בכורות טז ע"ב

ולדותיהן פטורין ולדי ולדותיהן חייבין העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן ולדי ולדות פטורין וולדי וולדי וולדות חייבים רשב''ג אומר אפילו עד עשרה פטורים שאחריותן לעובד כוכבים רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנין חייב:
גמ' למימרא דכיון דלא נקט מרא זוזי ברשותא דמרא קיימא ורמינהו אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית אלמא ברשותא דמקבל קיימא אמר אביי לא קשיא הא דקביל עליה אונסא וזולא והא דלא קביל עליה אונסא וזולא אמר ליה רבא דקביל עליה אונסא וזולא צאן ברזל קרית ליה ועוד מאי פסקא ועוד אדתני סיפא אבל מקבלין צאן ברזל מן העובד כוכבים ליפלוג וליתני בדידה בד''א דלא קביל עליה אונסא וזולא אבל קביל עליה אונסא וזולא שפיר דמי אלא אמר רבא אידי ואידי דלא קביל עליה אונסא וזולא והכא גבי בכורה היינו טעמא דאילו אתי עובד כוכבים בעי זוזי ולא יהיב ליה תפיס לה לבהמה ואי לא משכח לה לבהמה תפיס ולדות דידה והרי יד עובד כוכבים באמצע וכל יד עובד כוכבים באמצע פטורה מן הבכורה: העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן ולדי ולדות פטורים: א''ר הונא ולדות פטורין וולדי ולדותיהן חייבין ורב יהודה אמר ולדי ולדות נמי פטורין וולדי ולדי ולדות חייבין תנן העמיד ולדות תחת אמותיהן ולדי ולדות פטורין טעמא דהעמיד הא לא העמיד לא תיובתא דרב יהודה אמר לך רב יהודה הוא הדין אע''ג דלא העמיד והא קמ''ל אפילו העמיד נמי דאורחיה דעובד כוכבים למיתפס בנה והוי כמי דלא העמיד ולדי ולדות פטורין וולדי ולדי ולדות חייבין תנן רבן שמעון בן גמליאל אומר אפי' עד עשרה דורות פטורין שאחריותן לעובד כוכבים בשלמא לרב יהודה דאמר נחית תנא קמא לדרי

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף טז - ב

הרי צאן הברזל עצמו שביכר, ואפילו ולדותיהן שהגיעו לחלקו של ישראל ^[1] וגדלו וילדו דור שלישי לצאן הברזל הרי הם פטורין מן הבכורה, והטעם מתבאר בגמרא.

ואילו ולדי ולדותיהן שגדלו וביכרו וילדו דור רביעי לצאן הברזל חייבין בבכורה. ^[2]

אם העמיד הישראל את ולדותיהן תחת אמותיהן, שפתח לו הישראל פתח לאמר: אם ימות צאן הברזל תקח את הולדות המגיע לחלקי, אך יישארו אותן ולדות תחת ידי באותם תנאים שקבלתי את אמותיהם. ^[3]

הרי ולדי הולדות שילדו דור רביעי פטורין מן הבכורה, ואילו ולדי וולדי וולדות שילדו דור חמישי חייבים בבכורה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

אפילו עד עשרה דורות ^[4] לצאן הברזל פטורין מן הבכורה, מפני שאחריותן לגוי. כלומר, משועבדים הם לגוי עבור מעותיו, ולכן פטורים מן הבכורה. ^[5]

שונה משנתנו דין נוסף:

רחל שילדה מין עז ["נדמה"], ועז שילדה מין רחל, פטורה מן הבכורה ואף שהן מין עז והן מין רחל חייבים בבכורה.

ואם יש בו בולד מקצת סימנין שהוא דומה בהם לאמו, הרי הוא חייב בבכורה,

אלא שמום הוא זה ולא יקרב על גבי המזבח, אלא ינתן לכהן, וכפי שנתבאר בגמרא לעיל ג ב. ^[6]

גמרא:

שנינו במשנה: המקבל צאן ברזל מן הגוי ולדותיהן פטורים:

למימרא, האמנם כן הוא, דסתם צאן ברזל ^[7] כיון דלא נקט מרא זוזי, הרי שברשותא דמרא קיימא [היות ואדוניו של הצאן לא קיבל כסף, הרי צאן הברזל של הגוי בעל הצאן הוא וברשותו], וכאשר נראה ממה שפטרה משנתנו את צאן הברזל ואת ולדותיו מן הבכורה, ומשום ששל גוי הם. ^[8]

ורמינהי ממה ששנינו בבבא מציעא ע ב:

אין מקבלין צאן ברזל מישראל, מפני שהוא ריבית. כלומר, של המקבל הם ומעות נתחייב לו בתמורה, ונמצא שחצי הולדות המשולמות לנותן הם בשכר המתנת המעות שממתין הנותן עד הזמן שקבעו ביניהם, וריבית היא מדרבנן -

אלמא ברשותא דמקבל קיימא [הרי שצאן הברזל של המקבל הם וברשותו], ואם כן, למה נפטר צאן הברזל עצמו וולדותיו מן הבכורה!?

אמר אביי: לא קשיא!

הא - משנתנו עוסקת - בכגון דקביל עליה הגוי הנותן ^[9] אונסא וזולא. כלומר, ההסכם היה שאם יאנס צאן הברזל בידי המקבל לא ישלם לו המקבל את תמורתם, וכן אם יוזל הצאן אין המקבל צריך לשלם את ההפרש, ואם כן, אין זו מכירה וברשותו של הגוי הם. ^[10]

והא - המשנה בבבא מציעא עוסקת - בכגון דלא קביל עליה הנותן אונסא וזולא, ואם כן, של המקבל הם, ושכר מעותיו נוטל הנותן.

אמר תמה ליה רבא לאביי:

א. אי דקביל עליה הנותן אונסא וזולא - וכאשר פירשת את משנתנו - וכי "צאן ברזל" קרית ליה [הכי ייקרא שמו "צאן ברזל"]!? והרי "צאן ברזל" משמעותו שהוא קשה וחזק כברזל, שלעולם אין הוא מפסיד, כי אחריות הצאן היא על המקבל, אבל כשאחריות הצאן היא על הנותן, אין הנותן מובטח בערכו של הצאן!?

ב. ועוד קשה על תירוצו של אביי שחילק בין "צאן הברזל" שבמשנתנו ל"צאן הברזל" שבבבא מציעא: מאי פסקא!? כלומר, מנין לנו לחלק בין צאן ברזל לצאן ברזל, והרי בודאי משמע שהן משנתנו והן המשנה בבבא מציעא עוסקות באותו הסכם!?

