דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 223ימים לסיום הש״ס

בכורות כ ע"ב - טקסט הדף

לגמריה לא אמרינן יולדת למקוטעין לסבריה אמרינן יולדת למקוטעין ואיבעית אימא לא אמרינן יולדת והכא במקצת היום ככולו קמיפלגי לסבריה אמרינן מקצת היום ככולו לגמריה לא אמרינן מקצת היום ככולו: אמר ר' עקיבא אני לא באתי לידי מדה זו אלא כל שידוע כו': מאי איכא בין ר' עקיבא לר' יהושע אמר ר' חנינא מסורא חלב פוטר איכא בינייהו ר' עקיבא סבר חלב פוטר הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות אין חולבות אלא אם כן יולדות ור' יהושע סבר הא איכא מיעוטא דחולבות אע''פ שאין יולדות ומי חייש ר' יהושע למיעוט והתנן היתה לה חמותה אינה חוששת יצאה מליאה חוששת ר' יהושע אומר אינה חוששת ואמרינן מאי טעמא דר' יהושע קסבר רוב מעוברות יולדות ומיעוט מפילות וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוו להו זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן אלא איפוך והתניא חלב פוטר דברי ר' יהושע רבי עקיבא אומר חלב אינו פוטר ת''ר גדייה שילדה שלש בנות וכל בנותיה ילדו שלש שלש כולן נכנסות לדיר להתעשר א''ר שמעון אני ראיתי שעישרה בתוך שנתה למה לי למיתני שלש שלש תוליד חד מינייהו תלת ואינך תרתי תרתי איידי דאיכא חדא דלא סגיא בלא שלש תנא כולהו דילדו שלש שלש ולמה לי למיתני שלש כלל לילדו כולהו תרתי ותיהדר איהי ותוליד בהדיהן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כ - ב

לגמריה: לא אמרינן יולדת למקוטעין, אלא חמשה חדשים שלמים מעוברת היא, ואי אפשר שהמתינה שלשים יום מן הטינוף עד שקיבלה זכר והרתה עוד חמשה חדשים שלמים בתוך שנתה, ובהכרח שאין זה טינוף.

לסבריה: אמרינן יולדת למקוטעין, ושמא ילדה קודם שמלאו לה חמשה חדשים, והריונה אכן היה לאחר שלשים יום לטינוף, ואין הולד שנולד חשוב בכור שכבר נפטר הרחם בטינוף.

האופן השלישי:

ואיבעית אימא: לכולי עלמא לא אמרינן יולדת למקוטעין אלא במלאות לה חמשה חדשים -

והכא, במקצת היום - היינו מקצת יום השלשים לטינופה ומקצת יום האחרון של עיבורה - ככולו. כלומר, שלשים יום נשלמים בתחילת היום, ובאותו יום היא מקבלת זכר, וכן ביום האחרון של חמשת חדשי הריונה הרי היא יולדת - קמיפלגי:

לסבריה: אמרינן מקצת היום ככולו, ונמצא שאף אם טינפה למחרת הגיעה לששה חדשים, יכולה היא ללדת בשני הימים האחרונים של השנה, כי יכולה היא להתעבר ביום האחרון של החודש השביעי ללידתה, וללדת ביום העשרים ותשע לחודש השנים עשר ללידתה, או להתעבר למחרת תום החודש השביעי, וללדת ביום האחרון של שנתה, כיון שאנו אומרים מקצת היום ככולו.

לגמריה: לא אמרינן מקצת היום ככולו, וכל שטינפה למחרת תום החודש הששי, אי אפשר שתקבל זכר אלא מיום הראשון של החודש השמיני, ותלד למחרת תום שנתה, ואם ילדה בתוך שנתה בהכרח שלא היה זה טינוף גמור.

ומוסיפה הגמרא לפרש את המשך הברייתא: אמר רבי עקיבא: אני לא באתי לידי מידה זו, אלא כל שידוע שביכרה אין כאן לכהן כלום, וכל שלא ביכרה הרי זו לכהן, ספק יאכל במומן לבעלים:

מאי איכא בין רבי עקיבא לרבי יהושע!? שהרי ודאי טעמו של רבי עקיבא הוא משום טינוף שהרי לא יחלוק על מה שאמר רבי ישמעאל דעז בת שנתה שילדה אין לחוש לה ללידה קודמת!?

אמר רבי חנינא מסורא: חלב פוטר איכא בינייהו. כלומר, עז חולבת, שילדה לאחר מכן אם הכרח הוא שכבר ילדה מקודם ונפטר רחמה, או לא:

רבי עקיבא סבר: חלב פוטר, כי הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות אין חולבות אלא אם כן, יולדות, והא מדקא חלבה מילד ילדה [כיון שראינוה חולבת בהכרח שכבר ילדה]. [1]

ורבי יהושע סבר: חיישינן למיעוטא שחולבות בלא ללדת, וחיישינן שמא זה שילדה לאחר חליבתה בכור הוא.

ומקשינן עלה: ומי חייש רבי יהושע למיעוט [וכי חושש רבי יהושע למיעוט]!?

והתנן: אשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ומת בעלה בלי בנים ובלי אחים, והיתה לה לאלמנתו חמות, אינה חוששת שמא ילדה חמותה אח לבעלה המת והיא זקוקה לו ליבום, [2] אבל אם יצאה האשה ממקומה כשחמותה מליאה [מעוברת] הרי זו חוששת שמא ילדה אח זכר לבעלה המת, והיא זקוקה לו ליבום.

רבי יהושע אומר: אפילו היתה חמותה מליאה אינה חוששת.

ואמרינן: מאי טעמא דרבי יהושע? משום דקסבר: רוב מעוברות אכן יולדות ואולם המיעוט מפילות, וכל היולדות, יולדות מחצה זכרים המזקיקים ליבום ומחצה נקבות שאינן מזקיקות ליבום, והוו להו זכרים בני קיימא מיעוטא, ולמיעוטא לא חיישינן. הרי שרבי יהושע אינו חושש למיעוט. [3]

אלא, אל תאמר שמחלוקת רבי יהושע ורבי עקיבא בברייתא דידן אם חלב פוטר, היא שלרבי יהושע חלב אינו פוטר ולרבי עקיבא חלב פוטר, אלא איפוך,

אימא: רבי יהושע סבר: הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות אינן חולבות אלא אם כן, יולדות, ורבי עקיבא סבר: חיישינן למיעוטא. [4] מסייעת הגמרא לכך שיש להפוך את השיטות: והתניא [בניחותא]: חלב פוטר, דברי רבי יהושע. רבי עקיבא אומר: חלב אינו פוטר.

תנו רבנן:

א. הברייתא והסוגיא שעליה, מתבארת כאן לפי פירוש רש"י כפי שגרס בדבריו החק נתן [הובא באהל משה].

ב. אין מצטרפות בהמות לחיוב מעשר, אלא אם כן נולדו בשנה אחת, וקיימא לן שראש השנה למעשר בהמה הוא אחד באלול.

גדייה [5] שילדה שלש בנות בכרס אחד, וכל בנותיה ילדו שלש שלש בנות, [6] כולן, כל תריסר הבהמות, שלשת הבנות, ותשעת בנות הבנות, נכנסות לדיר להתעשר. כלומר, יתכן הדבר שנולדו כל אלו בשנה אחת, כך שיהיו ראויים להתעשר כאחת.

אמר רבי שמעון: אני ראיתי גדייה שעישרה בתוך שנתה. כלומר, תוך שנה מלידת בנותיה ילדו הבנות עצמן עד שהשלימו לעשר בהמות כדי מעשר, וכעין שאמר תנא קמא, ולקמן מפרש מאי בינייהו.

ומקשינן לתנא קמא: למה לי למיתני "וכל בנותיה ילדו שלש שלש"? והרי אין אנו זקוקים אלא לעשר בהמות מן הבנות ובנותיהן, ואם כן: הרי סגי שתוליד חד מינייהו [מן הבנות] תלת, ואינך בנות סגי שיולידו תרתי תרתי [הרי די שתלד רק אחת משלשת הבנות שלש בנות, ואחיותיה ילדו שתי בנות, והרי עשר בהמות למעשר]!?

ומשנינן: איידי דאיכא חדא מן הבנות דלא סגיא שלא יתכן שיהיה חיוב מעשר בלא שתלד שלש בנות, תנא כולהו בנות דילדו שלש שלש [כיון שאחת מן הבנות בהכרח יש להעמיד שילדה שלש בנות, לכן נקט התנא גם באחיותיה לידת שלש בנות ולא שתים].

ואכתי מקשינן: ולמה לי למיתני שלש בנות לבנות כלל!? לילדו כולהו בנות תרתי בנות, והרי תשע בהמות בנות ובנות הבנות, ותיהדר איהי ותוליד בהדייהו [ועוד תלד האם עצמה ולד נוסף באותה שנה], והרי עשר בהמות!?

הערות

[1] א. כתב רש"י: חלב פוטר, אם חולבת אפילו בתוך שנתה, או שנולדה בבית ישראל, ולא ראינוה יולדת עד לאחר שנתה, והרי היא חולבת. וביאר המהרש"א: רישא דמלתיה [דרש"י] בתוך שנתה, בקנה מן הגוי נמי איירי דחלב פוטר, אבל בלאחר שנתה בקנה מן הגוי בלאו חלב נמי פוטר דרוב בהמות מתעברות ויולדות למאן דלא חייש למיעוטא כרבי מאיר. [והיינו דמה שכתב רש"י אם חולבת אפילו בתוך שנתה, כוונתו לומר שילדה ולד תוך שנתה, דבזה אי אפשר לסמוך על הרוב שמתעברות, לומר שילדה עוד ולד. ואף שרבינא לעיל בעמוד א לא סבירא ליה רוב מתעברות ויולדות, מכל מקום הוצרך רש"י לפרש את דברי הגמרא גם אליבא דרבא]. (אלא) [אי נמי] בנולדה בבית ישראל, ולא ראינו שילדה עד לאחר שנתה, דלית לן למיזל בתר רוב בהמות כיון דלא ראינוה יולדת, אפילו הכי אשמועינן דחלב פוטר יפה דודאי טינפה. [ומבואר מדבריו דרוב בהמות מתעברות אין מועיל לחוש לטינוף, ורק רוב בהמות חולבות מועיל לחוש לטינוף. ולא כן כתבו התוספות בעמוד א ד"ה ורבי יהושע, שפירשו שם את הטעם דחיישינן לטינוף, שהוא משום דרוב בהמות מתעברות, ראה שם. ועוד יש לעיין: הרי לחוש לטינוף לא חשוב אלא כחיישינן למיעוטא וכמו שמבואר בעמוד א, דאף שחוששים לטינוף משום רוב בהמות מתעברות, מכל מקום כנגד זה איכא רוב שאינן מטנפות, ואם כן, למה נלך אחר רוב חולבות לומר שטינפה בתורת ודאי! ?]. ב. כתב הרש"ש לעיל יט ב, שיכולה היתה הגמרא לפרוך פירוש זה, כי הרי רבי עקיבא חייש למיעוטא, שאם לא כן לא היה מודה לרבי ישמעאל במשנתנו שאמר מיכן ואילך ספק, כי היה לנו לומר ודאי ילדה תחילה כרוב בהמות שמתעברות ויולדות, וכפי שכבר נזכר לעיל בהערות משמו, וראה עוד שם. ג. בחזון איש בכורות כ ד נתקשה: כיון שאמר רבינא לעיל כ א דרוב בהמות מתעברות ויולדות הוי רוב התלוי במעשה שאין הולכים אחריו, אם כן, גם מרוב בהמות אינן חולבות אלא אם כן, יולדות לא נוכל להוכיח מעשה הרבעה. ומזה כתב להוכיח כדבריו [המובאים בהערה לעיל עמוד א], דדוקא הכא לא חשיב רוב נבעלות שבעילתן מקרה, ואין בעילת הרוב מחמת סיבה טבעית קיימת אלא קיבוץ מקרים, וכל רובא עדיף. ואם כן, ניחא, דרוב אינן חולבות אלא אם כן, יולדות חשיב רוב, אף על גב שאין הלידה אלא אם כן, קדמה מעשה, אבל הוא עדות על טבע קיימת.

[2] כיון דאי נמי ילדה לא זקיק לה להך אלא אם כן, ילדה זכר, כולי האי לא חיישינן שמא ילדה וזכר היה, רש"י יבמות קיט א.

