כינוי לארון הקודש שבנה בצלאל במדבר, והיה מונח בקודש הקודשים.

הארון נבנה משלוש ארונות אחד בתוך השני, החיצון והפנימי מזהב, האמצעי של עץ, ומוטות עץ (בַּדִּים בלשון התורה) מצופים זהב היו בתוך טבעות זהב מבחוץ, תמיד לא יסורו, כדי לשאת את הארון, ע"י ארבעה בני לוי.

מכסה הארון נקרא "כַּפּוֹרֶת" עשויה זהב, ועל הכַּפּוֹרֶת היו שני כְּרוּבִים, דמות תינוקות פֹּרְשֵׂי כנפים, ופניהם איש אל אחיו.

בארון היו, הלוחות השניים , שקיבל משה רבינו מהשמים בי' תשרי, ושברי הלוחות הראשונים , ששיבר משה בי"ז תמוז, לאחר שירד פעם ראשונה מהשמים, ר"מ אומר אף ספר תורה שכתב משה, שאם חלילה תשתכח התורה, או יהיו ספקות מה כתוב בתורה, יוציאו את הספר תורה הזה, ויהיה להם לראיה, לישב את הספק, ורבי יהודה סובר שספר התורה היה מונח ליד הארון מבחוץ, "צנצנת המן" היתה מונחת מחוץ לארון.

בשונה משאר הכלים בבית המקדש, שבמהלך השנים עשו חדשים, ארון זה שבנה משה רבינו הינו הארון היחידי שנבנה, ונגנז בסוף בית ראשון ע"י יאשיהו המלך, בבית המקדש השני, לא היה ארון בקודש הקודשים.

בימי עֵלִי הכהן נשבה הארון ע"י פלישתים, כשיצא הארון לפני העם למלחמה, והוחזר לאחר שהקב"ה הביא נגעים על פלישתים, ולאחר שעוזיהו מת שנגע בארון בזמן חזרתו, היה הארון שלושה חודשים בבית עובד אדום הגיתי, וראה דוד המלך שעובד התברך בזכות שכיבד את הארון, הביא דוד את הארון בכבוד גדול ל"עיר דוד".

(כתב: בנימין מאיר כהן)