קושיה של הגמרא, כאשר נראה לכאורה לגמרא  שדברי אמורא מסויים (או מחלוקת אמוראים) הינה למעשה כדעת תנא מסויים (או כמחלוקת תנאים).
הגמרא מתקשה בכך שאמורא יאמר דין מסויים הזהה לחלוטין לדברי תנא, כי אם כך אז היה לאמורא לומר בפירוש "הלכה כדברי תנא פלוני".

מקורות:
תוס' (קידושין מא ע"ב ד"ה העובד): ... אין סברא לומר דפליגי תנאי בפלוגתא דאמוראי ...
הליכות עולם (שער שני א/ח): כל לימא כתנאי ר"ל מי לימא דהני תנאי פליגי במילתיה דהך אמורא או בפלוגתייהו דהנך אמוראי, ודחיקא ליה מילתא שיאמר האמורא דבר סתם דלא ככולי עלמא הוא [שאם לפסוק הלכה לימא בהדיא הלכה כפלוני, ומדקאמר למלתיה סתם או פליגי סתם משמע אליבא דכ"ע הוא] ומשום הכי קא מתמה ואומר לימא כתנאי כלומר מר דאמר כפלוני ומר דאמר כפלוני ואתי כל חד וחד דלא ככולי עלמא.