דף כה - א
ומפרשינן לה: מאן דשרי אף על גב שהיה לנו לאסור משום תקנת עירובי חצרות: דהא ליכא דיורין ברחבה, ואין מי שיאסור מלטלטל מזה לזו, ולהיפך.
ומאן דאסר: זימנין דהוי בה [ברחבה] דיורין [גזירה משום דפעמים יש דיורין ברחבה], ואתי לטלטולי.
קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, שאסור לטלטל בו, ובא למעטו:
א. מיעטו באילנות ואותו חלק שלא נטע אינו גדול מבית סאתים, לא הוי מיעוט, כיון שדרך קרפיפות שיהיו בהם אילנות ותשמיש דקרפף הם [ריטב"א].
ולפיכך, לא בטל שם "קרפף" ממקום הנטיעה, והוי ליה היקף אחד יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה.
ב. בנה בו עמוד גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים, ונותר שטח פנוי שאינו גדול מבית סאתים, הוי מיעוט, דכיון דעמוד אינו תשמיש דקרפף, והוא חשוב - שהרי גבוה עשרה ורחב ארבעה - הרי הוא עומד בפני עצמו ולא בטל לקרפף, ונמצא שנחסר מן "הקרפף" שיעור האוסרו.
ג. בנה בו עמוד גבוה עשרה ורחבו פחות משלשה טפחים, לא הוי מיעוט, שאינו מקום חשוב, וכמאן דליתיה דמי.
ד. בנה בו עמוד גבוה עשרה ורחבו משלשה טפחים ועד ארבעה טפחים, [ולא ארבעה בכלל].
רבה אמר: הוי מיעוט.
ורבא אמר: לא הוי מיעוט.
וכדמפרש טעמייהו ואזיל.
רבה אמר הוי מיעוט, כיון דשיעור שלשה טפחים חשוב הוא, דהא בהאי שיעורא נפיק ליה בכל מקום מתורת לבוד.
רבא אמר לא הוי מיעוט, דכיון דלא הוי מקום ארבעה, לא חשיב, ובטיל ליה
קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה, ופתח לו בית או שעשאו לתשמיש דירה, ובא לעשות היקף חדש על דעת דירה, בלא לפרוץ יותר מעשר:
א. הרחיק מן הכותל הקיים ארבעה טפחים ועשה מחיצה חדשה בתוך הקרפף לשם דירה: הועיל. [74]
ב. הרחיק המחיצה החדשה מן הכותל הקיים פחות משלשה טפחים: לא הועיל, דהוי כמחיצה על מחיצה - דאמרן לעיל שאינו מועיל - כיון שאין ביניהן שלשה טפחים.
ג. הרחיק המחיצה משלשה ועד ארבעה טפחים, רבה אמר: הועיל. רבא אמר אינו מועיל, וכדמפרש ואזיל.
רבה אמר הועיל, דהא נפיק ליה - בעלמא, שיעור שלשה - מתורת לבוד.
רבא אמר אינו מועיל, כיון דלא הוי בין זה לזה מקום ארבעה, לא חשיב להחשיבו כמחיצה בפני עצמה שהוקפה לדירה.
רב שימי, מתני [היה שונה] להנך תרי פלוגתייהו דרבה ורבא גבי עמוד וגבי מחיצה, לקולא.
כלומר: כולי עלמא "מקילין" ברחב שלשה כיון דנפיק ליה מתורת לבוד בין בעמוד רחב שלשה בין במחיצה רחוקה שלשה, ולא פליגי אלא ברחב ורחוק פחות משלשה.
ואף בזו מקיל רבה וסובר דהוי מיעוט, והועילה מחיצתו החדשה לעשות הקרפף כמוקף לדירה.
ועתה מבארת הגמרא את הדין בקרפף יותר מבית סאתים שבא למעטו, וטח בו [בכתלים] מבפנים טיט, עד שמיעטו לבית סאתיים:
א. אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו, שעשוי כל כך עבה, עד שאפילו אם ינטל הכותל הראשון יעמוד הטיט החדש: הוי מיעוט.
ב. אם אינו יכול לעמוד בפני עצמו:
רבה אמר הוי מיעוט.
רבא אמר: לא הוי מיעוט.
וכדמפרש טעמייהו ואזיל.
רבה אמר הוה מיעוט, דהשתא - מכח הכותל הקיים - מיהא קאי הטיט.
רבא אמר לא הוי מיעוט, כיון דלא יכול למיקם בפני עצמו, לא כלום הוא.
ועתה מבארת הגמרא את דינו של קרפף הגדול הרבה יותר מבית סאתיים, ויש בו בחלקו תל, ולא הוקפו מחיצות הקרפף לדירה, ואחר כך עשאו לקרפף מקום דירה, ובא להקיף מחדש:
א. הרחיק את המחיצה החדשה מן התל [שהוא עצמו מחיצה לקרפף] ארבעה טפחים, ועשה מחיצה לשם דירה [ועדיין נותר יותר מבית סאתיים בהיקף החדש], הועיל, וכדאמרן לעיל, דבהרחיק את המחיצה החדשה ארבעה טפחים, הועיל.
ב. הרחיק המחיצה מן התל פחות משלשה טפחים, או שהוסיף מחיצה על שפת התל, פליגי בה רב חסדא ורב המנונא:
חד אמר: הועיל, דאף דמחיצה על מחיצה היא, סבירא ליה דמועיל [והוא הדין דפליג אכל מה דאמרן לעיל].
וחד אמר: לא הועיל, דהא מחיצה על גבי מחיצה היא, ולא מהני.
ואמרינן: תסתיים, דרב חסדא אמר: הועיל!
דאתמר: העושה מחיצה על גבי מחיצה:
אמר רב חסדא: בשבת - כגון הא דעסיקנא בה - הועיל.
אבל בקנית נכסי הגר שאין לו יורשין, שמת, והרי נכסיו הפקר [ובישראל לא משכחת לה שאין לו יורשין, דכל ישראל קרוביו], ובא אדם לקנות קרקע שלו בחזקה על ידי עשית מחיצה [דקיימא לן: נעל או גדר או פרץ הרי זו חזקה], ועשאו לגדר מחיצה על גבי מחיצה קיימת - לא קנה. ואם בא אחר לקנותה בחזקה, קנה השני.
ורב ששת אמר: אף בשבת נמי לא הועיל. הרי חזינן, דרב חסדא סבירא ליה דמחיצה על גבי מחיצה מהני לעשותו היקף חדש לדירה.
ומסקינן: תסתיים!
אמר רב חסדא: ומודה לי רב ששת, שאם בא להתיר תל עצמו, כשהוא גדול מבית סאתים ומחיצותיו - דהיינו דופנות התל - אינן מוקפות לדירה, ובא לעשות היקף חדש לדירה על ידי שעשה מחיצה על התל, שהועיל להתיר לטלטל על גבי התל.
מאי טעמא?
הואיל והדר על התל באויר מחיצות העליונות החדשות הוא דר, ולא באויר התחתונות הקיימות. ואף דשפיר מהני ליה דפנות התל לעשות רשות היחיד על גבי התל, מכל מקום לא באוירן הוא דר.
בעי רבה בר בר חנה: עשה בקרפף שאין מוקף לדירה מחיצות עליונות על גבי מחיצות תחתונות לשם דירה, דאמרן דאין מועיל כיון דהוי מחיצה על גבי מחיצה, ואחר כך נבלעו המחיצות התחתונות בקרקע, והעליונות החדשות קיימות, מהו?
מי אמרינן, כיון שבשעה שהקיפן לדירה לא הועילו, גם אחר שנבלעו התחתונות לא יועילו, דהשתא נעשו המחיצות מאליהן.
או דילמא כיון שמתחלה עשאן לדירה, ועכשיו אין לקרפף אלא מחיצות אלו, מהני [קרן אורה]?
למאי [לענין מה] בעי לה רבה בר בר חנה?
אי לנכסי הגר? ודאי לא מהני!
דהיינו מימריה ד[רבי] ירמיה ביראה. דאמר [רבי] ירמיה ביראה, אמר רב יהודה: האי מאן דבעי לקנות נכסי הגר בחזקה, ושדא ליפתא אפילא דארעא דגר [נטע לפת בגומא שמצא בקרקע ולא חפרה], ואתא ישראל אחרינא רפק ביה פורתא [חפר בה מעט, דהוי חזקה גמורה]:
בתרא קני שהרי החזיק בה.
קמא - שלא חפר בה אלא נטע בה לפת בעלמא - לא קני!
מאי טעמא?
בעידנא דשדא [בשעה ששם הראשון הלפת באדמה] הא לא קא שבח [לא השביחה הקרקע], ועדיין אין כאן חזקה. כי קא שבחא [ואחר כך כשהשביחה הקרקע שגדל הלפת] הא ממילא קא משבחא, ולא הוא השביח הקרקע, שנאמר דהוי חזקה.
והכא נמי, כיון שבשעת עשית המחיצות לא השביח כלום, דהא הוי מחיצה על גבי מחיצה, ואחר כך כשנבלעו, ממילא נבלעו, אין כאן חזקה.
ואלא רבה בר בר חנה - על כרחך - לענין שבת קא מיבעיא ליה.
ואם בחול נבלעו, ליכא למיבעי מידי, דודאי מהני ליה מחיצות העליונות! ועל כרחך, כי קא מיבעי ליה, כגון דבשבת עצמה נבלעו, הא נמי לאו בעיא היא, דהוי מחיצה הנעשה [הנעשית] בשבת. ותניא: כל מחיצה הנעשה בשבת, בין בשוגג בין במזיד, שמה מחיצה! ותמהינן: לאו איתמר עלה, אמר רב נחמן: לא שנו אלא לענין לזרוק מרשות הרבים לרשות היחיד, הוא דאמרינן דהוי מחיצה כשנעשית בשבת, ולחייב הזורק.
אבל לסמוך על מחיצה הנעשית בשבת להתיר לטלטל, אסור!
ואם כן הכא אמאי אמרת דמהני מחיצה בשבת לענין טלטול.
ומשנינן: כי איתמר דרב נחמן, אמחיצה הנעשית באיסור בשבת במזיד הוא דאיתמר!
ההיא איתתא [אשה אחת], דעבדה מחיצה על גבי מחיצה כדי לקנות בנכסי הגר, אתא ההוא גברא [ובא אחריה אדם אחד] והחזיק בהם על ידי דרפק בה פורתא [חרש בה מעט].
אתא ההוא גברא לקמיה דרב נחמן, אוקמיה לנכסי הגר בידיה דההוא גברא.
אתת איהי וקא צווחה קמיה [באה האשה, הראשונה, וצווחה על כך בפני רב נחמן].
אמר לה רב נחמן: מאי איעביד לך [וכי מה אוכל לעזור לך?!] דלא מחזקת כדמחזקי אינשי [שהרי לא החזקת כדרך שאנשים מחזיקים], ולא קנית הנכסים, והשני שהחזיק כדין, זכה!
קרפף שגודלו בית שלש סאין שלא הוקף לדירה, וקירה בו בית סאה [עשה גג לבית סאה אחד], ונשאר גודלו הבלתי מקורה בית סאתים בלבד, והמקורה פחות מבית סאתים:
(רבא) [רבה] אמר: לא תיקן מאומה, כי אויר קירויו - מייתרו! כלומר: האויר וההיקף שתחת הקירוי, מצטרפים לעשותו "יותר" מבית סאתיים.
ורבי זירא אמר: אין אויר קירויו מייתרו.
כלומר: אין האויר וההיקף שתחת הקירוי מצטרף לעשותו יותר מבית סאתיים, משום דאמרינן: פי תקרה - שבין בית הסאתים ובית הסאה - יורד וסותם, ומחלק ביניהם.
לימא, (רבא) ד[רבה] ורבי זירא פליגי בעיקר דין "פי תקרה יורד וסותם" מכל הצדדים, ובפלוגתא דרב ושמואל קא מיפלגי?
דאיתמר: אכסדרה [מקום פרוץ מארבע רוחותיו, ומקורה בקירוי ישר ולא משופע] הנמצאת בבקעה שהיא כרמלית:
רב אמר: מותר לטלטל בכולה [בכל האכסדרה].
ושמואל אמר: אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות.
וכדמפרש טעמייהו ואזיל.
רב אמר מותר לטלטל בכולה. דאמרינן: פי תקרה - של אכסדרה מארבע רוחותיה - יורד וסותם, והרי היא מוקפת בארבע מחיצות.
ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות. דלא אמרינן: פי תקרה מכל ארבעת הצדדים יורד וסותם. והרי היא כבקעה עצמה ואסור לטלטל בה.
ואם כן, מי נימא דרבה ורבי זירא פליגי כעין פלוגתא דרב ושמואל?
הערות
[74] נחלקו רבותינו בשיעור המחיצה: יש ראשונים - וכן פסק השולחן ערוך - הסוברים, דסגי במחיצה חדשה באורך יותר מעשר. ויש סוברים: דבעינן לרוחב כל המחיצה - ראה משנה ברורה וביאור הלכה, שנ"ח סעיף ו'.
מאן דשרי דהא לית בה דיורין וכחצר דמיא ומאן דאסר גזר דלמא מיתבי בה דיורין וקי"ל הלכתא כמאן דמיקיל ושרי ולא חיישינן לדיורין וכבר פירשנוה למעלה (ורחבה) [דברחבה] דרבים הוא (ולא) [דלא] חיישינן אבל ברחבה דיחיד זמנין דמימליך ובני בתי ודייר בה דיורין.
קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ובא למעטו באילנות לא הוי [מיעוט] דהא נטיעת אילנו' בחצר כחצר דמו כדאמרן.
עמוד גבוה י' טפחים ורחב ד' טפחים הוי מיעוט פחות מג' לא הוי מיעוט וכן סלקא סוגיא דשמעתא ד' הוי מיעוט פחות לא.
הרחיק מן התל ד' ועשה בו מחיצה הועיל בו. פי' התל הוא מקום שלא הוקף לדירה ואם הרחיק משפת התל ד' טפחים ועשה בו מחיצה לדירה הותר לו לטלטל בכולו. אבל בפחות מג' וכן העושה מחיצה על שפת התל לא דאין מחיצה שעשה עכשיו מבטלת גידור התל שהוא מחיצתו המוקף שלא לדירה אלו דברי רב ששת ורב חסדא אמר העושה מחיצה ע"ג מחיצה בשבת הועיל בנכסי הגר לא קנה ורב ששת אמר אפילו בשבת לא הועיל.
ואמר רב חסדא מודה לי רב ששת בעושה מחיצה על שפת התל ודר בתל שהועיל הואיל ובמחיצות העליונות הוא דר ומותר לטלטל בכולו. והלכתא כרב חסדא בין בשבת דהוא לקולא בין בנכסי הגר דהא רב נחמן קאי כוותיה.
בעי רבה בר חנן אליבא דרב ששת נבלעו מחיצות התחתונות והעליונות קיימות מהו כמחיצה ע"ג מחיצה הוי אי לא ופשיט אביי לענין שבת הא קי"ל כל מחיצה שנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה ואפילו רב נחמן דאמר לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל אסור. לא אמר אלא במתכוין לעשות מחיצה כדי לטלטל הוא דאסר אבל כי האי גוונא אפילו רב נחמן שרי.
אי בנכסי הגר הא אמרינן האי מאן דשדא ליפתא בי (פילחי) [פילי] בארעא דגר לא עבד ולא מידי.
מ"ט בעידנא דשדא האי ליפתא לא משבחא ולא מידי בתר הכי כי קא משבחא ממילא שבחא. האי נמי בעידנא דעבד מחיצה ע"ג מחיצה לא הועיל בתר דנבלעו התחתונות לא עשה הוא בעליונות כלום הלכך לא קנה בנכסי הגר כלום כי האי גוונא. האי אתתא דעבדא מחיצה ע"ג מחיצה בנכסי הגר אתא ההוא גברא רפק ביה פורתא.
אוקמה רב נחמן בידיה לההוא דרפק בנכסי הגר אתא היא צווחא קמיה ולא אשגח בה אמר לה לא מחזקת כדמחזקי אינשי.
קרפף בית ג' סאין וקירה בו בית סאה. רבה אמר קירויו מייתרו וכאילו יתר מבית סאתים הוא ואסור. ור' זירא אמר אין קירויו מייתרו אלא הקרוי מפסיק בינתים וזה אין בו יותר מבית סאתים ומותר.
מאן דשרי דהא לית בה דיורין. וקיימא לן כוותיה דרב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל. וכתבו ר"ח והגאונים ז"ל: דוקא ברחבה דרבים הא בשל יחיד לא, דגזרינן דילמא מימלך ובני לה בתים וכדאמר רב משרשיא לעיל (עירובין ח, א) גבי מבוי שכלה לרחבה. והראב"ד ז"ל פירש כאן אפילו בשל יחיד, וההיא דרב משרשיא משום דפרוצה לרשות הרבים ואי מלי בתי הוה ליה מבוי פתוח לרה"ר דאורייתא, אבל הכא שאפילו מלי לה בתי לא פתיחא אלא לשביל שהיא רשות היחיד לא גזרינן.
מיעטו באילנות לא הוי מיעוט. פירוש: לא שנא אילן שאינו גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה ולא שנא גבוה עשרה ורחב ארבעה דהוי רשות היחיד, דהא לאו בחילוק רשויות תליא מילתא, דהא עמוד שאינו רחב ארבעה רשות בפני עצמו הוא דמקום פטור הוא, ואפילו הכי לא ממעט, ומשלשה ועד ארבעה נמי פליגי בה רבה ורבא. אלא משום דאילנות תשמיש הקרפף הן הרי אלו נחשבין עמו ונמדדין עמו, אבל עמוד בשאינו חשוב בטיל לגביה וכשחשוב באפי נפשיה קאי ולא בטל. ומדנקט הכא עמוד ולא אמר נמי בור כדנקיט בכל מקום גובה ועומק, וכדאמרינן בשבת בתל גבוה עשרה וכן (בבקעה) [בנקע] עמוק עשרה, (בנה עמוד) [גדר] גבוה עשרה וכן חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה הרי זה רשות היחיד גמורה (שבת לא) וכן רבים, ש"מ דבור לא ממעט בקרפף משום דמתשמישי הקרפף הוא כאילנות ולפיכך נמדד עמו, וכמו שכתבתי למעלה (ד, ב) גבי ר' יהודה בור ופסין קאמר. כן נראה לי.
רבה בר שילא מתני לה לקולא וכו'. הראב"ד ז"ל פסק כלישנא קמא, משום דהוא הוי לישנא דגמרא, ולא שבקינן לישנא דגמרא ונקטינן לישנא דרבה בר שילא יחידאה. ורב המנונא ורב ששת הכין סבירא להו. וקיימא לן (כרבה) [כרבא] דבתרא הוא דאמר דדוקא הרחיק ארבעה דאיכא מקום חשוב, הא לאו הכי הרי הוא כבונה מחיצה על גבי מחיצה ולא הועיל. ורב המנונא נמי הכין סבירא ליה דמדאמרינן הרחיק מן הכותל ארבעה ועשה מחיצה הועיל, משמע דבארבעה דוקא הוא דשוו רב חסדא ורב המנונא הועיל הא בפחות מארבעה לא הועיל לרב המנונא, דאי לא אמאי נקט ארבעה כיון דלכולהו אפילו שלשה נמי הועיל. ומאי דקאמר פחות משלשה או שעשה מחיצה על שפת התל חד אמר לא הועיל, לאו למימרא דבשלשה מודה דהועיל, אלא בהאי דקאמר הרחיק מן התל ארבעה אשמעינן כח מאן דאסר דלעולם לא שרי עד דאיכא מקום חשוב דהיינו ארבעה, ובהא דשלשה או על שפת התל אשמעינן כח מאן דשרי, דאפילו בפחות משלשה ואפילו בשעשה ממש על שפת התל שרי, משום דלדידיה אפילו מחיצה על גבי מחיצה הועיל.
שאם עשה מחיצה על שפת התל הועיל. רש"י ז"ל לא גרס על שפת התל אלא על התל, שאם עשאו ממש על שפת התל הרי זה כמגביה את המחיצה ואינו כלום, ואפילו לאותן העומדין על התל. וזה כדעת אביי ורבא דאמרי הכי בגודא דנהרא דלעיל (עירובין כד, ב). ואינו מחוור דכאן על כרחך אי אפשר לומר כן, דהיכי דמי, אי בשהרחיקו ארבעה או שלשה דסבירא ליה כמר או כמר פשיטא, ואי בשלא הרחיקו שלשה היינו על שפת התל. אלא אין אנו צריכין למחוק גירסת הספרים.
אכסדרא בבקעה. פירש רש"י ז"ל (להלן עירובין צ, ב ד"ה אכסדרא): שאין לה מחיצות כלל אלא שעומדת על ארבעה קונדסין, רב סבר פי תקרה יורד וסותם מארבע רוחותיה, ושמואל סבר לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כיון שאנו צריכין לומר כן מארבע רוחותיה. והיינו דאמרינן:
אי דעבידא כאכסדרה. כלומר: שגגה שוה, הכי נמי דאמרי כולהו בין רבה בין ר' זירא דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, ולכולי עלמא אי אותו קירוי סמוך ממש לכותל הקרפף, ואם אינו סמוך לכותל ופרוץ מארבע רוחותיו כרב.
אלא הכא דעבידא כארזלא. כלומר: שגגו משופע ובגג מדרון לא שייך למימר פי תקרה יורד וסותם. ורש"י ז"ל גורס בפרק כל גגות (להלן עירובין צד, ב) גבי חצר שנפרצה מארבע רוחותיה בהאי פלוגתא דרב ושמואל דאכסדרה כי לית ליה לשמואל בארבע בשלש אית ליה, כלומר: כשאינו מודה דפי תקרה יורד וסותם, הני מילי כשהוא צריך לומר כן בכל ארבע רוחות, אבל כשאינו צריך אלא לשלש אית ליה.
אבל ר"ת ז"ל (בתוס' ד"ה אכסדרא) פירש: דאפילו רב אוסר באכסדרה פרוצה, אלא באכסדרה מוקפת משלש רוחות או לפחות משתי רוחות הוא דפליגי, שזו היא שנקראת אכסדרה וכדאמרינן בפרק לא יחפור (ב"ב כה, ב) עולם לאכסדרה דומה ורוח צפונית אינו מסוכך. ומיהו ודאי רב אית ליה אפילו במוקפת משתי רוחות כדמוכח בהדיא בשלהי כל גגות דתנן התם (צד, ב) וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו ואמרינן עלה (שם בע"ב) מאי שנא מרוח אחת דלא דאמרינן פי תקרה יורד וסותם משתי רוחות נמי לימא פי תקרה יורד וסותם, ופרקינן אמרי בי רב כגון שנפרץ בקרן זוית, דאלמא אפילו נפרץ משתי רוחותיו אמרינן פי תקרה יורד וסותם. וגרסינן התם (צד, ב) כי לית ליה לשמואל בשלש בארבע אית ליה, כלומר: בשאין שם אלא שלש מחיצות וברביעית אין בה גיפופי כלל, אבל בארבע, כלומר: בשיש ברביעית גיפופי אלא שנפרצה ביתר מעשר אית ליה פי תקרה יורד וסותם. וכן גירסת ר"ח ז"ל (שם). והכא הכי קאמר אי עבידא כאכסדרה שמוקף שלש מחיצות אי נמי שתים, הכי נמי דמודה רבה דאין אויר קירויו מתירו כרב, אלא הכא דעבידא כארזלא, כלומר: כמלונה שעושין שומרי גנות ופרדסים שנועצין ארבעה קונדסין ומותחין חבלים מקונדס לקונדס לשכב עליהן בלילה ולישב תחתיהן לצל ביום ופתוח מכל צדדיו, דבכי הא אפילו רב מודה דלא אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם. ותרגום כמלונה (ישעיהו א, ח) כערסל במבתותא. וכן פירש גם הראב"ד זכרונו לברכה.
קרפף שהוא יותר מבי׳ סאתים שלא הוקף לדירה ובא למעטו באילנו׳ לא הוי מיעוט׳. פי׳ כל אילן במשמע ואפילו הוא גבו׳ עשרה ורחב ד׳ דהוי רשות היחיד דהא לאו בחלוק רשויות תליא מילתא דעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ד׳ רשות בפני עצמו דמקום פטור הוא ואפ״ה לא ממעיט אלא משום דאילנות תשמיש דקרפף הם הרי הם נחשבין ממנו נמדדין עמו אבל עמוד שאינו תשמיש קרפף כשהו׳ חשוב באנפי נפשיה קאי ולא בטיל ודווקא עמוד אבל בור לא ממעט בקרפף ואפי׳ הוא עמוק עשרה ורחב ד׳ דמשתמשי הוא כאילנות ונמדד עמו והיינו דלא נקט הכא עמוד או בור כדנקיט בכל דוכתא גוב׳ ועומק כההי׳ דאמרינן שפת בתל גבוה עשר׳ וכן בוקע עומק עשרה ורבים כזה:
הרחיק מן הכותל ד׳ טפחים ועשה מחיצה. פי׳ קרפף שהוא יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ובא לעשות בתוכו מחיצ׳ אחת לשם דירה. אם הרחיקה מן הכותל הראשון ארבעה טפחים הועיל לדברי הכל וחשיבא כאלו הוקפה כולה מתחלתה לשם דירה ומסתברא בשיהא כותל גבוה עשרה טפחים ושיהא משוך כל הכותל הראשון שהיה באותו הצד שסמכו לזה בין מרובה בין מועט: פחות מג׳: פי׳ שהיה זה הכותל בתוך ג׳ טפחים לראשון לא הועיל כלום דהא כלבוד דמי ודווקא כשנשאר בו עדיין יותר מבית סאתים דאם לא כן לא גרע זה הכותל החדש מהיכ׳ דטחו לכותל הראשון בטיט דאמרי׳ לקמן שאם יכול להטיח לעמוד בפני עצמו דהוי מיעוט. משלשה ועד ארבעה: פי׳ ועד ארבעה ולא עד בכלל: רבא א׳ אינו מועיל דכיון דלית בה מקום ד׳ לא חשיב. פי׳ ואע״ג דנפקא ליה מתור׳ לבוד ואפילו לאותה שעה שכתבנו בפ״ק גבי מחיצות כלאי׳ בברייתא דג׳ מדות שנרא׳ ממנה דרבא סובר אליבא דרבנן דכל שיש במחיצה ג׳ טפחים דכיון דנפקא ליה מתורת לבוד חשיבא להתיר לזרוע כנגדה. ואע״פ שהפרוץ מרוב׳ על העומד. ולית ליה דאביי דבעי התם לרבנן שיהא בה ד׳ טפחים דחשיבא לה. לא קשיא על הא דהכא שאין כל העניינים שוים דהתם לגבי כלאים דתלי מילתא בערבוביא הקילו לעשו׳ דבר חשוב כל שיצא מתור׳ לבוד אבל הכא לקרפף שכבר נאסר להוציאו מחזקתו ע״י מחיצ׳ קס״ד בהאי לישנ׳ דבעי׳ הרחקת שיעור דחשיב שתהא כמופלגת לגמרי מן הראשון:
רבה בר שימי מתני לה לקולא. פי׳ דכל היכא דאיכ׳ ג׳ טפחים שלמים דהרחקה דכ״ע מועיל בו וכי פליגי בפחות מג׳ דאפי׳ בפחו׳ מג׳ אמר רבה דהועיל ופירשה רש״י ז״ל דקאי אפי׳ אההיא דעמוד שאפי׳ בעומד פחות מג׳ אמר רבה דהוי מיעוט דלגבי מיעוט בכל דהו סגי לן כיון שאינו מן הדברים העשויין לתשמישו של קרפף ומורי הרב נר״ו אומר דבעמוד כולי עלמא אית להו כלישנא קמא והכא על הרחוק מן הכותל ועשה כותל חדש קאי דסבר רבה דכל שעשה בו שום מחיצה שלימה לשם דירה בהכי סגי ליה ונראין דברי הראב״ד ז״ל שפסק כלישנא קמא דהוא לישנא דתלמודא ותו דרב המנונא ורב ששת הכין סבירא להו וקי״ל כרבא דהוא בתראה דבעי׳ הרחקת ד׳ טפחים דמימרא דרב המנונא דהרחיק מן הכותל ד׳ טפחים הכי ריהט׳:
טחו בטוטפי׳ קרפף יותר מבית סאתי׳ שהוקף שלא לשם דירה וטחו לאחד מכותליו בטיט לשם דירה וע״י הטיח הזה נתמעט אויר הקרפף והם כבית סאתים או בפחות אם טיחה זו חשוב׳ שיכולה לעמוד בפני הכתלים הוי מיעוט לדברי הכל: אינו יכול לעמוד בפני עצמו רבה אמר הועיל ורבא אמר אינו הועיל כך הגרסא בכל הספרי׳ ופירושו שהועיל למעט השיעור אם נתמעט ע״י הטיח אבל לכ״ע לא הועיל לחשבו מוקף לדירה אם עדיין נשאר בו יותר מבית סאתים ואפי׳ ללישנא דרבה בר שימי דמתני לה לקולא ושרי רחב בפחות מג׳ טפחים התם הוא מפני שנעשה כותל חדש בפני עצמו וזה ברור. והועיל ולא הועיל האמור כאן אינו כעין האמור למעלה ואגב אשגרות לישן דלעי נקטוה הכא. ורש״י ז״ל מוחק וגורס כאן רבה אמר הוי מיעוט ורבא אמר לא הוי מיעוט ואין צריך למחוק:
הרחיק מן הכותל ד׳ טפחים ועשה מחיצה. פי׳ כגון שהיה הקרפף הזה עמוק והקרקע לכל סביביו גבוה עשרה טפחים והרחיק מן הכותל בתוך העומק ד׳ טפחים ועשו כותל אחד חדש לשם דירה להכשירו אפילו ביותר מבית סאתים דברי הכל הועיל אבל אם הרחיקו פחות מג׳ או שעש׳ מחיצה על שפת התל ממש גבוה עשרה טפחים פליגי בה רב אחא ורב המנונא כדמפרש ואזיל ומדלא נקט הבא פחות מג׳ לא הועיל כדאמרי׳ לעיל שמעי׳ דהכא מאן דמכשר אפילו בפחות מכשר דכיון שהראשון הוא כותל העשוי מאליו סגי ליה בכותל רחוק כל דהו וכשם שהוא מכשיר מחיצה ע״ג מחיצה. ומיהו ודאי מאן דאמר לא הועיל אפילו מג׳ ועד פחות מד׳ טפחים קאמר דלא הועיל דהא לא קאמר תלמודא שהועיל לדברי הכל אלא כשהרחיק מן התל ד׳ טפחים שלמים אלמא כל שהוא פחות מד׳ טפחים פלוגת׳ הוא:
עשה מחיצה על גבי מחיצה. אמר רב חסדא בשבת מועיל. נראין דברים שלא הקיל רב חסדא אלא זה דעשה על שפת התל כדאמרינן לעיל שאע״פ שאינו עושה היכר ליושבים בתוך הנקע עושה הוא היכר ליושבים על התל שלא היו עומדים קודם לכן בתוך מחיצו׳ וכן פי׳ מורי הרב: והלכתא כמאן דאמר אינו מועיל וכדאמרי׳ לעיל בהדיא דרחבה אין מחיצה על גבי מחיצה: ומיהו כל שלא היתה המחיצה הראשונה גבוה עשרה והשלים בה כל שהו להשלימה לעשרה לשם דיר׳ הרי זה היקף גמור לשם דירה ואפי׳ באחת מן המחיצות בלבד: גרסת הספרים אמר רב חסדא מודה רב ששת שאם עשה מחיצ׳ על שפת התל מועיל פי׳ שאם היה הקרפף גבוה כולו ומחיצות שלו חריץ עמוק עשרה טפחים סביביו ועשה הוא למעלה מחיצה גבוה עשרה טפחים סביביו שהועיל לדרים בתוכו גובה הואיל ובאויר מחיצות הוא דרפי׳ שכבר עשה היכירא לדור בתוך מחיצות ונראין דברים דאפי׳ במחיצה אחת סגי. ורש״י ז״ל כתב דלא גרסינן על שפת התל אלא ה״ג שאם עשה מחיצה על התל משמע דקשיא ליה עובדא דרחבה דפוס נהרא שהיו רוצין לעשות מחיצה על שפת הגודא ואמרו אין מחיצה על גבי מחיצה ולא ידענו מה הועיל רבי׳ ז״ל בגרסתו דהא כי גרסינן נמי שעשה אותו על התל ה״ד דאי כשהרחיקו משפת התל ד׳ טפחים או ג׳ כמאן דאמר הכי לעיל פשיטא מאי מודה ואם לא הרחיק היינו על שפת התל ושמא נאמר דרב חסדא ורב ששת סוברי׳ כלישנ׳ דרבה בר שימי דמתני לעיל לקולא שאפילו בפחות מג׳ הועיל והיינו רבותי׳ ועם כל זה אין לנו למחוק גרסת הספרים דההיא דאביי ורבא דלעיל כבר פירשנוה לעיל במקומה: האי מאן דשרא לפתא כו׳: להכי נקט לפתא מפני שדרכו לצמוח כפילי הנגרעא וגם שהוא צומח מהר׳ וניכר שבחו: ואפילו הכי לא קני ביה דבעי׳ שיחזיק בענין שיעשה תועלת לקרקע כשמחזיק בו לקנותו ממש:
קרפף בית שלש. פירוש בת ג׳ סאין מצומצמין שלא הוקף לדירה וקירונו בית סאה לשם דירה והנשאר הוא בית סאתים רבה אמר אויר קירויו. פי׳ עדיין המקירה חשוב מן המנין לדונו כיותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כי הקירוי אינו מועיל לעשותו מוקף לדירה דבמחיצות הדבר תלוי. ר׳ זירא אמר אין אויר קירוי מתירו פי׳ שאין מודדין אלא כשאין מקורה בפני עצמו והרי אין בו אלא בית סאתים וטעמא משו׳ דסבר דאמרי׳ פי תקרה יורד וסות׳ כדמפרש ואזיל: ואמרי׳ לימא רבא ורבי זירא בפלוגתא דרב ושמואל קא מיפלגי: פי׳ דאיפליגו נמי אי אמרינן בהא פי תקרה יורד וסות׳:
דאיתמר אכסדרה בבקעה. פרש״י ז״ל שאין לה שום מחיצה אלא שנעץ ד׳ קונדיסין והטיל קירה בין קונדס לקונדס ועשה עליה קרוי והיינו דנקט אכסדרה בבקעה כלומר שהיא פרוצה מכל צד רב סבר פי תקרה יורד וסותם פי׳ מד׳ רוחותיה ושמואל סובר דלא אמרינן פי׳ תקרה יורד וסותם מד׳ רוחותיה הא משתים ושלשה רוחות אמרי׳: ורבינו ז״ל גורס בפרק כל גגות אמרינן חצר שנפרצה בד׳ רוחותיה בהאי פלוגתא דרב ושמואל דאכסדרה כי לית לי׳ לשמואל בד׳ אבל בשלש אית ליה פי׳ דבג׳ מחיצות מודה שמואל דאמרינן פי תקרה יורד וסותם: ומהדרי׳ הכי אי דעביד כאכסדרא הכי נמי פי׳ רבי׳ ז״ל דאי דעביד קירוי דהכא כאכסדרה דהתם שגגו שוה דכ״ע אמרינן פי תקרה יורד וסותם בין מג׳ רוחות לשמואל בין מד׳ רוחות לרב כגון שהיה הקרוי באמצע קרפף ואינו סמוך לשום כותל: הב״ע דעביד כאורזילא כלומר שגגו משופע ומדרון ובגג מדרון לא שייך לומר פי תקרה יורד וסותם זו שיטת רבי׳ ז״ל: וק״ל דכיון דאמרינן לימא בפלוגתא דרב ושמואל קא מיפלגי משמע שזו כעין פלוגתא דרב ושמואל הוא ואמאי והא הכא מסתמא כשקרויו בית סאה אין צריך לומר פי תקרה יורד וסותם אלא מרוח אחד והא אמרת דבהא אפי׳ שמואל מודה ומהיכא משמע לן דמיירי בשקרויו הי׳ באמצע שאינו סמוך לשום כותל וי״ל מדנקט סתם וקירו בו בית סאה: א״כ דהשתא סבירא לן דשמואל אפי׳ במחיצה אחת קאמר ולא ידעי׳ סוגיא דפרק כל גגות דמודה שמואל בג׳ מחיצות וס״ד דהאי דנקט הכא אכסדרה בבקעה משום כח דהיתירא דרב: ור״ת ז״ל הקשה על פרש״י חדא דלשון אכסדרה לא משמע שהיא פרוצ׳ מכל צד אלא שהיא עומדת מג׳ רוחות או לכל הפחות משתי רוחות וכדאמרי׳ בפרק לא יחפור עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת. ועוד ללישנא דאורזילא לא אשכחן ליה בשום דוכתא כפי׳ זה ועוד דכי הוי הגג משופע התקרה עומדת היא ישרה מן הסת׳ ולמה אין אומרין בו פי תקר׳ יורד וסותם לכן פי׳ ר״ת ז״ל דהכ׳ כשהיא סתומה מג׳ רוחות או משתי רוחות הא בפרוצה מכל צד או מג׳ רוחות אפי׳ רב מודה דלא אמרי׳ פי תקרה יורד וסותם והא דנקט הכא אכסדרה בבקעה מפני שהיא פרוצה לרוח רביעית לגמרי שאין שום סתומה כנגדה באכסדרה שבחצר והשתא איפלגו אפי׳ ברוח אחת בלחוד סבר שמואל דלא אמרינן ביה פי תקרה יורד וסותם והתם בפ׳ כל גגות כך הגרסא בכל הספרים הישינים וכי לית ליה לשמואל בשלש בארבע אית ליה. וכן גורס בה ר״ח ז״ל וה״פ דכי לית ליה לשמואל כשאין שם אלא ג׳ מחיצות ורוח רביעית פרוצה כולה אבל אם מקצת רוח הוא סתום מודה הוא דאמרינן ביה פי תקרה יורד וסותם כיון שיש בו גפופי ואפי׳ יש שם פרצה ביותר מעשר. ומהדרי׳ אי דעביד כאכסדר׳ כלו׳ שזה הקירוי עשוי כאכסדרה מוקף מג׳ רוחות או שתי׳ הכי נמי דאמרינן ביה פי תקרה יורד וסותם אליבא דרב דהלכתא כוותיה ומודה ביה רבה כסברא דרב. דעביד כאורזילא כלומר שהוא פרוץ מכל צד או מג׳ רוחות שהקירוי עשוי ע״ג קונדיסין בלא שום מחיצה לשמור עליה משום הגנות ולשבת תחתיה לצל לפעמים וכדמתרגמינן כמלונה במקשה כארסילא במבוהתא. וכן פי׳ הראב״ד ז״ל:
קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ובא למעטו עד בית סאתים כדי שיוכל לטלטל בכלו כל שמיעטו בדברים שהם תשמיש הקרפף ושדרך בני אדם לעשות כן בקרפיפות כגון שנטע שם אילנות אפי׳ באילן שמקומו חשוב ושיש לו דין מחיצה כגון גבוה עשרה ורחב ארבעה אינו מיעוט אבל בדברים שאין דרכן בקרפף הרי זה מיעוט. מעתה בנה שם עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה אין ספק שהוא מיעוט אפי׳ הוא באמצע הואיל ומכל מקום נתמעט (שבור) הנשאר מבית סאתים ואם אין רחבו אלא בפחות משלשה אעפ״י שנתמעט בו מבית סאתים אינו כלום שאין זה אלא כמי שאינו. משלשה ועד ארבעה נחלקו בה רבה ורבא שלדעת רבה הואיל ויצא מתורת לבוד הרי זה מיעוט. וכן פסקוה גדולי המחברי׳ ונראה הטעם מפני שרבה רבו של רבא היה ולדעת רבא הואיל ואין כאן מקום ארבעה אינו מיעוט. וכן פסקוה רוב גאונים ואף גדולי הדור נוטים אחריה ומפני שהיה רבא בתרא:
עשה בה בור עמוק עשרה ורחב ארבעה יש אומרים שהוא כעמוד שהרי גובה ועומק אחד הם לענין שבת וכמו שאמרו שבת בתל גבוה עשרה או בנקע עמוק עשרה וכן הרבה אבל גדולי הדור כתבו שהבור (כקרפף) מתשמישי [הקרפף] הם והרי הוא כאילנות וכן הדין אצלם בגנה ואעפ״י שהוא רשות לעצמו שהרי אף האילן רשות לעצמו הוא כמו שביארנו:
קרפף זה שלא הוקף לדירה ויש בו יתר מבית סאתים ורצה להכשירו במחיצה לשום דירה לטלטל בכלו אף בכלים ששבתו בבית רשאי וכיצד הוא עושה הרחיק מן הכותל הישן ארבעה טפחים ועשה מחיצה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה לשם דירה שפתח לתוכו הועיל שהרי נעשה כותל זה לשם דירה הפתוחה שם (וחזר לו) [והוה לי׳] פתח ולבסוף הוקף פחות משלשה לכותל אינו מועיל והרי הוא ככותל ישן לענין היקף דירה אלא שמכל מקום אם נתמעט עד בית סאתים מטלטל בתוכו. הרחיק משלשה ועד ארבעה לרבה הועיל לרבא לא הועיל ואף בזו גדולי המחברי׳ פסקו כרבה ושאר הפוסקי׳ כרבא:
רצה למעטו עד בית סאתים לטלטל (מיא בתוח) [מיהא בתוכו] וטח כותל הקרפף בטיט עד שבאותו עובי נתמעט חלל הקרפף לבית סאתים אם יכול טיט זה לעמוד בעצמו אילו נטלו הכותלים הישנים הרי זה מיעוט ואם לאו לדעת רבה הוה מיעוט הואיל ועכשיו מיהא עומד. וכן פסקוה גדולי המחברי׳. ולרבא אינו מיעוט והרי הוא כמי שאינו ורוב מפרשים פסקו כמותו:
ולענין ביאור תדע שאנו גורסי׳ רבה בר שילא מתני הכי והוא ענין אחר שלא כמחלקת ראשונה ר״ל הרחיק מן הכותל ארבעה הוא בהקף דירה ולטלטל מן הבית לתוכו ואף ביתר מבית סאתים והאחרונה בשאינו מכוין להיקף דירה אלא למעט עד בית סאתים כדי לטלטל בכלו ואעפ״י שאף בטחו בטיט אמרו לשון הועיל ולא לשון מיעט אף המיעוט תועלת הוא ואעפ״י שקשה מעט לענין סדור היאך נאמרה זו של מחיצה בין שתי שמועות מיעוט והיה לו להזכיר כל אותם של מיעוט בסדר. אין זה הכרח ומכל גירסת הספרים רבה בר שילא מתני לקולא והוא ענין אחד עם הראשונה ושתיהן להיקף לשם דירה נאמרו ובא רבה בר שילא לומר שאם עשאה למחיצה אפי׳ בסמוך פחות משלשה לכותל מחיצה היא ולא נחלקו אלא בטח את הכותל לשם דירה וכל שיכול לעמוד בעצמו הועיל [הואיל] והוקף לדירה הוא ואם אין יכול לעמוד בעצמו לרבה הועיל ולרבא לא הועיל. וגדולי המפרשי׳ גורסין כן ופוסקים כלשון ראשון וכרבא. וגדולי המחברים נראה שגורסין כגרסתנו ופירושינו שבמחיצה פסקו שפחות משלשה מיהא לא הועיל ובטיחה שאף באין יכול לעמוד הועיל עד שראיתי לגדולי הדור תמהים עליהם מפני שהם סוברים שהוא גורס כגירסתם ומכל מקום לגירסתנו דברינו שוים לדבריהם לגמרי אלא שלענין מחיצה היה להם לומר הועיל ולא לשון מיעט וכן כתבוה גדולי הרבנים. ואף הם גורסי׳ רבה בר שילא מתני לה לקולא פי׳ זו של מחיצה ר״ל שלא נחלקו אלא בפחות משלשה ואחר כך הם גורסי׳ טחו בטיט וכו׳ שמועה בפני עצמה:
קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה והוא עמוק עשרה עד שגובה דפני הקרקע בעצמו נעשי׳ לו מחיצות מאליהם ובא לבנות סביבו מחיצה לשם דירה על גובה התל הרי דין זה כדין בא לבנות מחיצה סמוך לכותל שהזכרנו. ויראה שאם בא לבנות בעמק הקרפף לפנים מן התל הואיל ולא היה שם היקף על ידי אדם אף בסמוך לתל פחות משלשה הועיל שהרי גלה שהתל אין לו אצל הקרפף כלום אבל אם בנה על התל לשם דירה אם הרחיק ארבעה מן התל כלפי חוץ הוכשר הקרפף והוכשרו עמו אותם ארבעה טפחי׳ הנשארים מן התל כלפי פנים. בנאה בסמוך פחות משלשה לתל הרי הוא כמי שבנאה על שפת התל ואין מחיצה על מחיצה. עשה מחיצה זו על התל לכונת שידור על התל בחוץ למחיצתו הרי נמצאת מחיצה זו מועלת למקום דירתו שהרי באויר מחיצות העליונות הוא דר ומתוך כך הרי הן מחיצות אף לקרפף אחר שדעתו בהם אף להכשר הקרפף עד שאין לומר בהם (גואי לגואי עבידי) [גואי לגואי עבידן] על הדרך שאמרוה למטה. וזהו פי׳ מה שאמרו מודה רב ששת שאם עשה מחיצה על שפת התל שהועיל (באויר) [שבאויר] מחיצות העליונות הוא דר. ואנו גורסין עשה מחיצה על שפת התל ודר בתל. ויש מפרשי׳ לגירסא זו שעשאה על שפת התל החיצונה ונמצא משתמש לפנים אף על התל. ומכל מקום יש שאין גורסי׳ כן ומפרשי׳ אותה בקרפף שמחיצותיו חריצים עמוקים עשרה ורחבים ארבעה שאין המחיצות ניכרות כלל ובנה מחיצה על שפת התל מבפנים ועל אלו אמר שהועיל שבאויר אותם המחיצות הוא דר הואיל והראשונות אינן ניכרות ואף זו הלכה כן וכן מצאתיה לחכמי הדור:
קרפף שמחיצותיו נעשו שלא לשם דירה והגביהן בשיעור מחיצה לשם דירה שאינו כלום כמו שביארנו אם (נחבסו) [נחבטו] המחיצות עד שנבלע כל הישן ונשאר זה שהוקף לשם דירה הוכשר. ולא סוף דבר כשנבלעו מערב שבת אלא אף בנבלעו בשבת שכל מחיצה שנעשית בשבת הרי היא מחיצה בין בשוגג בין במזיד אלא שבמזיד מיהא נאסר טלטולה בשבת כמו שביארנו. לא הוקף במחיצות עשרה שנמצא שאין היקפו היקף והשלימן לעשרה הועיל:
לענין נכסי הגר הנקנים בחזקה לקודם כמו שיתבאר במקומו עשה מחיצה על מחיצה אינו כלום והמחזיק אחריו זכה ואפי׳ נבלעו התחתונות שהרי הנוטע לפת בגומא שמצא בקרקע השדה של גר הואיל ולא חפר הוא את הגומא לא זכה שהרי בשעת נטיעה לא עשה ולא כלום ומה שהשביח אחר כן מאליו הוא בא:
קרפף שהיה בו יתר מבית סאתים והוקף שלא לשם דירה וקירו בו אותו היתר ולא נשאר בו שלא בקירוי אלא בית סאתים לבד יש צדדין שאויר שתחת הקירוי מצטרף עם האחר ונחשב הכל כאויר אחד ונמצא יתר מבית סאתים כשהיה והוא ענין האמור כאן אויר קירויו מיתרו כלומר האויר שתחת הקירוי הוא מוסיף האויר הסמוך לו ונעשה הכל אויר אחד ונמצא אויר מיתרו ר״ל עושה אותו יתר על בית סאתים ויש צדדין שאין אויר קירויו מיתרו אלא זה עומד בעצמו וזה עומד בעצמו ונשאר אויר שאינו מקורה בבית סאתים לבד והוכשר וכיצד הוא הדין עשה לאותו הקירוי שתי מחיצות דעריבן אומרי׳ בו בשאר הצדדין פי תקרה יורד וסותם ואין אויר שתחתיו מצטרף עם האויר האחר שאינו מקורה ואין צריך לומר אם קורה על שלש מחיצות שאומרי׳ ברביעית פי תקרה יורד וסותם אבל אם אין לקירוי שתי מחיצות דעריבן אלא שקירה על גבי שני כותלים שמזה ומזה כעין צדדין שבמבוי מפולש אין אומרין בו פי תקרה יורד וסותם ונמצא אויר קירויו מיתרו ואין צריך לומר אם קירה על גבי עמודים. ויש מוסיפין לומר שאף בשתי מחיצות דעריבן דוקא בשהגג כלו שוה ואינו משפע ועשוי דרך מדרון שכל שהוא משפע ועשוי מדרון אין לומר בו פי תקרה יורד וסותם:
זהו עיקר מה שנראה לפסוק בשמועה זו ומתוך שיש פוסקי׳ בה בדרך אחרת אני צריך להעירך מעט בביאור סוגיא זו עד שתדע שמתוך איזה פי׳ שבה אנו פוסקין כן והוא שבקרפף בת שלש שקירו בו בית סאה החמיר רבה לומר שאויר קירויו מיתרו ור׳ זירא הקל לומר שאינו מיתרו ונאמר עליהם לימא בדרב ושמואל קא מיפלגי דאתמר אכסדרה בבקעה רב אמ׳ מטלטלין בכלה ושמואל אמ׳ אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות. ואכסדרה ענינה שאינה פרוצה לגמרי וכמו שהביאוה חכמי צרפת ממה שאמרו בשני של בתרא [כה:] עולם לאכסדרה היא דומה ורוח צפוני אינה (מסוככת) [מסובבת] נמצא שאכסדרה מוקפת היא משלש רוחות ואמר שאכסדרה בבקעה ר״ל שקיירה עליה מטלטלין בכלה לדעת רב שהלכה כמותו. וצריך אתה לידע שלא סוף דבר שאמרה רב בשלש רוחות שהרי אף בשתים הוא סובר פי תקרה יורד וסותם. וכן הביאו חכמי צרפת שהזכרנו ממה שאמרו בפרק גגות וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו ואמרו בגמרא מאי שנא נפרץ מרוח אחת דלא. דאמרינן פי תקרה יורד וסותם משתי רוחות נמי נימא פי תקרה יורד וסותם ותירצו אמרי בי רב שנפרץ בקרן זוית וקירויו באלכסון למדת שלדעת רב אף משתי רוחות אומרי׳ פי תקרה וכו׳ ומכל מקום דוקא בעריבן אבל זו כנגד זו לא שלא אמרו דין פי תקרה בשתי מחיצות של מבוי מפלש אלא לר׳ יהודה שאמרה בפרק גגות בבונה עליה על גבי שני בתים ונחלקו הכל עליו. ובענין אכסדרה שאין לה פצימין שסכך עליה אמרו במסכת סוכה [יח:] אביי אמ׳ כשרה ורבא אמ׳ פסולה ואמר ליה רבא אפי׳ נפרצה דופן האמצעית והוא שהאכסדרה הוא שכשהיה אדם נכנס בחצר היה פרוץ דרך כניסה והיתה רחבה באמצע החצר והבתים פתוחים לה מכאן ומכאן ויוצאה עליה תקרה משלש רוחותיה סביב האויר והוא מסכך על אותו אויר ונמצא סכך זה שיש לו דופן מכאן ומכאן שעלייה היוצאה מן הכותלים אינן רחבים ארבע אמות ויש לומר בהם דופן עקומה אבל הצד האמצעי שבה רחבה העלייה שם יותר רחבה מארבע אמות ואי אפשר לומר בה דופן עקומה ונמצא שאין לה אלא שתי דפנות ומכשירה אביי מטעם פי תקרה יורד וסותם ואמ׳ ליה רבא לדבריך אפי׳ נפרצה דופן האמצעית אמ׳ ליה בהא מודינא לך דהוה ליה כמבוי מפולש וכבר אמרו בה בפרק גגות [צד:] כי פל גי אליבא דרב אביי דאמ׳ כרב ורבא עד כאן לא קאמ׳ רב אלא באכסדרה דמחיצות לאכסדרה עבידן אבל הכא המחיצות לאו לסוכה עבידן לא. אלמא רב עצמו לא הכשיר אלא בדפנות דעריבן ושמואל אינו סובר פי תקרה אלא מרוח אחת ואף בזו דוקא ביש לה גפופין מרוח רביעית והם גורסי׳ בפרק כל גגות כי לית ליה לשמואל פי תקרה בשלש בארבע אית ליה כלומר בבית שהיו לו ארבע מחיצות ואף עכשו אם יש לה שלש מחיצות גמורות ורביעית בגפופין אעפ״י שנפרצה ברביעית ביתר מעשר אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם והיינו סבורים בכאן שלא לחלוק בפי תקרה אלא כשם שאומרי׳ אותו באכסדרה לדעת רב כן נאמר בכאן בקרפף. ותירצו אי דעביד כאכסדרה אף רבא מודה להקל בה כלומר שיהיו בה קצת מחיצות או שלש או שתים דעריבן כגון שקירה לצד הכותל האמצעי. הכא דעביד כערסלא ר״ל כמלונה שעושין שומרי גנות ופרדסים שנועצין ארבעה קונדיסין ומסרגין עליהם חבלים לשכב עליהן בלילה ולנוח תחתיהן ביום וכן תרגם יונתן כמלונה במקשה כערסלא במבתותא ואף כאן שקירוה על גבי עמודים שיוצאין חוץ לכותל והוא הדין על כותלים שזו כנגד זו הא כל שקירה על שתי דפנות דעריבן כשר אף לרבה ואין חלוק לדעת זה בין גגו שוה למשופע זו היא שטתנו.
ומכל מקום גדולי הרבנים סוברים שמחלקת רב ושמואל באכסדרה אף היא בשאין לה מחיצות ואף בזו אמ׳ רב שפי תקרה יורד וסותם ושמואל חולק בה אלא אם כן יש בה מיהא רוח אחת. והם גורסים שם כי לית ליה לשמואל בארבע כלומר שנפרצה מארבע רוחותיה בשלש אית ליה הואיל ונשארה מחיצה ברוח אחת ומפרשי׳ כאן דעבידא כאכסדרה כלומר שגגה שוה הכי נמי הכא דעבוד בי ארזילא ופירשו בארזילא מדרון ומאחר שהוא במדרון אין לומר בו פי תקרה יורד וסותם ונמצא לדעתו שכל שגגו שוה מותר ואין אויר הקירוי מייתר אעפ״י שאין שם מחיצה כלל וכבר ביארנו סתירת דבריהם מאותם השמועות שזכרנו. ומכל מקום גדולי הדור מצרפין את הכל להחמיר ואין מתירין אלא בשתי מחיצות דעריבן ושיהא גג הקירוי שוה ומדבריהם למדו רבים בגגים שלנו שהם משופעים שאין מטלטלי׳ במה שתחתיו ומכל מקום לשטתנו אף בגג שוה כן וכבר כתבנו מזה בראשון של שבת:
בד"ה אכסדרה בבקעה כו' ורב אית ליה פי תקרה כו' ובזה שלא כנגד זה והאי דלא נקט כו' עכ"ל וק"ק לפ"ז דמנ"ל לתלמודא למימר בפרק כל גגות לשמואל דכי לית ליה בשלש כו' אימא דבג' מחיצות מודה לרב דמהני פי תקרה ול"פ עליה דרב אלא הכא באכסדרה בבקעה דאיירי בב' מחיצות ושם יבואר:
רש"י בד"ה באילנות כו' ולא בטיל ליה משם קמא כצ"ל. ונ"ב ס"א:
בד"ה ה"ג כו' ועשה מחיצות סביב. נ"ב לאו דוקא אלא ביותר מעשר וכן באשר"י:
תוס' בד"ה מאן דשרי כו' ובשביל לית בה דיורין כו' כצ"ל:
בד"ה ומאן דאסר כו' ששבתו בתוכה כצ"ל:
גמרא האי מאן דשדא ליפתא כו' ואתא כו' בתרא קני כו'. לכאורה ה"נ מדל"ק בקיצור לא קנה כדאר"ח לעיל. דדוקא אם קדם האחר קודם שנשרש. וקמ"ל דל"א שקנה הא' למפרע משעה דשדא. אבל משנשרש קנה עכ"פ מאותה שעה ודלא כדמשמע מפרש"י. אבל בב"ב הגי' לא הוי חזקה משמע דלגמרי אינו כלום אף משהשריש. והמגיהים לא העירו מזה:
תוס' ד"ה שאם. רש"י ל"ג ע"ש התל כו'. גירסת ע"ש התל ודאי לא יתכן דהא אמר מקודם דע"ש התל מחלוקת. וא"כ ע"כ כאן צריך לשנות הלשון. ולולי פירש"י והתוס'. הנל"פ דלא מיירי בתל העומד בקרפף אלא בתל בפ"ע המתלקט עשרה מתוך ד' דלא מהני אלא לב"ס כדלעיל (טו) והכל לענין לטלטל בראשו. ואמר: הרחיק מן התל כו' היינו שעשה מחיצות למטה רחוק מרגליו. ועל שפת התל היינו בהתחלת גובה שפועו:
גמ' בנה "בו" עמוד. כצ"ל [וכ"ה בדפו״י]:
רש"י ד"ה טח בטיט כו' ״רבה בר שימי". צ"ל "רב שימי" [אבל י״ג בגמרא רבה בר שימי וכ"ה ברא"ש וא"צ להגיה ברש"י]:
באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף
גמ' קרפף בית שלש וקירה בו בית סאה. עי' לקמן דף צ ע"א תוס' ד"ה אלא שתי:
גמרא מג' ועד ד' רבה אמר הוי מיעוט ורבא אמר לא הוי מיעוט דלאו מקום חשוב הוא לכאורה קשה דרבא אדרבא מהא דלעיל גבי כלאים דאם הוא פחות מד' אף כנגד העומד אסור ואוקמא רבא כרשב"ג ולא ניחא לי' לרבא לאוקמי כאביי דאתיא כרבנן ומשום דלא הוי דבר חשוב משמע דלרבא לרבנן פחות מד' כד' הוא חשוב ואפ"ל דמש"ה מתני רב שימי לקולא וסייעתא מזה לפסק הא"ז דפסק כרב שימי ועיין ברא"ש ובהג"א ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בזה ובדברי הה"מ שהי' לו גירסא אחרת בהרחיק מן הכותל ונראה דמודה גם לפירש"י לענין להועיל כדמוכח מפסקיו בהרחיק מן התל ג' ועשה מחיצה דהועיל ולא ביאר הרמב"ם ז"ל הא דאמר רב חסדא ומודה לי ר"ש שאם עשה מחיצה על התל כו' שוב ראיתי בריטב"א ז"ל שהעיר מהא דרבא לעיל גבי כלאים ע"ש עיין בש"ג פי' נפלא בהא דטחו בטיט ע"ש ודו"ק:
גמרא נבלעו מחיצות התחתונות כו' ואלא לענין שבת נראה דמיבעי להו אם הועיל להיקף לדירה כיון דבשעה שעשאן לדירה לא הועילו ע"כ י"ל דאפילו אחר שנבלעו מחיצות התחתונות ג"כ לא יועילו דהשתא נעשו מאליהם או דילמא כיון דעשאן לדירה והשתא ליכא אלא הני הרי זה מועיל וקמיבעי לי' אפי' נבלעו ע"ש וא"כ צריך להבין מה ענין מחיצה הנעשית בשבת לכאן וצ"ל דמדמי מילתא למילתא כי היכא דמחיצה הנעשית מאלו בשבת מתרת לטלטל ה"נ מחיצה שנעשית מאליה מועלת להקיף דירה אבל באמת אין הנידון דומה וצ"ע:
באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0
בגמ' הרחיק כו' רבא אמר אינו מועיל. פי' רש"י דמ"מ מיעוט הוי. וצ"ע אי כוונתו דדוקא שיעור המחיצה נתמעט וזה ודאי אמת, אבל בהרויח ג' טפחים דאיכא אויר בין המחיצות צ"ע אי נתמעט ג"כ דע"ז אין ראי' מעיט, די"ל דלעולם דנין המחיצה כאילו היתה דבוקה בכותל ומצרפין שפיר האויר להרשות ואם יש יותר מב"ס עם אויר הנ"ל מיפסל:
בגמ' ומודה שאם עשה מחיצה על התל שהועיל, אפשר הפי' דהועיל נמי למטה אי יש קרפף למטה ג"כ מטעם מיגו וצ"ע לדינא. [ובזה י"ל מה שהקשה התיו"ט במדות (פ"ב מ"ג) ע"ד הכ"מ בשם הרא"ש דהסורג הי' להתיר הטלטול בשבת דא"כ הי' אסור לטלטל בהר הבית ע"ש. ולהנ"ל א"ש דמחיצת הסורג הועיל גם להר הבית משום מיגו כנ"ל]:
בגמ' היינו דירמי' ביראה כו' ואתא ישראל אחריני ורפיק בה כו' לכאורה קשה דמשמע דנגמר הזריעה ע"י דרפיק בה א"כ בכה"ג פשיטא דבתרא קני. וגם אפי' אי גם בלי ההיא דרפיק בה הי' נגמר מ"מ כל כמה דלא נגמר הזריעה ודאי אכתי לא הוי חזקה, אבל אי נגמר הפעולה ואח"כ אתא בתרא ועשה איזה חזקה י"ל דלא מהני וקמא קני, מיהו עיינתי במס' ב"ב (נ"ד.) ולא איתא שם האי סיומא דאתא אחר [וכן הוא לשון הטוש"ע בחו"מ (סי' ער"ה סעי' כ"ב) ע"ש, וכ"מ בפי' הר"ח כאן), ולפ"ז נראה גם הכא הא דאתא אחרינא אינו מגוף הדין אלא הא דקמא לא קני בכל גווני וממילא מאן דמחזיק בה זכה בה:
באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0
(כה סע"א) אכסדרה בבקעה וכו'.—פי' דאם היתה אכסדרה בחצר אף שאין לאכסדרה מחיצות הרי יש לה מחיצות החצר, והכל מודין שמותר לטלטל בכולה. וכעין זה בתוספות סוכה (יח ב ד"ה אכסדרה), אבל מ"ש התוס' כאן אינו מובן.
עמוד גבוה עשרה ורחב ארבע ומיעטו. עיין לעיל כ״ב ד״ה בור ופסין:
הרחיק מן הכותל ד' הואיל {כ"ה בדפוס; וצ"ל הועיל}. עיין בארוכה על הסוגיא מרכבת המשנה ח"א פי״ו דשבת ה״ח ה״ט:
נבלעו מחיצות התחתונות והעליונות קיימות. בספר תורת חיים דקדק מדברי רש״י ודברי הרמב"ם דבעינן דוקא נבלע כל המחיצה אבל אם נשאר מן המחיצה לא מהני והקשה מזה על תה״ד שפסק רמ״א בסימן שנ״ח דסגי כשיתן עפר בכותל ט׳ טפחים ובתוספות שבת הביא ראי׳ מדברי התוספות דלעיל שכתבו שהי' על שביל תל גבוה יוד משמע דוקא גבוה יוד בעינן הא פחות מכאן לא מקרי מחיצה ע״ג מחיצה יע"ש ובאמת אין זו ראיה דבוודאי היכא דלא היתה המחיצה שלא הוקפת לדירה מעולם יו״ד בוודאי לית לן בה וכשעושה מחיצה אחרת לא מקרי מחיצה ע״ג מחיצה מה שאין כן אם היתה יו״ד מתחלה ונפל או נבלע ממנו הנשאר עדיין נקרא מחיצה לענין זה דהוי כמחיצה ע"ג מחיצה. ולפי זה גם כן אין ראיה מדברי הריטב״א שכתב התוספות שבת שהרי גם הריטב״א לא קאמר אלא אם המחיצה לא היה מעולם יוד דלא הוי מחיצה על גבי מחיצה איברא דוודאי נראים הדברים דהרמב"ם ורש״י לאו בדווקא נקטו כי סברתז של הרב תורת חיים דמחיצה פחות מעשרה נמי מחיצה מקרי תמוה ואפילו אם נודה לסברתו של הרב תורת חיים והרמב"ם ורש״י דוקא נקטו יש לומר היינו דוקא היכא שנבלע מקצת המחיצות ועליונים למטה דמה שהי׳ עליונה של מחיצה ירד למטה ונשאר גדודי טפח יש לומר שמעכב ומה שבונה עליה נקרא מחיצה על גבי מחיצה אמנם אם נפל תחתית המחיצה ט׳ טפחים ברוחב עשר אמות ונשאר טפח למעלה באויר עומד על ידי שהוא דבוק מן הצדדים לכותל בזה ליכא מאן דפליג דכמאן דליתא דמי דהוה מחיצה שהגדיים בוקעין בה ובשום מקום לא מעלה ולא מוריד אם כן למה נחמיר בזה לענין שבת בהיקף לדירה דהוא רק מדרבנן לבד. הנדון דהרב תרומת הדשן גם כן כזה הוא שנתן העפר למטה ונמצא התחתית של המחיצה בטל וממילא העליון לאו כלום הוא. ושוב מצאתי מעין זה ביצחק ירנן דף נ״ח ע״ג:
רש״י ד"ה הואיל והדר על התל וכו׳ ולא מהני ליה מחיצות התחתונות מידי. אין כוונתו דלא מהני מידי לענין שבת דפשיטא דרשות היחיד גמור מדאורייתא הוא(ועיין בשו"ת מהר צבי) דגידוד מהני אלא דכוונת רש״י דלא מהני הנך מחיצות להגן בעדו כיון דאין דר באוירן:
רש״י אויר קירויו מייתרו. עיין רש״י וסוגיא מרכבת המשנה ח"א פי״ו דשבת ה״ז:
תוס׳ ד״ה שאם עשה מחיצה על שפת התל. מדבריהם נראה דרש"י לא גריס על שפת דהוה משמע בעומק התל במקום שמתחיל הגבוה ואם כן הוה משמע דיועיל גם כן לאותם הדרים למטה ובאמת אינו מועיל לדרים למטה לכן גריס רש״י על התל בגובה התל דמהני לאותם הדרים בגובה וכתבו התוספות דע"כ צריך לפרש שהעמידו במקום התחלת הגובה שיש יוד טפחים ואשמעינן רבותא דאפי' בזה הועיל דאלו הרחיק ד׳ ממקום שמתחיל הגובה יו״ד בלאו הכי מועיל ועיין בריטב״א שפירש דברי רש״י בדרך אחר:
באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף
דלית בה דיורין. שיאסרו על. בני מבוי הלכך רשות בני מבוי הוא ובני שביל לא אסרי עלה דהוי כחצר קטנה שנפרצה לגדולה דגדולה מותרת וקטנה אסורה ושביל לא מתקנינן ליה גזרה שמא יאמרו לחי מועיל לשביל דעלמא: באילנות לא הוי מיעוט. דדרך קרפף להיות בו אילנות ולא בטיל ליה היקף קמא: בנה בו עמוד. ואפילו באמצע ובכך נתמעט מבית סאתים: פחות מג' טפחים. אפילו נתמעט מבית סאתים כמאן דליתיה דמי: דהא נפקא ליה מתורת לבוד. כלומר דהא חשיב ליה ג' בעלמא למיפק מתורת לבוד הלכך ה''נ חשיבי ולא בטיל: הרחיק מן הכותל. של קרפף ד' טפחים ועשה מחיצה לדירה: הועיל. מחיצה זו להיות היקף חדש והוי פתח ולבסוף הוקף: פחות מג' לא הועיל. דהוי כמחיצה על גבי מחיצה ולא בנתמעט מבית סאתים מיירי מדלא נקט מיעוט ואינו מיעוט דאי נתמעט ודאי הוי מיעוט שאפילו הוסיף על עובי הכתלים עד שנתמעט שפיר דמי כדלקמן אלא למיהוי פתח ולבסוף הוקף מיירי: מתני לקולא. להך פלוגתא דלעיל ואמר דבשלשה דנפק ליה מתורת לבוד כולהו מודו דעמוד הוי מיעוט ומחיצה הויא מחיצה לדירה ולא כמוסיף ובפחות משלשה פליגי: טח בטיט. והוסיף על עובי הכתלים עד שנתמעט והאי לאו רבה בר שימי קאמר לה אלא מילתא באנפי נפשיה היא: ויכול לעמוד. הטיט בפני עצמו שעשוי בעובי שאפילו ניטל כותל הראשון יכול זה לעמוד: הוי מיעוט ולא הוי מיעוט גרס הכא: הרחיק מן התל. שבקרפף ויש מן התל עד המחיצה יותר מבית סאתים הרבה ועשה מחיצה לדירה אצל התל ברחוק ד' טפחים ועדיין יש יותר מבית סאתים בין ישנה לחדשה אבל זו לדירה עשאה: הועיל. והכל מותר: לא הועיל. דהויא מחיצה על גבי מחיצה: וחד אמר הועיל. דקסבר: מחיצה ע''ג מחיצה מהניא להיות היקף לדירה: בנכסי הגר. שמת ואין לו יורשין אין זו חזקה לקנות ואם בא אחר והחזיק בהן קנה האחרון: בשבת. כגון לענין היקף לדירה שבתחילה היתה מחיצה הוגנת אלא שלא הוקפה לדירה: הכי גרסינן מודה לי רב ששת שאם עשה מחיצה על התל. ולא גרסי' על שפת והכי פירושו אף על גב דפליג ואמר דלא מישתרי קרפף בהכי היינו טעמא שהדר בקרפף באויר מחיצות החתונות דר אבל אם היה תל יותר מבית סאתים ועשה מחיצות סביב עליו להשתמש על גובה התל: הואיל. והדר על התל דר באויר מחיצות העליונות ולא מהני ליה תחתונות מידי הלכך לאו מחיצה על גבי מחיצה היא: בעי רבה. למ''ד אין מחיצה על גבי מחיצה נבלעו התחתונות בקרקע שהיה העפר רך ותיחוח ונחבט הכותל בבת אחת בשבת ולא נפל אלא נבלע והעליונות קיימות מהו: אי לנכסי הגר. קא מיבעיא ליה אי לא קדם אחר והחזיק בהן עד שנבלעו התחתונות ונמצא שאין בו אלא מחיצות שעשה לו זה ומעכשיו קנוי לו: דשדא ליפתא אפילא. נטע לפת בגומא שמצא בקרקע הגר ולא חפרה הוא דאי חפרה במכוש ראשון קנה: לא קא שבח. ולאו חזקה היא ואנן נעל גדר ופרץ כל שהוא תנן (ב''ב דף מב.) מידי דמהני הוי חזקה: ממילא שבח. וההיא שעתא לאו איהו מחזיק בה אלא לפת הוא דשבח ואזיל והכא נמי כיון דבשעתא דהחזיק לאו חזקה היא כי הדור הוו מחיצות ממילא הוא דהוו ולא איהו דעביד: אלא לענין שבת. אי משתרי בעליונות שהיו בטילות עד עכשיו: לזרוק. לחומרא: וקירה בו בית סאה. קירוי גג: אויר קירויו מייתרו. סאה המקורה מיחשבה בהדי אידך כאילו לא קירוהו ואכתי הוי יותר מבית סאתים: אין אויר קירויו מייתרו. דאמרינן פי תקרה יורד וסותם: אכסדרה. מקורה בגג חלק כעליות שלנו ואינו משופע והיא קירוי שבכל הש''ס:
מאן דשרי דהא לית ביה דיורין. ובשביל לית ביה דיורין דליתסרו עליה ולפירוש הקונטרס דאית ביה דיורין לא אסרו עלה משום גיפופי: ומאן דאסר זימנין דאית ביה דיורין. שהבתים שאצל הרחבה יפתחו מבתיהן לרחבה ויאסרו הרחבה על בני מתא להוציא בה כלים ששבתו בתוכה ומשום הכי אסור לטלטל ממתא לרחבה דשמא יטלטלו גם לאחר פתיחת הדיורין בלא עירוב כמו עתה אבל רחבה גופיה שרי שהרי אף לאחר שיפתחו מותר לטלטל כלים ששבתו בתוכה: שאם עשה מחיצה על שפת התל שהועיל. רש''י לא גריס על שפת התל דהוה משמע לאותן הדרים למטה אלא גריס על התל והועיל לאותן הדרים על התל ומיהו צריך לפרש דמיירי על שפת התל שאם הרחיקו ד' מן השפה אין שם חידוש דהכי נמי למטה אם הרחיק הועיל: אכסדרה בבקעה רש''י פירש לקמן דאכסדרה פרוצה מארבעה רוחותיה והשתא אתי שפיר הא דנקט בבקעה שאין שם מחיצות ולא נקט בחצר וגרס לקמן בפרק כל גגות (דף צד.) דמשני שמואל אדשמואל כי לית ליה בד' אבל בג' אית ליה וקשיא לפירושו דבסוכה אמרינן דאפילו בשתי רוחות זה כנגד זה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם משום דהוי כמבוי מפולש ומפרש ר''ת דאכסדרה אית לה שלשה מחיצות כדאמרינן בפרק לא יחפור (ב''ב דף כה:) עולם דומה לאכסדרה ורוח צפונית אינה מסובבת וגרס בפרק כל גגות (לקמן דף צד:) כי לית ליה בשלש אבל בד' אית ליה פירוש שיש ג' מחיצות ומעט מן הרביעית ורב אית ליה פי תקרה יורד וסותם אפי' בשתי מחיצות ובזה שלא כנגד זה והא דלא נקט אכסדרה בחצר משום דסתם אכסדרה בחצר יש לה ג' מחיצות להכי נקט בקעה דאפי' כי ליכא אלא שתי מחיצות אמר רב פי תקרה יורד וסותם: