פתיחה לדיון על קטע שהובא בסוגיה הקודמת (אגב אותה סוגיה) וכעת הגמרא מצטטת את הקטע ובאה לברר ולדון בקטע זה בהרחבה.
וכך כתב בהליכות עולם (שער שני, פרק ראשון סעיף נה): "... וזה שיטת הגמרא בכל מקום שמביא מימרא או ברייתא אגב גררא והדר בעי לחדושי בה מידי... אומר גופא...",
ובהערות מאת שמריהו פורטנוי (הוצאת מכון "שער המשפט") כתב: "מלשון הה"ע משמע שאינו מחלק בין מימרא ומשנה ועל שניהם יצדק לשון גופא".

מה ההבדל בין "גופא" ל"אמר מר"?
בכללי הגמרא למרן הב"י (על הליכות עולם הנ"ל) כתב: "ודע כי הדרך הנהוג הוא לומר גופא על מימרא ואמר מר על דברי תנא... ולפעמים יבוא גופא על לשון תנא... וכן מצינו אמר מר על מימרא...".
וביבין שמועה (על הליכות עולם שער ב פ"א כלל לה) כתב שבדרך כלל כשהגמרא מביאה לשון ברייתא שהובאה קודם לכן, היאו אומרת 'אמר מר' ולא 'גופא', אך כאשר הגמרא באה להשלים את דברי הברייתא שרק חלקה הראשון הובא קודם לכן אז שייך לשון 'גופא'.
ובהערות מאת שמריהו פורטנוי (הוצאת מכון "שער המשפט") כתב: "עיין בשל"ה חלק תושב"ע שמחלק חילוק אחר בין "גופא" ו"אמר מר", שכאשר הגמרא הביאה את המימרא או הברייתא לעיל דרך מקרה בין להקשות בין לתרץ, אז יצדק לשון גופא, אבל אם הגמרא הביאה את המימרא או הברייתא שלא במקרה אלא בעצם, לא יצדק לשון "גופא" אלא לשון "אמר מר"."
ורש"י בסוכה יד ע"א ד"ה משום כתב: "שאלתי את מורי מגופה דמשנה דמייתי אגב גררא בשמעתין מי שייך למיתני גופא כדגר' במימרות האמוראים ואמר לי רבי משום דהך משנה מן הטהרות שאין מהם שום גמרא בעולם ולא מפורשת כשאר המשניות. לפיכך נוהג הש''ס לומר גופא כדי לפרש:"