רבעה סוגי שדות שבהם לא גזרו חכמים את גזירת ספיחים (ראה: "איסור ספיחין"), ואלו הם: א. "שדה בור" - שדה שאינה נעבדת, מפני התנאים הקשים שבה; ב. "שדה ניר" - שדה חרושה או עומדת לחרישה, שהזרעים העולים בה אינם רצויים; ג. "שדה כרם" - שדה שמגדלים בה גפנים, שאין בעליה חפץ בזרעים העולים בה, מפני שהם גורמים לכלאיים; ד. "שדה זרע" - שדה זרועה, שהספיח העולה בה מפריע לגידול העיקרי.
בהסתמך על כך חידשו האחרונים, כי שדה שבדרך כלל זורעים אותה במחזור זרעים, ולפי המחזור היא עומדת שלא להיזרע בחורף אלא בקיץ - ספיחים העולים בה בחורף מותרים.
כמו כן, שדה שאינה עומדת לגידול מסויים מפני שהוא בניגוד למחזור הזרעים (כגון חיטה אחרי חיטה), נקראת שדה בור לגבי אותו הגידול, ואין בגידול זה משום "איסור ספיחים".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)