה את הכרס סביב[6]. ב. "ואת כל החלב אשר על הקרב" - הוא החלב העוטף את איברי העיכול, שהם: בית הכוסות, המסס[7] והקיבה[8]. ג. "שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים"[9]- שתי הכליות ניטלות יחד עם החלב אשר עליהן, זאת, יחד עם החלב המכסה את שרירי השוקיים הסמוכים לכליות. ד. "היותרת על הכבד על הכליות" – יותרת הכבד היא אצבע הכבד[10] יחד עימה מקטירים חלק מן הכבד הצמוד ליותרת[11]. האימורים מן הכבשיםמלבד האימורים המוזכרים לעיל, אימורי הכבש כוללים גם את האליה. מהלכות ההקטרההקטרת האימורים נעשית לאחר הסמיכה על הקרבן, שחיטתו וזריקת דמו על גבי המזבח[12]. תחילה מפשיטים את עור הקורבן, לאחר מכן מוציאים את האימורים ומולחים אותם. את האימורים של כל קרבן נותנים בזריקה על האש בבת אחת[13]. אין מערבים אימורי קורבן אחד, באימורי קורבן אחר[14]. לאחר הקטרת האימורים, מותר הבשר באכילה בין לישראל בין לכהנים. הקטרת האימורים בציור נראה הכהן זורק את האימורים מתוך המגס, על גבי המערכה הגדולה. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
