בעל דין שמשמיע את טענותיו לדיין שלא בפני הצד שכנגד, נקרא רשע, לפי שלדברי הצד השני לא יהיה משקל שווה לדבריו של הראשון, מכיון שבלב הדיין נקבע כבר כדבריו של הראשון.
את הפסוק במשלי (י"ח): "צדיק הראשון בריבו, ובא רעהו וחקרו", פירש הרלב"ג: "יהיה אצל השופט, האיש הראשון שיבוא לפניו, צדיק בדברי ריבו, כי יאמין לדבריו. וכאשר יבוא רעהו להגיד לו היפך הדברים ההם, לא יאמינוהו, כי אם אחרי החקירה השלימה".
גם על הדיין קיים איסור לשמוע אחד מבעלי הדין שלא בפני הצד שכנגד, שנאמר (שמות כג, א): "לא תשא שמע שוא" - "אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין, עד שיבוא בעל דין חברו". והטעם: "כדי שלא תכנס לנפשו צורת הדברים אין יושר להם ולא אמיתות" (ספר המצוות להרמב"ם ל"ת רפא).
למרות שהדיין יודע שלא שמע אלא צד אחד, ובלי ספק הוא לוקח בחשבון את העובדה שבעקבותיו צפויים טענותיו של הצד שכנגד, מכל מקום לא יהיה לדברי הצד השני משקל שווה לדבריו של הצד הראשון, מכיון שבלב הדיין נקבע כבר כדבריו של הראשון, ודין אמת כבר לא יהיה כאן!
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)