ג. ועוד קשה על תירוצו של אביי הסובר שיש נכסי צאן ברזל שהנותן מקבל עליו אחריות אונסא וזולא:

אם כן, אדתני סיפא דההיא משנה בבבא מציעא: אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוי ומשום שמותר לשלם לו ריבית. ליפלוג וליתני בדידה, תחלק המשנה בישראל עצמו ותאמר: במה דברים אמורים שאסור לעשות כן, בכגון דלא קביל עליה הנותן אונסא וזולא, אבל קביל עליה הנותן - אפילו אם ישראל הוא - שפיר דמי!? אלא ודאי, שאם קיבל עליו הנותן אונסא וזולא אין זה כלל "צאן ברזל", והמשנה אינה עוסקת אלא בצאן ברזל ובו מחלקת המשנה בין האסור למותר.

אלא אמר יישב רבא: אידי ואידי, שתי המשניות עוסקות בכגון דלא קביל עליה הנותן אונסא וזולא, אלא על המקבל הטיל את כל האחריות. ודקשיא לך: כיון שריבית היא, אם כן, של הישראל הם, ולמה פטור הצאן עצמו וולדותיו מן הבכורה. אימא לך:

והכא, גבי בכורה, היינו טעמא שאינם חייבים, משום דאילו אתי גוי לכשיגיע הזמן ובעי זוזי ולא יהיב ליה [אם יבוא הגוי לתבוע את מעותיו בסוף הזמן, והמקבל לא יתן לו] הרי תפיס לה הגוי לבהמה שממושכנת היא לנותן עבור מעותיו, ואף אי לא משכח לה לבהמה תפיס ולדות דידה שאף הם ממושכנים לו עבור מעותיו, והרי יד גוי באמצע, וכל שיד גוי באמצע פטורה מן הבכורה. ^[11]

שנינו במשנה: המקבל צאן ברזל מן הגוי ולדותיהן פטורים ולדי ולדותיהן חייבים, העמיד ולדותיהן תחת בהמותיהן ולדי ולדות פטורים:

אמר רב הונא לפרש את מה ששנינו בתחילת המשנה "ולדותיהן פטורים":

ולדות של צאן הברזל עצמו שילדו דור שלישי פטורין, ואילו ולדי ולדות שילדו דור רביעי חייבין.

ורב יהודה אמר: ולדי ולדותיהן שילדו דור רביעי נמי פטורין, ורק ולדי ולדי ולדות שילדו דור חמישי חייבין. ^[12]

ומקשינן לרב יהודה מהא דתנן בהמשך המשנה:

העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן, ולדי ולדות פטורין, ומשמע: טעמא דהעמיד אז פטור הדור הרביעי, הא לא העמיד - לא פטור הדור הרביעי, תיובתא דרב יהודה!

אמר לך רב יהודה:

הוא הדין שולדי הולדות פטורין אף על גב דלא העמיד, ומשנתנו שהזכירה את פטור ולדי הולדות בהעמיד ולדותיהן תחת אמותיהן הא קא משמע לן: אפילו העמיד נמי, דבאופן זה אורחיה דגוי למיתפס בנה ^[13] וסלקא דעתין שייפטרו הולדות עד עולם, ^[14] מכל מקום הוי כמי דלא העמיד, ורק ולדי ולדות פטורין ואילו ולדי ולדי ולדות חייבין. ^[15]

כלומר, אין המשנה באה לומר שאם העמיד משתנה הדין, אלא, שאפילו אם העמיד את הולדות תחת אמותיהן - שהייתי סבור באופן זה שייפטרו הולדות עד עולם, ומשום שדרכו של הגוי לתפוס את הולד - לא נשתנה הדין וכאילו לא העמיד, ודור רביעי פטור, ואילו דור חמישי חייב.

והשתא מקשינן לרב הונא מהא דתנן במשנתנו:

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עד עשרה דורות פטורין, מפני שאחריותן לגוי, ולכאורה קשה: למה לא אמר רבן שמעון בן גמליאל: אפילו ולדי ולדותיהן פטורין, והייתי מבין מעצמי: מה לי ולדי ולדות שפטר רבי שמעון בן גמליאל את בנם מן הבכורה, מה לי דור עשירי, והרי בין אלו ובין אלו לא יצאו מגוף בהמתו של גוי:

ובשלמא לרב יהודה דאמר נחית תנא קמא למיפטר ^[16] דרי. כלומר, אף תנא קמא לא סייג את הפטור למי שיצאו מגוף בהמתו של גוי, אלא אף את דורותיהן פטר דהיינו, ולדי ולדי ולדות,

הערות

^[1] נתבאר על פי רש"י בבבא מציעא ע ב.

^[2] הנה לשון המשנה לכאורה לא משמע כן, אלא: ולדותיהן של צאן הברזל חייבים הם עצמם בבכורה, ואילו ולדי ולדותיהם של צאן הברזל אינם חייבים בבכורה, [וכן פירש באמת רבינו גרשום, ראה שם]. ולפירוש רש"י יש לבאר את לשון המשנה, שאין המשנה מתייחסת לבכור עצמו, אלא לאמו אם היא חייבת בבכורה, וזו היא ששנינו: ולדותיהן פטורים מבכורת בנם, ולדי ולדותיהם חייבים. וכעין זה במשנה לעיל יד א גבי פסולי המוקדשים מתבאר לשון "חייבים בבכורה" ו"פטורים מבכורה" על האמהות ולא על הבכורים.

^[3] נתבאר על פי רש"י. וראה פירוש המשניות להרמב"ם ומהר"י קורקוס בכורות ד ד, ולחם משנה שם.

^[4] הוא הדין טפי מעשרה, אלא כי האי מנינא נקט בכמה דוכתי, וקרא נמי נקיט להו דכתיב [בענין ממזר, דברים כג ג]: "גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה"', והן אסורין לעולם. רש"י לקמן יז א.

^[5] יתבאר יותר בהערות שעל הגמרא.

^[6] ראה לעיל ו א, שנסתפקה הגמרא: פרה שילדה מין חמור ויש בו מקצת סימנין מהו? האם עז שילדה מין רחל ורחל שילדה מין עז הוא דקדוש בבכורה משום דהא טהורה והא טהורה, הא קדושת הגוף והא קדושת הגוף, אבל פרה שילדה כמין חמור דהא טהורה והא טמאה, הא קדושת הגוף והא קדושת דמים - לא, או דילמא: כיון דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה - קדוש? ואם תמצי לומר כיון דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה - קדוש:. פרה שילדה כמין סוס מהו? הכא ודאי הא טהורה והא טמאה, הא בת מיקדש בבכורה והא לא בת מיקדש בבכורה, או דילמא: סימנין מילתא היא. ומסוגיית הגמרא שם נראה, דפרה שילדה כמין חמור קדוש בבכורה, ואילו פרה שילדה מין סוס בעיא דלא איפשיטא היא.