[3] הקשו התוספות: הרי אינו דומה, כי לענין בכורה יש חזקה שלא ילדה, ולכך יש לומר שחושש רבי יהושע למיעוט. אבל גבי יבום אין חזקה שמסייעת למיעוט לומר שלא ילדה זכר! ? וראה מה שכתבו בזה. ובתוך דבריהם כתבו: ואי הוה אמרינן דלא חשיב מיעוט דאיכא חזקה בהדה מה שהיא בחזקת שלא ילדה, שאדרבה העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה, כיון שהוא חולין במעי אמו, הוה אתי שפיר. וראה בראשית בכורים שיסוד ספיקם - בחזקת אינו קדוש בבכורה - הוא משום שזה הוא חזקה העשויה להשתנות, ראה שם. [ויש להעיר, שנידון דידן אינו דומה לשאר חזקה העשויה להשתנות, וכגון להעמיד אשה על חזקתה שלא ראתה דם, או להעמיד קטן על חזקתו שאינו בן תשע (ראה שמעתתא ג), כי כאן אנו אומרים שולד זה מעולם לא היה ראוי להשתנות כי כבר נפטר הרחם בלידה קודמת, וחזקה העשויה להשתנות מיירי באופן שאנו באים לומר שלא נעשה השינוי שהיה עשוי לבוא. אך יש לדון דלא תיתכן כאן חזקה כלל, שעיקר דין חזקה הוא להמשיך ולדון כאילו נמשך המצב הקודם, והנה המצב הקודם היה שודאי לא נתקדש בבכורה, אך לא ידענו שאינו ראשון לאמו, ואי אפשר לדון מכח חזקה שכבר ילדה אמו ואינו ראשון לאמו].

[4] א. יש לעיין: היכן נרמז בלשון הברייתא מחלוקת זו? וכתב רבי עקיבא איגר: זה הכלל רבי עקיבא קאמר לה, והיינו, דתחילה אמר דטינוף סימן ולד, וממילא הבא אחריו אפילו ספק לא הוי, אבל באינו יודע אם טינפה הוי ספק, ומוסיף ב"זה הכלל" דכל ספק, דהיינו, אף בחולבת מיקרי ספק, דחיישינן למיעוטא דחולבת אף על פי שאינה יולדת. ב. דעת התוספות כאן, דהלכה חלב אינו פוטר, והוכיחו כן מן המשנה לקמן כג ב, ויובא בהערות שם. וביארו, דאף על פי דבעלמא לא חיישינן למיעוטא, מכל מקום כאן הרי יש לה חזקה שלא ילדה, ואם כן, סמוך מיעוטא לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא. ואף שרבי מאיר הוא הסובר כן בחולין נדה יח ב, היינו דוקא להקל, בזה רבי מאיר הוא דאמר כן, אבל להחמיר אפילו חכמים מודים דסמוך מיעוטא לחזקה, והוה ליה פלגא ופלגא להחמיר. אבל דעת הרמב"ם הרמב"ן והרא"ש דקיימא לן חלב פוטר, דלא חיישינן למיעוטא. ובביאור דעת הראשונים החולקים, שאין אומרים סמוך מיעוטא לחזקה, ראה מה שכתב מהרי"ט אלגאזי אות מ (הראשון) אות א.

[5] ביאר רש"י, שלכך נקט התנא "גדייה", כי דרכה לילד כמה בכרס אחד. וראה עוד ברש"ש.

[6] ביאר רש"י, שלכך נקט התנא "שלש" לשון נקיבה, שאם לא כן יש בכורות ביניהם שאינם חייבים במעשר בהמה.

לגמריה [לפי מסורתו] — לא אמרינן [אין אנו אומרים] שבהמה יולדת למקוטעין, ואם ילדה בתוך שנתה — סימן שנתעברה פחות משלושים יום לאחר שטינפה, ואין זה טינוף הפוטר מן הבכורה. לסבריה [לפי סברתו] — אמרינן [אומרים אנו] שיולדת למקוטעין, ויתכן שנתעברה שלושים יום לאחר שטינפה, אלא שעיבורה נמשך פחות מחמישה חודשים מלאים.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לדעת הכל אין טינוף פחות משלושים יום, וגם לא אמרינן [אין אנו אומרים] שהיא יולדת למקוטעין. והכא [וכאן] מדובר באופן שנראה טינוף ביום הראשון של החודש השביעי, ובשאלה האם מקצת היום נחשב ככולו קמיפלגי [חלוקים הם], לסבריה [לפי סברתו] — אמרינן [אומרים אנו]: מקצת היום ככולו, וביום השלושים לטינוף יכולה להתעבר, ויתכן כי נשלמו חמישה חדשי העיבור בתוך שנתה. לגמריה [לפי מסורתו] — לא אמרינן [אין אנו אומרים] מקצת היום ככולו. ולכן יכולה להתעבר רק למחרת, ולא נותרו חמישה חדשים מלאים עד לסוף השנה.

א שנינו בברייתא שאמר ר' עקיבא: אני לא באתי לידי מדה זו. אלא כל שידוע שכבר ביכרה קודם לכן — אין כאן לכהן כלום, וכל שלא ביכרה — הרי זה לכהן. ואם ספק — ייאכל במומו לבעלים. ושואלים: מאי איכא [מה הבדל בהלכה יש] בין ר' עקיבא לר' יהושע?

אמר ר' חנינא מסורא: מדובר כאן בעז שהגיעה לידי ישראל כשהיא נותנת חלב, ובשאלה האם חלב פוטר מן הבכורה איכא בינייהו [יש מחלוקת ביניהם], האם דבר זה שהעז מניקה מוכיח שכבר ילדה, והולד שילדה עכשיו אינו בכור; ר' עקיבא סבר [סבור]: חלב פוטר, שהרי הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות אין חולבות (נותנות חלב) אלא אם כן יולדות קודם. ור' יהושע סבר [סבור]: הא איכא מיעוטא [הרי יש מיעוט] בהמות שחולבות אף על פי שאין יולדות, ויש לחשוש לכך, והריהו ספק בכור.

ושואלים: ומי חייש [והאם חושש] ר' יהושע למיעוט? והתנן [והרי שנינו במשנה]: מי שנפטר בעלה בלא בנים, ולא היו לו אחים ליבם אותה, והיא רוצה להינשא. אם היתה לה לאישה זו חמותה שיצאה למדינת הים — אינה חוששת שמא ילדה חמותה אח לבעלה, והיא צריכה להמתין לו ליבום. אבל אם יצאה חמותה מליאה, כלומר, מעוברת — חוששת האלמנה שמא ילדה חמותה בן. ר' יהושע אומר: אינה חוששת.

ואמרינן [ואמרנו]: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהושע שאינה חוששת? קסבר [סבור הוא]: רוב הנשים המעוברות יולדות, ומיעוט מהן מפילות, וכל היולדות — מחצה מן הנולדים הם זכרים ומחצה נקבות. אם כן, כשאנו באים לדון האם יש לחשוש שחמותה ילדה אח לבעלה, סמוך מיעוטא [צרף את המיעוט] של נשים מעוברות שמפילות, למחצה של נקבות שנולדות, והוו להו זכרים מיעוטא [ונמצאו הזכרים הנולדים מיעוט], ולמיעוטא לא חיישינן [ולמיעוט אין אנו חוששים]!

אלא צריכים לומר: איפוך [הפוך] את הסברות, ואמור שר' יהושע הוא זה שטוען שהחלב פוטר מן הבכורה, משום שאינו חושש למיעוט חולבות שלא ילדו, ור' עקיבא חושש למיעוט שחולבות אף שלא ילדו, והרי זה בכור מספק. ומוסיפים, והתניא [וכן שנויה ברייתא] מפורשת כהסבר זה: חלב פוטר, אלו דברי ר' יהושע, ר' עקיבא אומר: חלב אינו פוטר.

ב תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: גדייה שילדה שלש בנות בבת אחת, וכל בנותיה ילדו גם הן שלש שלש — כולן, הבנות ובנותיהן, נכנסות לאותו דיר כדי להתעשר, להפריש אחת מהן למעשר בהמה. כלומר, ייתכן שייוולדו עשר הגדיות באותה שנה, שהרי אין מעשרים מבהמות שנולדו בשנה אחת על בהמות שנולדו בשנה אחרת. אמר ר' שמעון: אני ראיתי גדיה כזו שעישרה את בנותיה ובנות בנותיה בתוך שנתה, כלומר, שנולדו כולן בשנה אחת. ושואלים על סגנון הברייתא: אם התנא רוצה להביא דוגמה לעשר גדיות שנולדו בשנה אחת, למה לי למיתני [לשנות] שכל בנותיה של הגדיה ילדו שלש שלש? די אם תוליד חד מינייהו תלת [אחת מהן שלוש], ואינך תרתי תרתי [והשתים האחרות ילדו שתים שתים], ובסך הכל עשר גדיות, שלוש בנות ושבע בנותיהן!

