השקאת "המים המרים המאררים" לאשה שהוזהרה על ידי בעלה שלא תסתתר עם איש פלוני והיא הסתתרה עמו כשיעור זמן שיש לחשוד בה שזינתה עמו, כדי לברר אם היא זינתה עמו.
אשה שבעלה הזהירה לבל תסתתר עם איש פלוני, והיא הסתתרה עם אותו איש ושהתה עמו כדי טומאה, כלומר כשיעור זמן שיש לחשוד בה שזינתה עמו, הרי היא "סוטה" החשודה בזנות תחת בעלה, ודינה שאסורה היא על בעלה, ואם היא אשת כהן, אסורה לאכול בתרומה, עד שישקוה את "המים המרים המאררים".
אם לאחר ששתתה את המים המאררים, נמצאת טהורה, הריהי שוב מותרת לבעלה, ומותרת לאכול בתרומה, ופניה מזהירות, וכל חולי שהיה בה יסור מעליה, ואם טמאה היא, אינה מספיקה לגמור את שתיית המים עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות, ומתוך שבשרה מתנפח, נראית כולה כמלאת גידים, וביטנה צבה וירכה נופלת, עד שמתה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)