התורה נכתבה כפי שהיא צריכה להכתב וכן מעשיו של הבורא נעשים כפי שהם צריכים להעשות "והרוצה לטעות" - מי שחפץ למצוא בהם נקודת אחיזה לסכלותו - יבוא ויטעה.
לדוגמא: במדרש רבה (בראשית ה, ח) שנינו: "בשעה שהיה משה כותב את התורה, כיון שהגיע לפסוק 'ויאמר אלקים נעשה אדם', אמר לפניו: רבון העולמים, מה אתה נותן פתחון פה למינים (שיאמרו שתי רשויות הן) אתמהא. אמר לו הקב"ה: כתוב! והרוצה לטעות יטעה. כתוב, שאם יבוא הגדול ויאמר מה אני צריך רשות מן הקטן ממני, אומרים לו: למוד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לברוא את האדם נמלך במלאכי השרת".
ויש לתמוה על כך: אמת, הלימוד שיש לנו בפסוק זה בהלכות דרך ארץ ונימוסים הוא לימוד חשוב לכשעצמו. אך לעומת זאת מי שיטעה בפירוש הנכון של המילים "נעשה אדם", עלול חס ושלום לכפור בהקב"ה ולאבד שני עולמות! איך ניתן, אם כן, להבין שלמרות זאת הורה הקב"ה לכתוב כך?
התשובה היא: אין כאן שום סיכון. דורות רבים לומדים מתוך החומש את הפסוק "נעשה אדם" ואינם נכשלים בטעות. הכל לומדים פסוק זה כמשמעו, כפי שמפרש רש"י שכביכול הקב"ה נטל עצה מהמלאכים כדרך הראויה ממידת דרך ארץ, ואין איש מעלה על דעתו לפקפק חלילה בייחודו יתברך ולהכשל בעוון של אמונה בשיתוף. הפסוק כפי שהוא כתוב וכפי שהוא מפורש וכפי שנלמד אינו מכריח מבחינה שכלית אף אחד להתפס לשגיאה כזאת. "הרוצה לטעות" - מי שחפץ לכתחילה לכפור, אדם המעונין למצוא נקודת אחיזה לסכלותו, ומפקיע את הכתוב מכוונתו האמיתית, רק הוא מסוגל לסרס את הפירוש בכתוב הזה. ואמנם בשבילו אין עצה, כי בודאי ימצא מקום אחר לטעות בו. בגללו לא נקפח לימוד של דרך ארץ ממקבלי התורה. רצונו בכך, יבוא ויטעה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)