איסור מחשבת זנות וניאוף. אסור להרהר בעבירה, שנאמר (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ודרשו חכמים: "אחרי עיניכם" - זה הרהור עבירה.
אמרו חכמים (יומא כט, א): "הרהורי עבירה - קשים מעבירה". בטעם הדבר נחלקו הראשונים: רש"י (שם) מפרש: "תאוות נשים קשה להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה", ואילו הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג, פ"ח) מפרש: "מפני שהחוטא בהרהור חוטא בשכל, במבחר מדותיו, ואינו דומה מרי של עבד פחות למרי של שר גדול".
על הפסוק בספר במדבר: "ויקצוף משה על פקודי החיל" מובא בגמרא (שבת סד, א): "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר להם משה לישראל: שמא חזרתם לקלקולכם הראשון (לזנות עם בנות מואב, ולכן אתם צריכים קרבן). אמרו לו: לא נפקד ממנו איש. אמר להם: אם כן כפרה למה? אמרו לו: אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו; מיד ונקרב את קרבן ה'. תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה? מפני שזנו עיניהם מן הערווה".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)