בכורות יח ע"א

סבר לה [סבור הוא] כדעת רבי יוסי הגלילי, שאמר: אפשר לצמצם בידי שמים, וכל שכן בידי אדם, ואין להוכיח מכאן מהי דעת חכמים במשנתנו.

ומציעים: נימא כתנאי [האם נאמר שהשאלה אם אפשר לצמצם בידי אדם, שנויה כמחלוקת תנאים], שכן שנינו בברייתא: נמצא ההרוג מכוון בין שתי עיירות — לא היו עורפין עגלה. ר' אליעזר אומר: שתיהן מביאות שתי עגלות, כל עיר — עגלה אחת. מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בדבר זה הם חלוקים], דתנא קמא סבר [שהתנא הראשון סבור]: אי אפשר לצמצם ולדייק במדידה, ומספק איזו עיר קרובה יותר — אין אף אחת מהן מביאה עגלה, ור' אליעזר סבר [סבור] כי אפשר לצמצם? ותוהים: ותיסברא [וכי יכול אתה לסבור כן]? אי קסבר תנא

קמא [אם סבור התנא הראשון] כי אי אפשר לצמצם, אמאי [מדוע] לא היו עורפים כלל? יביאו בני שתי העיירות עגלה אחת בשותפות, ויתנו ביניהם: אם עירכם הקרובה — הריהי שלכם ונערפת עבורכם, ואם עירנו הקרובה — הריהי שלנו ונערפת עבורנו!

אלא, ביחס להני תנאי [למחלוקת של תנאים אלה] יש לומר כי דכולי עלמא [לדעת הכל] אפשר לצמצם, וכדעת ר' יוסי הגלילי. והכא [וכאן] בשאלה האם מה שנאמר "העיר הקרובה" (דברים כא, ג) בא ללמד: קרובה ולא קרובות, קמיפלגי [חלוקים הם], דתנא קמא סבר [שהתנא הראשון סבור]: דוקא כאשר עיר אחת קרובה לחלל יש להביא עגלה, ולא אם שתים קרובות באותה מידה, ור' אליעזר סבר [סבור]: "קרובה" — ואפילו קרובות. ונמצא שאין פתרון לשאלה האם בידי אדם אפשר לצמצם, לדעת חכמים שבמשנתנו.

ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה] על שאלה זו? כיצד פתרו אותה? אמר רב חייא בר אבין אמר רב עמרם, תנא [שנה החכם] ברייתא נוספת בענין עגלה ערופה: נמצא ההרוג מכוון בין שתי עיירות, ר' אליעזר אומר: שתיהן מביאות שתי עגלות, וחכמים אומרים: יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו: אם אתם הקרובים — הריהי שלכם, ואם אנו קרובים — הריהו שלנו.

ונברר: מאי קסברי רבנן [מה סבורים חכמים אלה]? אי קסברי רבנן [אם סבורים חכמים] שאפשר לצמצם, ומה שנאמר "העיר הקרובה" כוונתו — ואפילו קרובות, אם כן לייתי תרתי [שיביאו שתיים, שתי עגלות]! ואי [ואם] לדעתם "קרובה" דוקא, ולא קרובות — אפילו חדא לא לייתי [אחת לא יביאו]! אלא לאו שמע מינה קסברי רבנן [האם לא תלמד מכאן שסבורים חכמים]: אי אפשר לצמצם, ואפילו בידי אדם, ולא ייתכן ששתיהן קרובות באותה מידה, ולכן מביאים עגלה אחת בשותפות ומתנים עליה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

א שנינו במשנה: רחל שילדה שני זכרים, ויש ספק איזה מהם יצא ראשון, ר' טרפון אומר: הכהן בורר לו את היפה. ומבררים: מאי טעמא [מה הטעם] של רבי טרפון? ועונים: קא סבר [סבור הוא]: ההוא דבריא נפק ברישא [אותו ולד שהוא בריא וחזק יותר ודאי יצא בתחילה], והוא הבכור.

ב ועוד שנינו: ר' עקיבא אומר משמנין ביניהן. ובפירוש הדברים, אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: הכהן נוטל את הכחושה שביניהם. אמר ליה [לו] ר' חייא בר אבא לר' יוחנן: והא אנן [והרי אנו] "משמנין ביניהן" תנן [שנינו], ומשמעות הדבר — שמחלקים ביניהם את שוויים של שני הולדות! אמר ליה [לו]: עד דאכלת כפנייתא [עד שאתה אכלת תמרים] בבבל, תרגימנא מסיפא [אנו כבר תרגמנו, הסברנו, את הענין הזה מסוף המשנה],

דקתני סיפא [ששנינו בסוף]: מת אחד מהן מהשנים שיצאו כאחד — ר' טרפון אומר: יחלוקו, ר' עקיבא אומר: הכהן, שהוא המוציא מחבירו — עליו מוטלת הראיה שזה שנותר בחיים הוא הבכור. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] ש"משמנין ביניהן" שאמר רבי עקיבא בתחילה, כוונתו דכי הדדי פליגי [שחולקים זה עם זה] — הכי נמי לפלגי גבי הדדי [כך גם כן, כשמת אחד מהם, שיחלקו זה עם זה]! אלא מאי [מה] פירוש "משמנין ביניהן" — שומן, מה שהאחד שמן מחבירו, יהא ביניהן, כלומר, ידונו עליו, דאמר ליה [שאומר לו] בעל הבית לכהן: אייתי [הבא] ראיה שהשמן בכור הוא, ושקיל [וקח אותו]. והואיל ואין לו ראיה — יטול את הכחוש.

ג עוד שנינו במשנה: והשני, שנשאר ביד הבעלים, ירעה עד שיסתאב (שיפול בו מום), ויישחט כדי לאוכלו. וחייב במתנות, שצריך הבעלים לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה, כדין השוחט בהמת חולין. ור' יוסי פוטר. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' מאיר, המחייב במתנות? אמר ר' יוחנן: הואיל וכהן בא עליו בטענה משני צדדין, דאמר ליה [שאומר לו]: אי [אם] בכור הוא — כוליה דידי [כולו שלי] הוא, אי [אם] לא בכור הוא — הב [תן] לי מתנות מיניה [ממנו].

ושואלים: ור' יוסי מאי טעמא [מה טעם] הוא פוטרו מן המתנות? אמר רבא: במקרה זה עשו חכמים את שאינו זוכה כזוכה, וזכה הכהן מתחילה בבכור, ואף על גב דלא מטא לידיה [ואף על פי שלא הגיע לידו] של הכהן, נחשב הדבר כמאן דמטא לידיה [כמי שהגיע לידו], ולאחר מכן זבניה [מכר אותו] לישראל במומיה [במומו] תחת זה שקיבל מידו. ונמצא שיש ביד הבעלים בכור שקנה מיד הכהן, שהוא פטור מן המתנות.

אמר ר' אלעזר: הכל מודים בספק בכור המצוי ביד ישראל, במקרה שאין חליפין שלו מצויים ביד כהן, שלא קיבל הכהן ולד אחר תמורתו — שחייב במתנות.

ושואלים: הכל מודים מאן [מיהו], ר' יוסי? פשיטא [פשוט] שכך הוא! הרי עד כאן לא קא פטר [לא שמענו שפוטר] ר' יוסי התם [שם] במשנתנו את הספק מן המתנות אלא במקרה שחליפין שלו ביד כהן, משום שאז ניתן לומר: עשו שאינו זוכה כזוכה, אבל אם אין חליפין ביד כהן — לא!

ומשיבים: עדיין צריך הדבר להיאמר, שכן מהו דתימא [שתאמר]: טעמא [הטעם] של רבי יוסי אינו משום שעשו את הכהן כאילו זכה מתחילה בולד שביד הבעלים, אלא משום דקסבר [שהוא סבור] דאי מחייבת ליה [שאם אתה מחייב אותו] במתנות, ככל בהמת חולין — אתי ליה [יבואו בו] לידי גיזה ועבודה, ולא ינהגו בו דין ספק בכור, שאסור בגיזה ובעבודה. ונימוק זה שייך בכל ספק בכור, אף על גב [אף על פי] שאין חליפין שלו ביד כהן. לכן קא משמע לן [משמיע לנו] ר' אלעזר שרק במקום שקיבל הכהן את חליפיו, פטור הספק שביד ישראל ממתנות.

ושואלים: ומי מצית אמרת הכי [והאם יכול היית לומר, לפרש כך], שזהו טעמו של ר' יוסי? והתני סיפא [והרי הוא שונה בסוף, במשנה להלן], שהיה ר' יוסי אומר:

holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who says: It is possible for two matters that are in the hands of Heaven to coincide precisely, and all the more so matters that are in human hands. Consequently, one cannot cite Rabbi Eliezer’s opinion in order to determine the opinion of the Rabbis.

The Gemara suggests: Let us say that this is subject to a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: If the corpse of a slain person was found precisely between two towns, they would not break the heifer’s neck at all. Rabbi Eliezer says: The two towns bring two heifers between them. What, is it not correct to say that they disagree with regard to this matter, in that the first tanna holds that it is impossible for two matters to coincide precisely and Rabbi Eliezer holds that it is possible for two matters to coincide precisely?

The Gemara rejects this suggestion: And how can you understand that to be the dispute? If the first tanna holds that it is impossible for two matters to coincide precisely, why does he claim that they would not break the heifer’s neck? Let them bring one heifer in partnership and stipulate that it is brought for the town that is actually nearest.

Rather, with regard to these tanna’im, everyone agrees that it is possible for two matters to coincide precisely. And here they disagree over whether the singular form kerova in the phrase “the town which is nearest [kerova]” indicates that only the nearest town brings a heifer, and not the many nearest [kerovot] towns; as the first tanna holds that it is derived from the term “kerova” that only the nearest town brings a heifer, and not multiple kerovot; and Rabbi Eliezer holds that although the verse states “kerova,” nevertheless this includes even multiple towns that are kerovot.

The Gemara asks: What conclusion was reached about the Rabbis’ opinion with regard to whether matters in human hands can coincide precisely? Rav Ḥiyya bar Avin says that Rav Amram says: The Sages taught in a baraita: If the slain person was found precisely between two towns, Rabbi Eliezer says: The two towns bring two heifers between them; and the Rabbis say: They bring one heifer in partnership and stipulate that it is brought for the town that is nearest.

What do the Rabbis hold in this regard? If the Rabbis hold that is possible for two matters that are in human hands to coincide precisely, and the singular “kerova” includes even multiple towns, kerovot, then they should bring two heifers. And if they hold that “kerova” indicates: But not kerovot, then they should not bring even one heifer. Rather, must one not conclude from it that the Rabbis hold: It is impossible for two matters to coincide precisely, and this is true even with regard to matters that are in human hands? Indeed, conclude from it that this is so.

§ The mishna teaches that in the case of a ewe that gave birth for the first time to two male offspring whose heads emerged as one, Rabbi Tarfon says: The priest chooses the better of the two. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Tarfon? He holds that it is presumed that the healthier and better of the two emerged first, and therefore it belongs to the priest.

The mishna further teaches that Rabbi Akiva says: They assess the value of the lambs between them. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: According to Rabbi Akiva, the priest takes the leaner of the two. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: But didn’t we learn that they assess the value of the offspring between them, which indicates that the priest and owner divide their value? Rabbi Yoḥanan said to him: While you were eating dates in Babylonia, we in Eretz Yisrael explained it based on the latter clause in the mishna.

As the latter clause teaches: If one of the two born together died, Rabbi Tarfon says: The priest and the owner divide the remaining lamb, and Rabbi Akiva says: Since there is uncertainty to whom it belongs, it remains in the possession of the owner, as the burden of proof rests upon the claimant. And if it enters your mind that when Rabbi Akiva said that they assess the value between them he meant that they divide the value between them, then in the latter clause too, let them divide the value of the remaining offspring between them instead of leaving it with the owner. Rather, what does: They assess [meshammenin] the value between them, mean? It means that the additional fat [shumman] of the better twin will be the subject of dispute between them, as the owner says to the priest: Bring a proof that the better one is the firstborn, and take it.

§ The mishna teaches: And the second lamb that remains in the possession of the owner must graze until it becomes blemished, at which point he may slaughter and eat it, and he is obligated to have the gifts of the priesthood, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, taken from it; and Rabbi Yosei deems him exempt from giving those gifts. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Meir, whose opinion is the ruling cited first in the mishna? Rabbi Yoḥanan says: The owner is obligated since the priest comes upon him from two sides, i.e., by force of two complementary claims, as the priest says to him: If the second lamb is in fact the firstborn, it is mine in its entirety, and if it is not the firstborn, at least give me the priestly gifts from it.

And what is the reasoning of Rabbi Yosei, who deems the owner exempt from giving the priestly gifts from the second animal? Rava says: In this particular case, the Sages rendered one who did not acquire the animal like one who acquired the animal. And therefore, even though the second lamb of the Israelite did not actually enter the priest’s possession, it is considered as though it entered the priest’s possession and he then sold it to the Israelite in its blemished state, in exchange for the lamb he received. The owner can then claim that perhaps it is the firstborn, and he already fulfilled his obligation of giving it to the priest.

§ Rabbi Elazar says: Everyone concedes in the case of an animal with uncertain firstborn status, the replacement for which is not in the possession of the priest, that it is obligated to have gifts of the priesthood taken from it. In other words, in a case where the priest receives neither offspring, e.g., when a male and female are born together, all agree that the owner must give the gifts to the priest.

The Gemara asks: When Rabbi Elazar said that everyone concedes, to whom was he referring? Was he referring to Rabbi Yosei? That seems obvious. After all, Rabbi Yosei deemed the owner exempt from giving the gifts only there, where the replacement is in the possession of the priest, as the Sages rendered one who did not acquire the animal like one who acquired the animal. But if the replacement is not in the possession of the priest, evidently Rabbi Yosei does not rule that one is exempt, as his reasoning does not apply. Why, then, is the statement of Rabbi Elazar necessary?

The Gemara answers that Rabbi Elazar’s statement is in fact necessary, lest you say that the reason Rabbi Yosei deems him exempt from giving the gifts is that he holds that if you deem him obligated in the gifts, he will assume that the animal is completely non-sacred and come to use it for shearing and labor. Consequently, even though there is no replacement in the hands of the priest, the Sages ruled that one is exempt from giving the gifts, in order to ensure that he does not violate the prohibition against shearing the animal or using it for labor. Rabbi Elazar therefore teaches us that this is not the halakha, as Rabbi Yosei agrees that one is obligated to give the priestly gifts in such circumstances.

The Gemara objects: And how can you say this? But doesn’t the latter clause of the mishna (18b) teach: As Rabbi Yosei says: