דבר שלא בא אלא לגלות ידיעה החסרה לנו, אין צריך שיהיו בו את כל הפרטים הנדרשים כפי שצריך בדבר שבא לקבוע את עצם הדין.
לדוגמא: יבם ויבמה שבאו לחלוץ, ואין בית הדין מכירים אותם, אפילו פסולי עדות - כגון אשה, עבד או קטן - נאמנים לומר: "זה פלוני אחי פלוני, וזו היא יבמתו". הסיבה לכך היא, מפני ש"גילוי מילתא בעלמא הוא", שהרי אין הם מעידים לא על דבר איסור ולא על דבר ממון, אלא מגלים עובדה שזהו אדם פלוני וזוהי אשה פלונית.
כמו כן, בלימודים בהלכה על פי המידות שהתורה נדרשת בהן, אם אין הלימוד בא להורות את עצם הדין, אלא "גילוי מילתא בעלמא", הרי שאנו למדים אותו אפילו כשאין בו את כל הפרטים הנדרשים כפי שצריך כשבאים ללמוד את גוף הדין.
לדוגמא: ניתן ללמוד שנגיחה האמורה בתורה "וכי יגח שור את איש...", אינה אלא בקרן, ממה שנאמר במלכים (א, כב, יא) "ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם", ואף על פי שאין למדים דברי תורה מדברי קבלה, מכל מקום במקרה זה למדים. הסיבה לכך היא, מפני שאין אנו באים ללמוד לא חיוב ולא פטור, אלא "גילוי מילתא בעלמא" שכשכתוב "נגיחה" הרי זה בקרן.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)