^[7] על פי לשון רש"י בבבא מציעא ע ב, ראה שם. וראה בחזון איש בכורות יט א, דכל הסוגיא מיירי בסתם, אבל אם פירשו הכל כפי מה שפירשו.

^[8] א. ואם תאמר: לו יהי כן, מכל מקום למה פטרה משנתנו אף את הולדות שהגיעו לחלקו של ישראל וגדלו וביכרו, והרי אלו כיון שהגיעו לחלקו של ישראל שלו הם, ולמה ייפטרו מן הבכורה! ? כבר הקשה כן בכתבים המיוחסים להגרי"ז ראה שם. ובספר בית מאיר [הובא באהל משה] כתב, שעל כרחנו לדחוק ולומר, דסלקא דעתין דכיון דכל כמה דלא נקיט מרא זוזי בעד גופי הבהמות, מדהם ברשותא דמרא קיימא אף הולדות הבאות מכוחם - אפילו בתר שחילקו - הכל ברשותא דמרא עדיין קיים, ומכל מקום נשאר שם בצ"ע [ובאמת אין הסברא מבוארת]. וכתב בסוף דבריו, שבשיטה מקובצת בבא מציעא מתמיה שם על פירוש רש"י ככל הנ"ל ונהניתי בם. וראה בשיטה מקובצת שם בשם הריטב"א, שפירש: המקבל צאן ברזל מן הגויים הולדות פטורים מן הבכורה, פירוש: אפילו הולדות שנפלו בחלקו של ישראל פטורין מן הבכורה, ו [גם] הבכורות שיולידו אותן ולדות אינן לכהן, וכדפירש"י, וטעמא, משום דאפילו בולדות יש זכות לגוי, וכל שיד גוי באמצע פטורה מן הבכורה, ואם איתא, דברשות מקבל קיימי, אמאי פטורות מן הבכורה ואפילו האמהות. [ומיהו הדברים סתומים]. ב. כתב מהרי"ט אלגאזי אות יח ד"ה והחילוק, שלפי שיטת רש"י המפרש את משנתנו שהגוי נוטל חצי הולדות, הרי האמהות פטורות מן הבכורה משום שיש לגוי שותפות באם לחצי ולדות. וכדבריו נראה מדברי רבינו גרשום במשנה, ראה שם. ולפי זה הוכחת הגמרא אינה מן האמהות אלא מן הולדות, והריטב"א שכתב "ואפילו האמהות" ומבואר מזה שהוכחת הגמרא היא אפילו מן האמהות, יתכן שאינו הולך לפי שיטת רש"י שיש לו חלק בולדות, אם כי לשונו לא משמע כן.

^[9] כן פירש רש"י. ומיהו הריטב"א בבבא מציעא ע ב, כתב דלשון "קביל עליה" משמע שהמקבל קיבל עליו ולא הנותן, ועוד קושיות אחרות. ופירש את תירוץ הגמרא בשם רבינו תם היפך מדברי רש"י.

^[10] א. כתב החזון איש בכורות יט ה ד"ה י"ט ב, שהנותן מקבל על עצמו שאר אונסים, אבל אם מתה כדרכה אחריותה על המקבל. [וכן יש ללמוד מדברי הריטב"א בבבא מציעא ע ב, ד"ה אמר אביי ל"ק]. ב. דבר מחודש כתב החזון איש שם, והוא, שלפי תירוץ זה מתפרש מה שאמרו "ולדותיהן פטורין" על הולדות עצמן ולא על מה שהולידו הולדות, דהא הולדות שנוטל המקבל הן שלו ומשום שעבוד לא מיפטרי. וכפי הנראה סובר הוא, שגם לפי קושיית הגמרא מתפרש כן, שהרי אם כפי שנתבאר לעיל מראשונים ואחרונים שלפי קושיית הגמרא גם הולדות שנוטל המקבל פטורות, אם כן, מהיכי תיתי ישתנה ענין זה לפי תירוצו של אביי.

