איסור ביאה על אחת מן העריות האסורות. הבא אל אחת מן העריות האמורות בתורה, אם עשה זאת במזיד - חייב כרת, שנאמר: "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם", ואם עשה זאת בשוגג - חייב חטאת.
גילוי עריות הוא, אחת משלוש העבירות שנאמר עליהן: "יהרג ואל יעבור", ולכן אף על פי שלגבי כל העבירות, אם אומרים לאדם לעבור עליהן, ואם לאו - ייהרג, יעבור עליהן ואל ייהרג, הרי שלגבי עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים הדין הוא, שהאדם מצווה למסור את נפשו, ולא לעבור עליהן.
באשר לאשה אם היא מחוייבת למסור את נפשה ולא לעבור על גילוי עריות, באנו למחלוקת ראשונים: יש אומרים, שמכיון שאין היא עושה מעשה, אינה מחוייבת למסור את נפשה, ויש חולקים וסוברים שאף אשה חייבת למסור את נפשה ולא לעבור על גילוי עריות.
אף קריבה לעריות ללא ביאה אסורה מן התורה, שנאמר (ויקרא יח, ו): "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה", כלומר: לא תקרבו לדברים המביאים לידי גילוי עריות. חכמים גזרו להתרחק מן העריות אפילו ללא קירוב בשר, כגון לישון עם אחת מן העריות הוא בבגדו והיא בבגדה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)