בכורות יח ע"ב

כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות, ור' מאיר מחייב. ונדייק: דווקא משום שחליפין ביד כהן — אין [כן], פטור מן המתנות, אבל אם אין חליפין ביד כהן — לא!

ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר], יכול היית לומר כי ר' יוסי אינו אומר כן משום שזו דעתו, אלא לדבריו של ר' מאיר קאמר ליה [הוא אומר לו], וכך הוא אומר: לדידי [לשיטתי] אפילו אין חליפין ביד כהן פטור מן המתנות, וטעם הדבר, משום דאי מחייבת ליה [שאם אתה מחייב אותו] במתנות אתי ליה [יבואו בו] לידי גיזה ועבודה. אבל גם לדידך [לשיטתך] שאתה מחייב במתנות, ואינך חושש לכך — אודי לי מיהא היכא [הודה לי על כל פנים במקום] שחליפין ביד כהן שפטור מן המתנות, מטעם שעשו שאינו זוכה כזוכה! ואמר ליה [לו] ר' מאיר: לא, אין אני מסכים לכך, אלא בכל מקרה חייב במתנות. ומשום שניתן היה לפרש כך את הדבר, אמר ר' אלעזר שטעמו של ר' יוסי הוא רק משום שחליפיו ביד כהן, ובמקום שלא שייך טעם זה — חייב במתנות.

א ועוד בענין זה אמר רב פפא: הכל מודים בספק מעשר בהמה שפטור מן המתנות, כדין מעשר ודאי. ושואלים: הכל מודים מאן [מיהו], ר' מאיר? פשיטא [פשוט] שכך הוא, ולא הוצרך כלל להיאמר הדבר, שהרי עד כאן לא שמענו כי קמחייב [מחייב] ר' מאיר התם [שם, במשנה שלנו] במתנות, אלא בספק בכור, הואיל ובא עליו הכהן משני צדדין, שאם בכור — הוא כולו של כהן, ואם חולין — מתנותיו שלו. אבל ספק מעשר, שאם מעשר הוא — אין הכהן זכאי בו, אלא הוא של הבעלים — לא, אין הכהן יכול להוציא מידו את המתנות מספק!

ומשיבים: מכל מקום הוצרך רב פפא לומר כן, מהו דתימא [שתאמר, יכול היית לומר]: טעמא [הטעם] של ר' מאיר, שמחייב ספק בכור במתנות, אינו משום שהכהן זכאי להן על פי דין, אלא כדי שלא תשתכח תורת מתנות מן החולין, ואם כן, אפילו בספק מעשר נמי [גם כן] הריהו מחייב, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] רב פפא שלא.

ומקשים: ומי מצית אמרת הכי [והאם יכול היית לומר כך] שזהו טעמו של ר' מאיר, כדי שלא תשכח תורת מתנות, ולא משום שיש לכהן טענה משני צדדים? והקתני סיפא [והרי שנינו בסוף, במשנה להלן], שהיה ר' יוסי אומר: כל ספק בכור שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות. ואין הכהן יכול לטעון שאם בכור הוא כולו שלו, משום שנחשב כאילו כבר זכה בו הכהן, ומכרו לו. ור' מאיר מחייב. ומשמע, שר' מאיר מחייב משום שאינו מקבל את טענתו של ר' יוסי, שעשו את הכהן כזוכה בבכור, ולדעתו יש לכהן טענה משני צדדים!

ודוחים: מהו דתימא [שתאמר, יכול היית לומר]: ר' מאיר — אפילו בספק מעשר מחייב במתנות, למרות שאין הכהן בא עליו משני צדדים, וטעמו — כדי שלא תישכח תורת מתנות. והא דמיפלגי [וזה שהם חלוקים במשנה] בספק בכור שחליפין שלו ביד הכהן, הרי זה כדי להודיעך כחו של רבי יוסי, דפטר אפילו היכא [שהוא פוטר אפילו במקום] שכהן בא עליו משני צדדין, ואין ללמוד מכאן על דעת ר' מאיר, לכך קא משמע לן [משמיע לנו] רב פפא שר' מאיר פוטר ספק מעשר מן המתנות.

ב שנינו במשנה: מת אחד מהן, משני ולדות שספק איזה מהם הוא הבכור, ר' טרפון אומר: יחלוקו ביניהם את החי. ושואלים: אמאי [מדוע] יחלוקו? והרי לשיטת ר' טרפון בתחילת המשנה, הכהן נוטל את היפה והשמן שביניהם. ולפיכך, ניחזי [נראה], אי [אם] השמן שביניהם מית [מת] — הרי של הכהן הוא, והאי דאיכא [וזה שישנו, החי] הוא של בעל הבית; ואי [ואם] כחוש מית [מת] — זה של בעל הבית מית [מת], והאי דאיכא [וזה שישנו] של כהן הוא! אמר ר' אמי: חזר בו ר' טרפון מדבריו בתחילת המשנה, ולדעתו בכל מקרה יחלקו הבעלים והכהן בוולדות.

ועוד שנינו, ר' עקיבא אומר: אם מת אחד מהם — הכהן שהוא המוציא מחבירו — עליו מוטלת חובת הראיה שהחי הוא הבכור, ולכן הוא נשאר ביד הבעלים. אמר ר' חייא: משל להסביר את טעמו של ר' טרפון האומר כי יחלוקו, למה הדבר דומה? לשנים שהפקידו כל אחד מהם כבש אצל אותו רועה, ומת אחד מהם, ואין ידוע של מי היה, שהדין הוא שמניח הרועה ביניהם את החי, ומסתלק. ובמקרה מעין זה מדובר כאן, שהחי אינו ברשותו של אף אחד מהם, ולכן סובר ר' טרפון שיחלוקו.

ומשל להסביר את דבריו של רבי עקיבא, למה הדבר דומה? לאחד שהפקיד כבש אצל בעל הבית, ונתערב בכבש של בעל הבית, ומת אחד מן הכבשים, וכל אחד מהם אומר ששל האחר מת. שהואיל והחי מצוי ברשותו של בעל הבית — המפקיד, שהוא המוציא מחבירו — עליו הראיה. ובמקרה מעין זה מדובר כאן, שהולד החי נמצא ברשותו של בעל הבית, ולכן על הכהן להביא ראיה שהחי הוא הבכור.

ותמהים: אלא הואיל וכל אחד מהם עוסק במציאות שונה, אם כן במאי פליגי [במה הם חלוקים]? וכי ר' עקיבא פליג [חולק] בשנים שהפקידו אצל רועה, ואינו מודה שמניח רועה ומסתלק? וכי ר' טרפון פליג [חולק] באחד שהפקיד אצל בעל הבית, ואינו סבור שבמקרה כזה המוציא מחבירו עליו הראיה? אמר רבא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב פפא: הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה — שמניח רועה ביניהם ומסתלק,

ובאחד שהפקיד אצל בעל הבית — שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

לא נחלקו במשנתנו אלא במקרה שאותו ספק בכור נמצא בחצר בעל הבית, ורועה בהמות בעל הבית הוא כהן שבעל הבית רגיל לתת לו את הבכורות, ונחלקו לאיזה מקרה יש לדמות אותו. ר' טרפון סבר [סבור]: בעל הבית אקנויי קא מקני ליה [מקנה הוא לו לרועה הכהן] מקום בחצירו, כדי שיזכה אגב מקום זה בבכורות שייוולדו בעדרו, והוא משום שניחא ליה דליתעביד מצוה [נוח לו שתיעשה מצוה] באופן זה. והואיל ויש לשניהם רשות בחצר, ואינה שייכת לאחד מהם באופן בלעדי, הוה ליה [הריהו] כשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ביניהן את הכבש החי ומסתלק, ולפיכך הם חולקים אותו ביניהם.

ור' עקיבא סבר [סבור]: כיון דאית ליה פסידא [שבמקרה זה יש לו לבעל הבית הפסד בכך] — לא מקני ליה מידעם [איננו מקנה לו לרועה כלום] בחצירו, ולפיכך, הוה ליה [הרי זה] נדון כאחד שהפקיד כבש אצל בעל הבית, ומת אחד מן הכבשים — שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

ג משנה שתי רחיליו של אדם שעדיין לא ביכרו וילדו שני זכרים ונתערבו — שניהם יינתנו לכהן, מפני שכל אחד הוא בכור לאמו. ילדו זכר ונקבה — הזכר לכהן, שהרי הוא ודאי בכור. ילדו שני זכרים ונקבה — אחד הזכרים לו ואחד לכהן, שהרי אחד הזכרים הוא ודאי בכור. וכיצד יחלקו ביניהם את הזכרים? ר' טרפון אומר: הכהן בורר לו את היפה, ר' עקיבא אומר: משמנין ביניהן. והשני, שביד הבעלים, שספק בכור הוא — ירעה עד שיסתאב, עד שיפול בו מום, ואז יהיה מותר לשוחטו.

וכשיישחט חייב במתנות, לתת זרוע לחיים וקיבה לכהן, כדין בהמת חולין. ר' יוסי פוטר מהמתנות. מת אחד מהן, מה יעשו בחי? ר' טרפון אומר: יחלוקו בו. ר' עקיבא אומר: הבעלים הוא המחזיק ברשותו את החי, והכהן המוציא מחבירו — עליו מוטלת חובת הראיה. ילדו שתי הרחלים שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות — אין כאן לכהן כלום, מספק שמא שתי הרחלים ילדו נקבות בתחילה.

היו לאדם שתי רחלים, אחת מהן כבר ביכרה, ואחת עדיין לא ביכרה, וילדה (ילדו) שני זכרים, ויש כאן בכור ודאי, אלא שאין אנו יודעים מהו — זכר אחד נשאר לו לבעלים ואחד ניתן לכהן. וכיצד חולקים? ר' טרפון אומר: הכהן בורר ונוטל את היפה שביניהן, ר' עקיבא אומר: משמנין ביניהן, והשני ירעה עד שיסתאב

וחייב במתנות כדין בהמת חולין. ר' יוסי פוטר מהמתנות. וטעמו, שר' יוסי אומר: כל ספק בכור הנמצא ביד הבעלים, שחליפיו נמצאים ביד כהן — פטור מן המתנות. ור' מאיר מחייב במתנות. מת אחד מהן, מה יעשו בחי? ר' טרפון אומר: יחלוקו. ר' עקיבא אומר: המוציא מחבירו עליו הראיה. ילדו זכר ונקבה — אין כאן לכהן כלום, מספק, שמא זו שכבר ביכרה ילדה את הזכר, וזו שלא ביכרה ילדה את הנקבה, ואין כאן כלל בכור.

ד גמרא במשנה הקודמת ובמשנה זו הובאה שלש פעמים מחלוקת ר' טרפון ור' עקיבא בענין שני ולדות שאחד מהם בכור, ונתערבו, שלדעת ר' טרפון, הבריא שביניהם הוא זה שיצא ראשון, ולכן הכהן נוטלו, ולדעת ר' עקיבא הכהן נוטל את הכחוש, משום שהמוציא מחבירו עליו הראיה. ומסבירים: צריכא [צריך] שייאמרו כל המחלוקות הללו, למרות שהם נראות זהות, דאי אשמועינן קמייתא [שאם היה משמיע לנו את הראשונה], ברחל שילדה שני זכרים, היינו אומרים: בההיא קאמר [אומר] ר' עקיבא שאין הכהן נוטל את היפה, משום דתרי מחדא [ששניים, שני זכרים נולדו מרחל אחת], והעובדה שאחד מהם יפה יותר אינה מוכיחה שהוא יצא תחילה.

אבל שתי רחיליו שלא ביכרו, וילדו שני זכרים ונקבה, דתרי מחדא וחד מחדא [ששניים נולדו מאחת ואחד מאחת] — אימא מודי ליה [אמור שמודה לו] לר' טרפון שהכהן נוטל את היפה, משום דהך דילידא חד שביח טפי [שזו שילדה אחד בוודאי ילדה ולד משובח יותר] מזו שילדה שניים.

ואי אשמועינן הא [ואם היה משמיע לנו גם את זו], בשתי רחליו שלא ביכרו, עדיין הייתי אומר: בהא קאמר [בזו אומר] ר' עקיבא שאין טיבו של הולד מהוה ראיה, משום דתרוייהו [ששתיהן] לא ביכרו, אבל אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים — אימא מודי ליה [אמור שמודה לו] לר' טרפון שהכהן נוטל את היפה,

With regard to any animal whose replacements are in the possession of the priest, its owner is exempt from the mitzva of giving the priestly gifts, and Rabbi Meir deems him obligated to give the gifts. Evidently, in a case where the replacement is in the possession of the priest, yes, Rabbi Yosei rules that the owner is exempt from giving the gifts, but if the replacement is not in the possession of the priest, he is not exempt.

The Gemara explains that even so, Rabbi Elazar’s statement is necessary, lest you say that Rabbi Yosei was not expressing his own opinion but stated his opinion in accordance with the statement of Rabbi Meir, i.e., he said to him: In my opinion, the Israelite is exempt from giving the priestly gifts even if the replacement is not in the possession of the priest, as, if you deem him obligated in the gifts, he might think that the animal is completely non-sacred and come to use it for shearing and labor. But even according to your reasoning, at least concede to me in a case where the replacement is in the possession of the priest, that the Sages rendered one who did not acquire the animal like one who acquired the animal. And Rabbi Meir said to Rabbi Yosei: No, I do not concede in that case. Accordingly, Rabbi Elazar is teaching that Rabbi Yosei does, in fact, maintain that the reason for the Israelite’s exemption is that the replacement is in the possession of the priest.

And Rav Pappa says with regard to the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei: Everyone concedes in the case of an animal whose status as tithe is uncertain that its owner is exempt from the mitzva of the priestly gifts. The Gemara asks: When Rav Pappa says that everyone concedes, to whom is he referring? Is he referring to Rabbi Meir? That would seem obvious. After all, Rabbi Meir deemed one obligated to give the gifts only there, in the case of an animal whose status as firstborn is uncertain, since the priest comes upon the Israelite from two sides. But with regard to an animal whose status as tithe is uncertain Rabbi Meir does not rule that one is obligated, as that reasoning does not apply. Why, then, is Rav Pappa’s statement necessary?

The Gemara explains that the statement of Rav Pappa is necessary lest you say that the reason that Rabbi Meir deems him obligated in the gifts is so that the halakhic category of the gifts should not be forgotten; if so, the same would apply even in the case of an animal whose status as tithe is uncertain. Rav Pappa therefore teaches us otherwise.

The Gemara asks: And how can you say this? But doesn’t the latter clause teach: As Rabbi Yosei says: With regard to any animal whose replacements are in the possession of a priest, its owner is exempt from the mitzva of giving the priestly gifts, and Rabbi Meir deems him obligated to give the gifts. Evidently, the basis for the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei is not whether an obligation is imposed so that the halakhic category of the priestly gifts should not be forgotten, but whether the Sages rendered one who did not acquire the animal like one who acquired the animal, which means that an animal whose replacement is in the priest’s possession is not subject to the mitzva of the gifts.

The Gemara explains that Rav Pappa’s statement is necessary lest you say: Rabbi Meir deems one obligated to give the gifts even in the case of an animal whose status as tithe is uncertain, in order that the halakhic category of the gifts should not be forgotten. And as for the fact that the mishna presents their disagreement with regard to replacement animals, this serves to convey to you the far-reaching nature of the opinion of Rabbi Yosei, who deems one exempt from the mitzva of the gifts even in a case where the priest comes upon the Israelite from two sides. Rav Pappa therefore teaches us that in fact Rabbi Meir exempts one from the mitzva of the priestly gifts in the case of an animal whose tithed status is uncertain.

§ The mishna teaches: If one of the two born together died, Rabbi Tarfon says: The priest and the owner divide the remaining lamb. The Gemara asks: Why should they divide it? Let us see: According to Rabbi Tarfon, who holds that it is presumed that the healthier and better of the two emerged first, as explained earlier, if the fatter and better of the two died it should be assumed that it was the one that belonged to the priest, and this one that is left belongs to the owner. And if the leaner of the two died, it should be assumed that the animal of the owner died, and this one that is left belongs to the priest. Rabbi Ami said: In fact, Rabbi Tarfon retracted his previous ruling that the priest takes the better of the two, and instead ruled that the priest and owner divide the value of the offspring in all cases. The mishna was not emended to reflect the updated ruling.

§ The mishna teaches: In a case where two animals were born together and one of them died, Rabbi Akiva says: The living offspring remains in the possession of the owner, as the burden of proof rests upon the claimant. Rabbi Ḥiyya stated a parable that clarifies the opinion of Rabbi Tarfon, who says that the priest and the owner divide the remaining lamb: To what is this matter comparable? It is comparable to two people who each deposited a sheep with a shepherd and one of the two sheep died, and it is unclear to whom it belonged. In that case, the shepherd places the remaining sheep between them and withdraws, leaving them to divide the value of the sheep between them. Likewise, the mishna is discussing a case where the live offspring is not in the possession of either the owner or the priest, and therefore it is divided between them.

And Rabbi Ḥiyya also stated a parable that clarifies the opinion of Rabbi Akiva: To what is this matter comparable? It is comparable to one who deposited a sheep with a homeowner, who had sheep of his own, and it is unknown whose sheep died. In that case, the burden of proof rests upon the claimant. Since the remaining sheep is currently in the possession of the homeowner, the one who deposited the animal must prove that the living sheep belongs to him. Likewise, the mishna is discussing a case where the live offspring is in the possession of the owner, and therefore the burden of proof rests upon the priest.

The Gemara asks: But if Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva are addressing different circumstances, then with regard to what matter do they disagree? Does Rabbi Akiva disagree with the conclusion in the parable mentioned with regard to Rabbi Tarfon’s opinion, of two people who each deposited a sheep with a shepherd, that the shepherd places the remaining sheep between them and withdraws? And similarly, does Rabbi Tarfon disagree with the conclusion in the case of one who deposited a sheep with a homeowner that the homeowner keeps the remaining sheep? Certainly not. Rather, Rava says, and some say it was Rav Pappa who says: Everyone concedes in the case of two who deposited sheep with a shepherd that the shepherd places it between them and withdraws, and everyone concedes in the case of one who deposited a sheep with a homeowner that the burden of proof rests upon the claimant.

Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon disagree only where the offspring were born in the courtyard of the homeowner, and the shepherd is a priest to whom the homeowner usually gives his firstborn animals. Rabbi Tarfon holds: The homeowner transfers to the priest a portion of his courtyard so that the priest should acquire the firstborn offspring located there, because it is suitable for him that the mitzva of giving the firstborn to a priest should be performed. Therefore, the priest is considered to hold partial jurisdiction of the courtyard. And consequently, this is comparable to two people who each deposited a sheep with a shepherd and one of the two sheep died, where the shepherd places the remaining sheep between them and withdraws, leaving them to divide the value of the sheep between themselves.

And Rabbi Akiva holds: Since there is a loss to the owner in this case of uncertainty, he does not transfer anything to the priest. And as the courtyard belongs exclusively to the Israelite, this case is comparable to one who deposited a sheep with a homeowner who had sheep of his own, and it is unknown whose sheep died. The halakha in that case is that the burden of proof rests upon the claimant.

MISHNA: If one’s two ewes had not previously given birth and they gave birth to two males, both of them are given to the priest, as each is its mother’s firstborn. If one gave birth to a male and the other to a female, the male is given to the priest, as it is its mother’s firstborn. If they gave birth to two males and a female, one of the males is kept by him and one is given to the priest. Rabbi Tarfon says: The priest chooses the better of the two. Rabbi Akiva says: They assess the value of the lambs between them, and the priest takes the leaner of the two. And the second lamb must graze until it becomes blemished, at which point the owner may slaughter and eat it.

And when the owner slaughters the animal, he is obligated to have gifts of the priesthood, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, taken from it. Rabbi Yosei deems him exempt from giving the gifts. If one of the two born together died, Rabbi Tarfon says: The priest and the owner divide the value of the remaining lamb. Rabbi Akiva says: Since there is uncertainty to whom it belongs, it remains in the possession of the owner, as the burden of proof rests upon the claimant. If they gave birth to two females and a male or to two males and two females, the priest has nothing here, as perhaps both ewes gave birth to females first.

If one of his ewes had previously given birth and one had not previously given birth, and they gave birth to two males, one of the males is kept by him and one is given to the priest. Rabbi Tarfon says: The priest chooses the better of the two. Rabbi Akiva says: They assess the value of the lambs between them and the priest takes the leaner of the two. And the second lamb must graze until it becomes blemished, at which point he may slaughter and eat it.

And when he slaughters the animal he is obligated to have gifts of the priesthood taken from it. Rabbi Yosei deems him exempt him from giving those gifts, as Rabbi Yosei says: With regard to any animal whose replacements are in the possession of a priest, its owner is exempt from the mitzva of giving the priestly gifts. And Rabbi Meir deems him obligated to give the gifts. If one of the animals died, Rabbi Tarfon says: The priest and the owner divide the value of the remaining lamb. Rabbi Akiva says: Since there is uncertainty to whom it belongs, it remains in the possession of the owner, as the burden of proof rests upon the claimant. If a male and a female offspring were born together, everyone agrees that the priest has nothing here, as perhaps the one that had already given birth bore the male, and the one that had not given birth bore the female, in which case neither of the animals would have firstborn status.

GEMARA: This mishna and the previous mishna (17a–b) listed three cases in which Rabbi Akiva rules that the priest receives the leaner of two potentially firstborn offspring, whereas Rabbi Tarfon maintains that he receives the better of the two. The Gemara notes: It was necessary to teach each of these three cases, as, had the mishna taught only the first case, that of a single ewe that gave birth to two male offspring, one might have thought that Rabbi Akiva stated his opinion only in that case, as the two offspring came from one womb, and there is no reason to assume that the better offspring was born first.

But in the second case, that of his two ewes which had not previously given birth and which collectively gave birth to two males and a female, where two offspring came from one mother and one offspring came from one other mother, one might say that Rabbi Akiva concedes to the opinion of Rabbi Tarfon, as it can be claimed that the superior animal is this one that came from the mother that gave birth to a single offspring.

And had the mishna taught only that second case, one might have thought that Rabbi Akiva stated his opinion only in that case, as both mothers had not previously given birth. But in a case where one had previously given birth and the other one had not previously given birth, and collectively they gave birth to two male offspring, one might say that Rabbi Akiva concedes to the opinion of Rabbi Tarfon