^[11] א. בחזון איש בכורות יט א דקדק מלשון הגמרא ["אילו אתי גוי ובעי זוזי ולא יהיב ליה"], שיכול המקבל לסלקו בזוזי, אך במטלטלים אחרים אין יכול לסלקו, ומיקרי שותפות נכרי, משום דהנכרי יש לו שעבוד אפותיקי על האם, ולא מצי מסלק ליה בשאר מטלטלין, ואפותיקי סגי לפטור מן הבכורה. ובריטב"א בבא מציעא ע ב ד"ה אלא אמר רבא כתב: ולפי דברי רבינו [רש"י] ז"ל, אף על פי דאיתא לבהמה גופה מצי מסלק ליה בזוזי השומא שקיבל עליו, אבל במטלטלים אחרים אינו יכול לסלקו, לא מן הבהמה עצמה ולא אפילו מחלקו של וולדות, וכאפותיקי הם אצלו לענין זה, [וזה הוא כדברי החזון איש]. ואשמועינן רבא, דאף על גב דמשום אפותיקי בעלמא דאיכא לגוי בעדרו של ישראל אינו נפטר מן הבכורה [דלא כהחזו"א], הכא שהיו הבהמות שלו ועל מנת כן נתנו לו פטורות מן הבכורה, ואף על גב דשעבודן נמי על שאר נכסיו, וראה עוד שם מה שהביא בשם התוספות להקשות על פירוש רש"י. וראה לשון הרמב"ם [בכורות ד ד] שהוא מפרש את לשון הגמרא כפשוטה: הואיל ואם לא ימצא הגוי אצלו ממון לגבות ממנו יגבה מן הבהמות האלו ומולדותיהן, נעשה כמי שיש לו אחריות עליהן ועל ולדותיהן, והרי יד גוי באמצע. וכבר תמה בכתבי הגרי"ז על זה, כי מה שהוא תופס לא מעלה ולא מוריד, אלא העיקר תלוי בשעבוד. ב. ראה עוד בחזון איש שם, דהא דפירש רבא משום אפותיקי אינו מחודש, דהא גם אביי מודה אליבא דרבן שמעון בן גמליאל דאפותיקי פוטרת, [וכדקאמר במשנתנו: "אפילו עד עשרה דורות פטורים שאחריותן לגוי"], ולא חידש רבא אלא, דגם תנא קמא הכי סבירא ליה, ולא פליגי אלא עד כמה דורות משוה ליה אפותיקי, ואף דלשון הגמרא משמע דרבא חידש עיקר הדבר, יש לומר, משום דלא הוזכר עדיין טעמא דרבי שמעון בן גמליאל קאמר לה כמחדש. ג. הנה בפשוטו, לפי מה שנתבאר בטעם משנתנו, אין מקום לחלק בין אם היה ההסכם שיטול הנותן בשכר המתנת מעותיו חצי מהולדות או שהיה ביניהם הסכם שיטול הנותן בשכר מעותיו דבר אחר, שהרי טעם פטור הולדות מן הבכורה אינו שייך בזכותו של הגוי לקבלת חצי ולדות. אך הלחם משנה [בכורות ד] כתב, דמדברי רש"י משמע דצריך שיהיה לגוי חלק בולדות. והיינו משום שאם לא כן למה פירש רש"י שההסכם היה על חצי הולדות בדוקא. ומיהו מהרי"ט אלגאזי [אות יח] כתב, דרש"י אורחא דמילתא נקט, דכן הוא סדר המקבל צאן ברזל דיש לו חלק בולדות עצמן, אבל לעולם, דאפילו התנה ליתן לו דמים בעד הריוח, פטורה מטעם שעבוד שיש לגוי על הבהמה על דמי שומתה, וזה נראה פשוט וברור בעיני. ראה עוד שם. ד. עוד כתב מהרי"ט אלגאזי [לפי שיטת רש"י שההסכם היה על חצי הולדות], שטעם פטור הולדות עצמן מן הבכורה וטעם פטור הולדות שיולידו - חלוק, כי לענין פטור הולדות עצמן אין צריך לשעבוד כדי ליפטר, "כיון דיש לגוי קנין וזכות בגוף הבהמה לחלק בולדות". [וראה הערה לעיל בתחילת הסוגיא. ויש לדקדק כדבריו, מלשון הגמרא בבא מציעא ע ב: "וגבי בכורות היינו טעם דולדות (ובסוגייתנו לא נזכרה תיבה זו) פטורים מן הבכורה", הרי שרק לענין הולדות צריכים אנו לטעם זה, וברש"י שם "הוה ליה יד נכרי באמצע: יש לו כח בולדות, הילכך אף הן פטורים מן הבכורה", ומשמע נמי שלא הוקשה לנו אלא על הולדות].

^[12] לכאורה אין לשון המשנה סובל פירוש זה. ויש לפרש: שלשון המשנה "ולדות" אינו מתיחס לולדות צאן הברזל עצמו, כי הולדות שיצאו מגוף צאן הברזל נחשבים אף הם כגוף צאן הברזל - ראה רש"י לקמן יז א ד"ה היינו דקאמר רבי שמעון בן גמליאל - ואם כן, "ולדות" היינו הדור השלישי לצאן הברזל עצמו שגדלו וביכרו וילדו דור רביעי הרי הם פטורים.

^[13] א. לכאורה משמע ש"העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן" היינו ששעבד לו בפירוש גם את הולדות, והיינו דאמרינן הכא "אורחיה דגוי למיתפס בנה", דמשום ששעבד לו בפירוש את הולדות, דרכו לתפוס בחוב מעותיו את הולדות. אך הנה רש"י במשנה כתב דהעמיד ולדותיהן תחת אמותיהן היינו, שאומר לו: אם ימותו הבהמות תטול הולדות המגיעות לחלקי ויהיו תחת ידי באותן דמים עד אותו זמן עצמו. ואם כן, משמע שהעמיד לו את הולדות לתופסם קודם הזמן שהיה עליו לשלם [וראה גם בפירוש המשניות להרמב"ם ובמהר"י קורקוס בכורות ד ד].

^[14] כן כתב רש"י.

^[15] הרמב"ם [בכורות ד ד] השמיט דין העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן, וראה מהר"י קורקוס כסף משנה ולחם משנה.

^[16] כן נראית הגירסא מדברי רש"י.

ולדותיהן פטורין מן הבכורה, שאם ולדות אלו ילדו זכר — אינו קדוש בבכורה, משום שיש לגוי חלק בהם. אבל ולדי ולדותיהן כשילדו זכר — חייבין. ואם העמיד ישראל ולדותיהן של צאן ברזל תחת אמותיהן לשם גביה, אם ימותו האמהות — גם ולדי ולדות פטורין מן הבכורה, וולדי וולדי וולדות — חייבים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עד עשרה דורות פטורים, מפני שאחריותן לגוי, שאם לא יקבל את הדמים שנקצבו מתחילה עבור הצאן שנתן — הריהו גובה מכל מה שנולד מהן.

רחל שילדה זכר הנראה כמין עז, ועז שילדה מין רחל — פטורה מן הבכורה, ומכל מקום, אם יש בו מקצת סימנין של אמו, שדומה לה במקצת — חייב.

א גמרא שנינו במשנה שהמקבל צאן ברזל מן הגוי, ולדותיהם פטורים מן הבכורה. ומעירים: מכאן למימרא [יש לומר, להסיק] שכיון שעדיין לא נקט מרא זוזי [מחזיק הבעלים הגוי מעות] מישראל תמורת הבהמה שנתן — ברשותא דמרא קיימא [ברשות הבעלים, הגוי, הבהמה עומדת], ומשום כך ולדותיה פטורים מן הבכורה.

ורמינהו [ומטילים, מראים סתירה] ממשנה אחרת, ששנינו בה: אין מקבלין צאן ברזל מישראל, מפני שהוא רבית, שתמורת המתנת התשלום עבור הבהמה — נוטל הנותן מחצית מן הולדות שנולדו למקבל. אלמא ברשותא דמקבל קיימא [מכאן שברשות המקבל עומדת] הבהמה. שהרי אם ברשות הנותן היא — אין זו ריבית, שהרי הולדות שלו הם!

אמר אביי: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה], במשנתינו, מדובר במקרה דקביל עליה אונסא וזולא [שקיבל עליו הגוי אונס וזול], שאם יארע אונס, כגון שוד, או שירד מחיר הבהמות — לא יצטרך הישראל לשלם את המחיר הקצוב. ולכן נחשבת הבהמה של הגוי, ומשום כך ולדותיה פטורים מן הבכורה. והא [וזה], בענין ריבית, מדובר במקרה דלא קביל עליה אונסא וזולא [שלא קיבל עליו הנותן אונס וזול], והואיל וכל האחריות על המקבל — הריהי נחשבת כשלו, ולכן הולדות שהוא נותן הריהם ריבית.

אמר ליה [לו] רבא בתמיהה: דקביל עליה אונסא וזולא [במקרה שקיבל עליו הנותן אונס וזול], "צאן ברזל" קרית ליה [אתה קורא לו]? והרי אין הם קרויים כך אלא משום שכל אחריותם על המקבל, כאילו היו ברזל, שאינו יכול למות או להיחסר! ועוד, מאי פסקא [מהו חיתוך זה], שאתה מחלק בין שתי משניות שלשונן אחת?

ועוד, אדתני סיפא [עד שהוא שונה בסופה] של המשנה בענין ריבית: אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוי (מפני שאין איסור ריבית בהלוואה מן הגוי) — ליפלוג וליתני בדידה [שיחלק וישנה בהלכה זו עצמה] של המקבל צאן ברזל מישראל, חלוקה זו שאביי מחלק בה, וכך יאמר: במה דברים אמורים שאין מקבלים צאן ברזל — במקרה דלא קביל עליה אונסא וזולא [שלא קיבל עליו הנותן אונס וזול], אבל אם קביל עליה אונסא וזולא [קיבל עליו הנותן אונס וזול] והבהמה נחשבת כשלו — שפיר דמי [ראוי, מותר, הדבר], שאין זו ריבית!

אלא אמר רבא: אידי ואידי [זה וזה], בין לענין ריבית ובין במשנתנו, מדובר במקרה דלא קביל עליה אונסא וזולא [שלא קיבל עליו הנותן אונס וזול], והבהמה נחשבת איפוא של המקבל. והכא גבי [וכאן אצל] בכורה היינו טעמא [זהו הטעם] שהולדות פטורים מן הבכורה, משום שאילו אתי [בא] הגוי בעי זוזי [ורוצה את המעות] בסוף הזמן הקצוב, ולא יהיב ליה [ואין הישראל נותן לו], הריהו תפיס לה [תופס אותה] את הבהמה תמורתם, ואי לא משכח לה [ואם איננו מוצא אותה] את הבהמה עצמה, כגון שמתה, הריהו תפיס [תופס] את הולדות דידה [שלה], ואם כן הרי יד גוי באמצע, כלומר, יש לו שייכות בולדות, וכל אופן שיד גוי באמצע — פטורה מן הבכורה.

ב שנינו במשנה: המקבל צאן ברזל מן הגוי — ולדות פטורים מן הבכורה, ולדי ולדות חייבים. ואם העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן — גם ולדי ולדות פטורים. אמר רב הונא: מה ששנינו בתחילת המשנה, שולדות פטורים — הרי זה כפשוטו, ולדות של צאן ברזל פטורין לכשיבכירו, ורק ולדי ולדותיהן — חייבין לכשיבכירו הם, ונמצא דור רביעי לצאן ברזל קדוש בבכורה. ורב יהודה אמר: ולדי ולדות של צאן ברזל נמי [גם כן] פטורין, ורק ולדי ולדי ולדות — חייבין לכשיבכירו, ונמצא דור חמישי לצאן ברזל קדוש בבכורה.

ומציעים ראיה לענין זה, תנן [שנינו במשנה]: העמיד ולדות תחת אמותיהן — ולדי ולדות פטורין. ונדייק: טעמא [הטעם, דוקא] משום שהעמיד ולדות תחת אמותיהם, פטורים ולדי ולדות לכשיבכירו, הא [אבל] אם לא העמיד — לא, אלא רק ולדות פטורים, והרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על דברי רב יהודה!

ומשיבים, אמר [יכול לומר] לך רב יהודה: הוא הדין שולדי ולדות גם כן פטורים, אף על גב [אף על פי] שלא העמיד. ואם תאמר: אם כן, מה נתחדש במקרה שהעמיד? הא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו]: אפילו העמיד נמי [גם כן], רק ולדי ולדות פטורים, ולא מעבר לכך.

והוצרך לכך משום דאורחיה [שדרכו] של הגוי למיתפס [לתפוס] במקרה זה לא רק את הולד שהעמיד תחת האם, אלא גם את בנה (ולדי ולדות), ואם כן יש לומר שגם ולדי ולדי הולדות יהיו פטורים. לכן משמיע לנו שאין זה כך, ודינו הוי [הריהו] כמי שלא העמיד, ולפיכך דוקא ולדי ולדות פטורין, ואולם ולדי ולדי ולדות חייבין.

ועוד מציעים ראיה: תנן [שנינו במשנה], רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עד עשרה דורות פטורין, שאחריותן לנכרי. בשלמא [נניח] לדעת רב יהודה שאמר: נחית תנא קמא לדרי [ירד התנא הראשון לדורות], שדייק בפרטי דבריו לפטור מהבכורה דור של ולדות, ועוד דור נוסף (ולדי ולדות), ולאחר מכן חייב —

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

their direct offspring are exempt from the mitzva of the firstborn if they give birth to a male, but the offspring of their direct offspring are obligated in the mitzva of the firstborn if they gave birth to a male. If the Jew established their offspring in place of their mothers for collection in case the mothers die, the offspring of their direct offspring are exempt and the offspring of the offspring of their direct offspring are obligated. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even until ten generations, the offspring are exempt, as they all serve as a guarantee for the gentile, because if he does not receive the fixed payment for the animal, he will collect his debt from any offspring born to it or its offspring.

A ewe that gave birth to a goat of sorts and a goat that gave birth to a ewe of sorts are exempt from the mitzva of the firstborn. And if the offspring has some of the characteristics of its mother, it is obligated in the mitzva of firstborn.

GEMARA: The mishna teaches that animals given to a Jew as a guaranteed investment by a gentile are not subject to their offspring being counted a firstborn because they belong to the gentile. The Gemara suggests: Is this to say that since the owner did not yet take the money that will be owed to him, the investment itself stands in the owner’s possession, i.e., the owner is still regarded as such?

And the Gemara raises a contradiction to this conclusion from a mishna (Bava Metzia 70b): One may not accept from a Jew sheep to raise or other items to care for as a guaranteed investment, in which the terms of the transaction dictate that the one accepting the item takes upon himself complete responsibility to repay its value in the event of depreciation or loss, but receives only part of the profit. This is because it is a loan, as the principal is fixed and always returned to the owner, and any additional sum the owner receives is interest. The Gemara remarks: Evidently, the investment stands in the possession of the recipient, as otherwise it would not be considered a loan.

Abaye said: This is not difficult. This case, i.e., the mishna here, is where the gentile owner of the sheep accepts upon himself the responsibility for losses due to an accident or depreciation in the market value, and that is why the sheep are considered to still belong to him. And that case, the mishna in Bava Metzia, is where the owner did not accept upon himself responsibility for losses due to an accident or depreciation. Therefore, the guaranteed investment stands in the possession of the recipient.

Rava said to Abaye: If the owner accepted upon himself responsibility for losses due to an accident or depreciation, can you call it a guaranteed investment? This case is not a guaranteed investment, as the owner is not guaranteed to receive what he had given; rather, it is a type of joint business venture that is permitted between two Jews. And furthermore, if the term: Guaranteed investment, can refer to two different kinds of investments, then why was it stated without qualification in both mishnayot?

Rava continued: And furthermore, even if one grants that this arrangement can be called a guaranteed investment, there is another difficulty. Instead of the tanna teaching in the latter clause of the mishna in Bava Metzia: But one may accept a guaranteed investment from gentiles, let the tanna distinguish and teach within the case itself, that of accepting a guaranteed investment from a Jew. He should have taught: In what case is this statement, i.e., that one may not accept from a Jew sheep to raise or other items to care for as a guaranteed investment, said? It is in a case when the owner did not accept upon himself responsibility for losses due to an accident or depreciation, but if the owner accepted upon himself responsibility for losses due to an accident or depreciation, one may well enter into such an arrangement.

Rather, Rava rejected this explanation and said: Both this case in the mishna here and that case in Bava Metzia are discussing a situation where the owner did not accept upon himself responsibility for losses due to an accident or depreciation. And here, with regard to the firstborn, this is the reason that the offspring are exempt from the halakhot of a firstborn: Since, if the gentile comes and wants his money, and the Jew does not give it to him, the gentile will seize the animal, and if he does not find the animal he will seize the offspring, this means that the hand of a gentile is in the middle, i.e., even though the animals stand in the possession of the recipient, the gentile has some degree of ownership over the bodies of the offspring. And there is a halakha: In every case where the hand of a gentile is in the middle, the animal is exempt from the halakhot of a firstborn.

§ The mishna teaches: If the Jew established their offspring in place of their mothers for collection in case the mothers die, the offspring of their direct offspring are exempt. The Gemara cites a dispute with regard to animals involved in a guaranteed investment, in a case where the Jew did not establish their offspring in the place of their mothers. Rav Huna says: Their direct offspring are exempt, but the offspring of their direct offspring are obligated. And Rav Yehuda says: The offspring of their direct offspring are also exempt, and the offspring of the offspring of their direct offspring are obligated.

The Gemara raises an objection to the opinion of Rabbi Yehuda. We learned in the mishna: If the Jew established their offspring in place of their mothers for collection in case the mothers die, the offspring of their direct offspring are exempt. The Gemara infers: The reason they are exempt is that he established the offspring in place of their mothers; but if he did not establish them in place of their mothers, they are not exempt. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yehuda.

The Gemara answers that Rav Yehuda could have said to you: That inference is incorrect, as the same is true even though he did not establish the offspring in place of their mothers. In that case as well, the offspring of their offspring are exempt. And this is what the mishna is teaching us by stating the halakha in that manner: Even if he established the offspring in place of the mother, only the first two generations of offspring are exempt, but not all successive generations.

And it is necessary to teach this halakha that although he established the offspring in place of their mothers all successive generations are not exempt, as one might think that it is the normal manner of the gentile to seize not only the direct offspring, but her young of any generation as payment, which would mean that all successive generations are exempt. And therefore the mishna teaches that he is like one who did not establish the offspring in place of the mother, which means that the offspring of the direct offspring are exempt, but the offspring of the offspring of the direct offspring are obligated.

The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Huna. We learned in the mishna that Rabban Shimon ben Gamliel says: Even until ten generations the offspring are exempt, as they serve as a guarantee for the gentile, because if he does not receive the fixed payment for the animal he will collect his debt from any offspring born to it or its offspring. Rabban Shimon ben Gamliel’s use of the term: Even, indicates that he disagrees with the first tanna only with regard to how many generations of offspring are exempt, but both agree that at least some generations are exempt. Granted, according to Rav Yehuda, who says that, in exempting from firstborn status, the first tanna descended to two generational levels,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

וולדות. של אותו צאן ברזל מה שהן יולדות פטורה מן הבכורה לפי שחצין של עובדי כוכבים. ועוד משום דאמרינן בגמ' דאי לא משכח לה לבהמה תפיס ולדות דילה:

ולדי ולדות. ולדי של ולדות חייב בבכורה חלק של ישראל דכולי האי ולדי ולדות לא תפיס עובד כוכבים בשבילה:

העמידו ולדות תחת אימותיהן שאם תמות הבהמה שיקח העובד כוכבים הולדות תחתיה אותן ולדות הרי הן כצאן [עצמו] שולדותיהן מה שהן יולדת פטורה מן הבכורה. ולדי ולדותיהן חייבין ר' שמעון כו':

למימרא. דברשותא דמרה דעובד כוכבים קיימא שמפני כך פטורה מן הבכורה:

אין מקבל צאן ברזל מישראל. באותו תנאי שפירשתי למעלה:

מפני שהוא רבית. דכיון דמקבל עליו כל האחריו' של בהמה מה שנותן לה חצי הולדות זהו רבית. ט"א דכיון דשם האמהות בדמים ונותן לו חצי הולדות הרי זה רבית דמשמע דמשום הכי נותנן לו שממתין לו מן הדמים:

אלמא דברשותא דמקבל קיימא. הבהמה דאי ברשותא דנותן קיימא הא ילדה ברשותו ולא הוי רבית:

לא קשיא. מתני' להכי קיימא ברשותיה דעובד כוכבים ופטורה מן הבכורה דקביל עליה עובד כוכבים [אונסא] וזולא דבהמה:

והכא גבי ישראל דקביל עליה המקבל אונסא וזולא הילכך הוי רבית:

ליפלוג בדידה. במקבל מישראל דפעמים מקבלין ופעמים אין מקבלין בד"א וכו'. ואמאי אצטריך למיתנא אבל מקבלין מן העובד כוכבים אפילו מישראל נמי:

אידי ואידי. בין מתניתין דבכורות בין מתני' דבבות דלא קביל עליה הנותן:

והכא. מ"ט פטורה מן הבכורה דאילו אתי עובד כוכבים כו':

רב הונא ורב יהודה ארישא דמתניתין פליגי המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים:

וולדי ולדות נמי פטורין דקא דייק בלישנא דמתניתין באותו ענין מה שנקדתי בדף כעין מחק בפירוש המשנה:

העמיד אין. כשהעמיד מוסיף דור אחר לפטור אבל לא העמיד אין מוסיף דור אחר:

א"ל הוא הדין דאף על גב דלא העמיד. ולדי ולדות פטור כדאמינא. והאי דקתני העמיד רבותא קמ"ל דאע"ג דהעמיד דיהב ליה אפותיקי אפילו הכי אי לא משכח ההיא דהעמיד תפיס ליה בנה דהיינו ולדי ולדות הילכך פטירי שאחריות לעובד כוכבים כלומר דתפיס אפילו דור עשירי תחותיה:

בשלמא לרב יהודה דאמר דנחית תנא קמא לדרי. ששני דורות פוטר ושלישי מחייב אמטו הכי נקט רשב"ג נמי לשון רוב דורות:

גמ' והכא גבי בכורה היינו כו' למתפס בנה הוי כמי דלא העמיד כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה כיון דלא נקיט העובד כוכבים זוזי ברשותיה דעובד כוכבים קיימי הס"ד ואח"כ מ"ה דמקבל קיימי דמקבל זוזי הוא כו' ובד"ה טעמא דהעמיד שהחזיק כו' של צאן ברזל הס"ד ואח"כ מ"ה והא קמ"ל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אין מקבלין כו' מ"מ ריבית דרבנן הוא דכיון שכל אחריות על המקבל כו' עכ"ל פסיקא להו לפי סברת המקשה נמי כל האחריות על המקבל והוא מבואר בתוס' דפ' איזהו נשך ע"ש וק"ל:

בא"ד דהיינו ריבית קצוצה וי"ל דהכא תני ואע"ג כו' דתנן המלוה חבירו כו' ופר"ת שהלוה הלואה כו' צאן ברזל היה לו ק' צאן אומר כו' בק' דינרין של זהב ולדות חלב וגיזות כו' דשפיר חשיבי מכח שיעבוד שיש לו כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה טעמא דהעמיד כו' דלא קתני הן במתניתין כו' לא אצטריך ליה במתניתין תו למתני כו' וכי קתני ולד ולדות פטורין כו' שנפרש הן היינו ולד ולדות ולד ולדות פטורין היינו כו' כצ"ל:

במשנה רחל שילדה מין עז כו'. (לעיל ה ב ושם):

תד"ה אין. מאי קשיא מ"מ רבית דרבנן היא דכיון כו' ונוטל כו'. בשכר המלוה אלא דלא הוה רבית דאורייתא כו'. נ"ל למחוק מלת אלא. ור"ל דל"ת דלהכי מקשה הש"ס משום דסובר דהתם רבית דאורייתא קאמר. לזה כתבו דלא הוי רבית דאורייתא כו':

תד"ה טעמא. וי"ל דלכך פירש בקונטרס כו' לאו ממש שמתו כו'. לכאורה מ"מ קשה דכמו דמפרש ברישא וולדותיהן פטורין היינו של וולדותיהן כן נפרש בסיפא וולדי וולדות (פטורין) ג"כ של וולדותיהן. וי"ל דדוקא ברישא דנקיט בכינוי יל"פ דקאי על הוולדות. אבל סיפא דנקיט בלא כינוי ע"כ לא קאי אלא על הצ"ב עצמן. רק אם היה הפי' של הן (הבא בכח המאמר) על וולדי וולדות ע"כ נפרש וולדי וולדות היינו וולדי מאותן וולדי וולדות. והשתא דאתינן להכי לא נצטרך עוד לומר דלהכי מפרש וולדותיהן דרישא דהיינו של הוולדות משום הכינוי. אלא כיון דוולדות של צ"ב כבר באו מכח המאמר הן. ע"כ וולדותיהן היינו של אותן וולדות:

גמ' אפי' עד עשרה דורות פטורים כצ"ל:

ולדותיהן. של אותן צאן ברזל כשיגדלו ויבכרו יפטרו מן הבכורה וטעמא מפרש בגמ' דכיון דאי לא יהיב ליה זוזי לעובד כוכבים תפיס בהמה ואי לא משכח בהמה תפיס ולדות אישתכח דשייכא יד עובד כוכבים באמן: וולדי ולדות חייבין. ולדי ולדות של צאן ברזל המגיעות לחלקו של ישראל כשיהיו להן ולדות בכורות (ינתנו) לכהן דהיינו רביעית לצאן ברזל ינתן לכהן: העמיד ולדות תחת אמותיהם. שפתח לו פתח לעובד כוכבים להיות לו כח בולדות ואמר לו אם ימותו הבהמות תטול הולדות המגיעות לחלקי ויהיו תחת ידי באותן דמים עד אותו זמן עצמו: וולדותיהן. השתא אלימא יד עובד כוכבים ושייכא בדור אחר טפי הלכך ולדות של אותן ולדות שהן ולדי ולדות לצאן הברזל פטורין דשייכא בהו יד עובד כוכבים וכשיהא להם בכור לא ינתן לכהן: שאחריותן לעובד כוכבים. דלעולם כל מה דמשכח עובד כוכבים תפיס: גמ' כיון דלא נקט. העובד כוכבים זוזי ברשותיה דעובד כוכבים קיימי: דמקבל קיימא. דמקבל זוזי הוא דאיחייב להו והאי דשקיל נותן חצי ולדות בשכר המתנת מעות קא שקיל להו דאי ברשות מרה קיימי אמאי רבית הוא ברשותא דמריה אשבח ולדות: מתני' בדקביל עליה. העובד כוכבים אונסא וזולא: אי דקביל עליה אונסא וזולא צאן ברזל קרית ליה. בתמיה הא צאן ברזל לא הוי אלא במקבל עליה המקבל אונסא דלהכי קרית ליה ברזל קשה ואינו נפחת כך זה הנותן לא יפחות מדמיו: ועוד מאי פסקא. בתמיה כלומר פסקה למילתא דיש חילוק בין צאן ברזל לצאן ברזל: אדתני סיפא. דהתם אבל מקבלין כו': אלא. הא והא דלא קביל עליה מרא אונסא וזולא אלא על המקבל יהא הכל: והכא גבי בכורה. לאו משום דהוי ברשותו של עובד כוכבים אלא משום דמשכון הוי גביה: אמר רב הונא וולדן של צאן ברזל פטורים כו'. כדפריש' גבי מתני' וארישא קאי: רב יהודה אמר ולדי ולדות נמי פטורין. ודור ד' לצאן ברזל אינו נותן לכהן אלא דור ה' ולקמן פריך ליה ממתני': טעמא דהעמיד. שהחזיק כחו של עובד כוכבים הא לא העמיד לא מיפטרי ולדי ולדות של צאן ברזל: והא קמ''ל. דאע''ג דהעמיד דאורחיה דעובד כוכבים למיזל ולמיתפס בנה כלומר סד''א כיון שחוזר כח עובד כוכבים בולדות אימא יהיו פטורין לעולם קמ''ל אפילו הכי ולדות של אותן ולדות שהן ולדי ולדות לצאן ברזל פטורין וולדי ולדות של ולדות חייבין כאילו לא העמיד: תנן רבן גמליאל אומר כו'. וקס''ד דר''ג ארישא קאי: בשלמא לרב יהודה דאמר נחית ת''ק. למיפטר דרי דשתי דורות לצאן ברזל פוטר ת''ק:

אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית. בפרק איזהו נשך (ב''מ דף ע:) פירש''י רבית ששם אותם עליו במעות וכל זמן שאין נותן מעותיו חולקין השכר ואע''ג דמשנה יתירא היא דהא תנא ליה אין מושיבין חנווני למחצית שכר וכל שכן הכא שקבל כל האחריות עליו נקט ליה משום סיפא מקבלין צאן ברזל מן העובד כוכבים עכ''ל וסיפא אתא לאשמועינן היתר רבית מן העובד כוכבים כדקתני לווין מהם ומלוין להן ברבית וקשה לפ''ה מאי פריך הכא ואי ס''ד ברשותא דמרא קיימא אמאי הוי רבית ברשותא דמרי קמשבח מאי קשיא מ''מ רבית דרבנן היא דכיון שכל אחריות על המקבל מלוה היא ונוטל חצי השבח בשכר המלוה אלא דלא הוי רבית דאורייתא כיון דאם לא יבא השבח לא יטול כלום כמו בלא נכייתא שהיא רבית דרבנן ונראה כמו שפי' ר''ת שהיא רבית דאורייתא שפסק דמים על הצאן ופסק דמי השבח וקבל עליו לתת בכל שנה ושנה בין יהא שם שבח בין לא יהיה ורבית גמורה היא דהיינו רבית קצוצה ויש לומר דהכא תניא ואע''ג דתנא רישא היינו דחנווני שהוא רבית דרבנן והכא קמ''ל דההיא רבית דאורייתא היא כדקתני מפני שהוא רבית כלומר רבית דאורייתא ומיהו אשכחן מפני שהוא רבית דרבנן דתנן בב''מ (דף סד:) המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית דפר''ת דלא איירי במשכנתא מדלא קתני המלוה על חצרו ועוד דשרי להשכיר בפחות כמו שדה וכרם דשרו בנכייתא משום דזימנין ליכא שבחא כלל ובית נמי זימנין דאיכא תיוהא שנופל או נשרף ופר''ת שהלוהו הלואה גמורה ולא על חצרו ואין זה רבית דאורייתא ולא בתורת רבית משאיל ומשכיר לו בפחות ומוחל ולפ''ה נמי נהי דלא ידור בחצרו חנם הוי רבית דאורייתא כמו בתי חומה דהוי רבית דאורייתא מה שמשכיר בפחות מיהא מסתבר דלא הוי דאורייתא ומיהו האי מפני שהוא רבית דהכא דאורייתא קאמר דאי לאו הכי מאי קמ''ל וכפי' ר''ת משמע בירושלמי דקאמר איזהו צאן ברזל היו לו ק' צאן אומר לו הרי הן עשויות עליך בק' דינרין של זהב ולדות חלב וגיזות שלך ואם מתו חייב אתה באחריותן ואתה מעלה לי סלע בכל אחת ואחת משלך באחרונה אסור משמע בהדיא ששם עליו השבח והקרן ואי לא מתני' דרבית לא הוה קשה ליה מתני' דהכא אמאי פטורין מן הבכורה דשפיר חשיבי ברשות עובד כוכבים כיון דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה ואם לא משכח בהמה תפיס ולד שהכל משועבד לו מחמת קרן אבל למאי דחשבינן רבית דאורייתא קשה דא''כ יצא מרשות בעלים לגמרי כשאר מלוה ורבא מסיק דהא דפטורה מן הבכורה לא משום דקיימא לה ברשות מרה אלא משום דחשיב יד עובד כוכבים באמצע מכח שעבוד שיש לו כדמפרש ואזיל וא''ת מאי שנא מבהמת ארנונא דחייבת בבכורה ללישנא קמא דרבא פ''ק דפסחים (דף ו.) היכא דמצי ישראל לסלוקיה בזוזי והכא נמי אי יהיב ליה זוזי לא תפיס לולד וי''ל התם עיקר בהמה של ישראל מתחלה אלא שמשועבדת היא לארנונא וכיון דאפשר לסלוקיה בזוזי לא יצאה מרשות ישראל ולא חשיב יד עובד כוכבים באמצע אבל הכא דמתחלה של עובד כוכבים כ''ז שיש לעובד כוכבים כח זה דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה לא יצאה מרשות עובד כוכבים ומקרי יד עובד כוכבים באמצע שלא נסתלקה ידו לגמרי: טעמא דהעמיד הא לא העמיד לא תיובתא דרב יהודה. תימה דלקמן פריך לרב יהודה ממתני' דקתני בהדיא המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים ולדות פטורין מן הבכורה וולדי ולדות חייבין ומשני אימא הן וולדותיהן פטורין פירוש הן הולדות של צאן ברזל וולדותיהן הן וולדי ולדות פטורין מליתן בנם לכהן שהוא רביעי דצאן ברזל ואף על גב דלא קתני הן במתניתין צריך לומר דפשיטא ליה דולדות של צאן ברזל הן כצאן ברזל עצמן ולא אצטריך ליה במתניתין תו למיתני ואם כן גם כאן אמאי לא מפרש כן דכשמתו האמהות והעמיד הולדות תחת אמותיהן נעשו הולדות עצמן צאן ברזל וכי קתני ולדי ולדות פטורין היינו ולד ולדי ולדות שנפרש הן היינו ולדי ולדות וולדותיהן (פטורין) [היינו ולד ולדי ולדותיהן פטורין] הא לא העמיד חייבין וי''ל דלכך פי' בקונטרס במתני' העמיד לאו ממש שמתו האמהות והעמיד הולדות תחתיהן אלא שפתח לו פתח לעובד כוכבים שאם ימותו האמהות יהיו ולדות תחתיהן ועוד יש לומר דאפילו איירי במתו כדמשמע בתוספתא אין זה העמדה גמורה שלא עשה לו שום קנין בולדות אלא הסמיכו עליהן בדיבור בעלמא: