נכרי שנכנס לכלל ישראל. סדר קבלת הגרים נשנה בברייתא בלשון זו: "גר שבא להתגייר בזמן הזה - אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, סחופים ומטורפים ויסורין באים עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי (- ואיני ראוי להשתתף בצרתן ומי יתן ואזכה לכך - רש"י) - מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות".
כשם שנכנסו אבותינו לברית בשלושה דברים - מילה, טבילה וקרבן - כך לדורות כשירצה הנכרי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה, צריך מילה, טבילה וקרבן. קרבנו של הגר, בזמן שבית המקדש היה קיים, הוא עולת בהמה, או שני תורים לעולה, או שני בני יונה לעולה.
עם גיורו נפסקת כל זיקה משפחתית בין הגר לבין קרוביו הקודמים "גר שנתגייר - כקטן שנולד דמי". אף שמו בישראל אינו נקרא על שם אביו, אלא "בן אברהם".
גר שחזר לסורו, דינו כישראל מומר.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)