ומשיבים: איידי דאיכא חדא דלא סגיא [מתוך שיש אחת שאי אפשר] בלא שתלד שלש, תנא כולהו [שנה לגבי כולן] שילדו שלש שלש. ושואלים: ולמה לי למיתני [לשנות] שלש כלל? לילדו כולהו תרתי [שילדו כולן שתים], ותיהדר איהי ותוליד בהדיהן [ותחזור היא, האם, ותוליד גם היא עוד גדייה אחת יחד איתן], ונמצאו בסך הכל עשר! ומכאן משמע שלדעתו לא ייתכן שעז תלד פעמיים במשך שנה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

According to Rabbi Yehoshua’s tradition of the opinion of the Rabbis, we do not say that an animal gives birth after incomplete months, and therefore if it gave birth within its first year it must have become pregnant within thirty days of the discharge, which means the discharge was not indicative of a fetus and does not exempt the next offspring from being counted a firstborn. According to Rabbi Yehoshua’s own reasoning, we say an animal gives birth after incomplete months, and consequently it is possible the animal became pregnant later than thirty days after the discharge and its term of pregnancy was shorter than normal. If so, the discharge does exempt the next offspring from firstborn status.

And if you wish, say that everyone accepts Ze’eiri’s statement and we do not say that an animal gives birth prematurely, and here, they disagree with regard to whether or not the halakhic status of part of the day is like an entire day: According to Rabbi Yehoshua’s reasoning we say part of the day is like an entire day, and therefore it is possible for the goat to have become pregnant on the thirtieth day after experiencing the discharge and to give birth precisely five months later, just before the year ends. According to his tradition of the opinion of the Rabbis, we do not say part of the day is like an entire day, which means that the earliest possible birth is on the first day of the second year.

The baraita taught that Rabbi Akiva says: I have not arrived at this method of determining firstborn status. Rather, in any case where it is known the animal had previously given birth, the priest has nothing here. And in any case where it is known the animal had not previously given birth, its firstborn is given to the priest. And if it is uncertain, it may be eaten in its blemished state by the owner. The Gemara asks: What difference is there in practice between the opinions of Rabbi Akiva and Rabbi Yehoshua?

Rabbi Ḥanina of Sura says: There is a difference between them in a case where the animal came into the Jew’s possession after it had already started to produce milk. They differ as to whether or not the production of milk is sufficient to exempt an animal from having its next offspring counted a firstborn. Rabbi Akiva holds: Milk exempts it, as we follow the majority of animals, and the majority of animals do not produce milk unless they have given birth. And Rabbi Yehoshua holds: Since there is a minority of animals that do produce milk even though they have not given birth, the animal that is born later is an uncertain firstborn.

The Gemara asks: And is Rabbi Yehoshua concerned for a minority? Didn’t we learn in a mishna (Yevamot 119a): If a woman’s husband passed away before she had given birth to any children and the husband had no known brothers who could perform levirate marriage, even though she has a mother-in-law who traveled overseas and may have conceivably given birth to a male who could later perform levirate marriage, she does not need to be concerned for that possibility and may marry another man without finding out if a male child had been born. But if the mother-in-law left while she was full, i.e., pregnant, the daughter-in-law must be concerned that a male might have been born. Rabbi Yehoshua says: She does not need to be concerned.

And we say: What is the reasoning of Rabbi Yehoshua? He holds the majority of pregnant women give birth to a child and a minority miscarry. And of all those who give birth, half bear males and half bear females. Combine the minority of those who miscarry with the half that give birth to females, and conclude that the males are in fact a minority, and we are not concerned for a minority. Evidently, Rabbi Yehoshua holds there is no need to be concerned for a minority.

Rather, reverse the two opinions in the mishna. And in fact it is taught in that manner in a baraita: The production of milk exempts an animal from having its offspring counted a firstborn; this is the statement of Rabbi Yehoshua. Rabbi Akiva says: The production of milk does not exempt an animal from having its offspring counted a firstborn.

§ The Sages taught in a baraita: In the case of a kid that gave birth to female triplets and all her offspring each gave birth to female triplets, all of them, i.e., the offspring and their offspring, enter the pen to be tithed. The animal tithe applies only if one owns at least ten or more animals born in the same year that are not male firstborns. Rabbi Shimon says: I saw a single kid that yielded enough offspring to be subject to the tithe within its first year of life. The Gemara asks: Why do I need the baraita to teach that each offspring gave birth to three other offspring? Let one of them give birth to three, and let the other two give birth to two each, so that there are a total of ten goats born within a single year, which are therefore subject to the tithe.

The Gemara answers: Since there is one goat in this case that would not produce a sufficient number of offspring without giving birth to three, the baraita taught a case where all three goats gave birth to three offspring each, for the sake of consistency. The Gemara asks: But why do I need to teach that any goat gave birth to three at once at all? Let all the second-generation goats give birth to two offspring, and let her, the mother of the three second-generation goats, give birth again to another goat together with them. The fact that the baraita did not teach this case indicates that a goat cannot give birth again within the same year.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

לסבריה דאמר. יולדת בתוך שנתה ודאי לית ליה דזעירי. אבל סבר פחות מל' מטנפת ומתעברת קודם השלמת ל' ויולדת בתוך שנתה:

לסבריה. דאמר יולדת בתוך שנתה:

אמרינן יולדת למקוטעין קודם השלמת ה' חדשים מיום ליום:

לגמריה. דלא אמר בתוך שנתה:

לא אמרינן מקצת היום. של יום ל' דסוף טינוף ככולו כלומר דכבר שלמו ימי טינוף ובו ביום יכולה להתעבר ותלד ביום אחרון של שנתה אלא בעינן ל' של טינוף שלמים מעת לעת ואינה יולדת אלא בתחילת שנה שניה. ולסבריה אמרינן מקצת היום ככולו:

מאי איכא בין ר' עקיבא לרבי יהושע. לגמריה דלתרוייהו הוי ספק היכא דלא ידיע:

חלב פוטר איכא בינייהו. אם חולבת היא בתוך שנתה. ר' עקיבא אמר. כל שידוע שביכרה לדבריו כיון דחולבת פטורה דהיינו ידוע דאינה חולבת אלא א"כ ילדה:

ור' יהושע. דחייש לטינוף דהיינו מיעוט דמיעוט מטנפת חייש נמי למיעוט דחולבות אע"ג דלא יולדת וחייבת בבכורה:

היתה לה חמות. במדינת הים. לאשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים אינה חוששת שמא ילדה בן וזקוקה לו:

אבל יצאה מלאה. כלומר מעוברת חוששת ור' יהושע אומר אינו חוששת ותינשא:

אלא איפוך. ר' יהושע אמר חלב פוטר כי היכי דפטר טינוף:

רבי עקיבא אומר לא פטר. אלא כל שידוע שודאי ביכרה ולא קשיא הא דרבי יהושע אדרבי יהושע:

והתניא. סיועא:

גדייה שילדה ג' בנות. בבת אחת בסוף שנתה:

וכל בנות ילדה ג' ג'. בהשלמת שנתן:

כולן נכנסות לדיר. ביחד להתעשר חוץ מן הגדייה. להכי קתני כולן נכנסות לדיר משום דאמרינן לקמן דאין מעשרין משל אשתקד על של שנה זו:

אני ראיתי. גדייה שעישרה בנותיה:

בתוך שנתה. שבאחת משנותיה נולדו ולא משתכח דהויין הבנות וולדיהן בשנה אחת אלא בשנה מעוברת להעשר בנות. כגון שהיא ילדה בתחילת שנה ובנותיה בסוף שנתן:

ותיהדר איהי. הגדייה ותוליד בהדיהו והויין י' בין הבנות והאימהות:

בפרש"י בד"ה חלב פוטר כו' אפילו בתוך שנתה או שנולדה בבית ישראל כו' עכ"ל ר"ל רישא דמלתיה בתוך שנתה בקנה מן העובד כוכבים נמי איירי דחלב פוטר אבל בלאחר שנתה בקנה מן העובד כוכבים בלאו חלב נמי פוטר דרוב בהמות מתעברות ויולדות תוך שנתה למאן דלא חייש למיעוטא כר"מ אלא בנולדה בבית ישראל ולא ראינו שילדה עד לאחר שנתה דלית לן למיזל בתר רוב בהמות כיון דלא ראינוה יולדת אפ"ה אשמעינן דחלב פוטר יפה דודאי טנפה וק"ל:

בד"ה אני ראיתי כו' באות השנה הן ובנותיהן ולקמן כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה חלב כו' דאיכא ולד בהדה דחזינן כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד משמע דאין הלכה כו' אכלינן בשרא מ"מ היכא דחזקה מסיעתיה חיישינן כו' עכ"ל ק"ק אמאי לא נימא בההיא דהיכי אכלינן בשרא דחזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שלא נשחטה מסייעתו כמו שכתבו התוספות לקמן גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ויש ליישב דהך דשמא במקום נקב שחט לאו בחזקת איסור שלא נשחטה עומדת דהא אף אם נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי לא מקרי אלא טרפה שנשחטה מקרי ומטהרה מידי נבלה הוא ודו"ק:

בא"ד וגוסס נמי לא אזלינן כו' עכ"ל קאי אדלעיל דסמכינן מיעוט לחזקה להחמיר ועיין ברא"ש מיהו מה שכתבו וגם באתרא דרובא מסבלי כו' אינו ראיה אדלעיל ואדרבה הוא סותר כל הא דלעיל ואפשר דר"ל דאין לדמות המיעוטין דיש מיעוט דשכיח דחיישינן ליה להחמיר אפי' לגבי רובא וחזקה וק"ל:

בא"ד ויש לתמוה אהא כו' משמע דר' יוחנן סבר כו' וסתמא כר"מ כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דרבי יוחנן אית ליה בעלמא הלכה כסתם משנה מיהו ק"ק בפשיטות ה"מ לאקשויי מהא דאכל ר"י משחיטת כותי אע"ג דאיכא חזקה בהדה ומתני' דיבמות הרישא דלא תינשא כו' ה"ל סתם מתני' דלא פליג ר"י עליה ברישא וחייש התם למיעוטא מטעם דאיכא חזקה בהדה וק"ל:

בא"ד כל הצלמים פלוגתא דר"מ ורבנן אבל כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד ומיהו מצינו כו' כדאמר במלתיה דרשב"ג כו' קודם לידה דההוא לא מפטרא כו' עכ"ל הלשון קצת מגומגם ועיין על דבריהם ברא"ש ובתוספות פ"ק דחולין:

בא"ד כדמשמע בחולין דלא פריך היכי אכלינן כו' מיקל באבל ובלא שהה ח' ימים כצ"ל:

בא"ד קאמר אף הן מרבים שופכים דמים בישראל כו' משום דחשבינן בלא אפשר שא"כ כו' דבהדיא חשיב לא אפשר בפ"ק דחולין כו' סבר שבקיה לקרא דדחיק ומוקים אנפשיה עכ"ל כצ"ל:

תוס' ד"ה חלב. דלא קאמר היכי אכלינן בישרא מכל מקום היכא דחזקה מסייעתו חיישינן. ועיין מהרש"א שכ' דנשחטה במקום נקב מטהרה מידי נבלה כמו טרפה שנשחטה. ואישתמיטתיה דברי הרמב"ם בפרק ג' מהלכות שחיטה הי"ט שכ' דנקובת הושט הוה נבלה מחיים ואין השחיטה מועלת בה וע"ש בכ"מ. ואף שהש"ך ביו"ד סימן ל"ג סק"ד העלהו בצ"ע במש"כ דהוה נבלה מחיים. מ"מ מודה דאחר שחיטה הויא נבלה דלא מהני בה שחיטה וכ"כ בשו"ע שם דהוי נבלה. אמנם הטור כתב שם דהויא טרפה. והב"י כ"ע דלא חשש לדקדק בכך כו'. ול"נ דדקדק יפה דכן כתב גם אביו הרא"ש בפ"ב דחולין סימן ו' בשם ר"ת דאע"ג דמיטרפא בנקיבת הושט כו' אלא במידי דמנבלה ביה כגון אחר רוב סימן. וכן הסמ"ג הביאו הש"ך שם כתב דהוי טרפה (והש"ך שם נדחק לומר דכוונתו על מחיים ואינו במשמע). ובאמת דמהגמרא שם (לב ב) אין הכרע כלל דאיכא למימר דכל השקלא וטריא קאי על פסוקת הגרגרת לבד. ורש"י שם הולך בשיטת הרמב"ם דכולל נקובת הושט עם פסוקת הגרגרת. שוב האיר ה' את עיני ומצאתי בתוספתא פ"ב דאחר ששנה פלוגתת ר' ישבב ור"ע ושחזר בו ר"ע תני דניקב הושט ואח"כ שחט את שניהם טרפה ושחיטתה מטהרתה ותו ל"מ:

בא"ד וע"ק כו' גבי רוב תינוקות מטפחים משמע דרי"ש כרבנן כו'. ק"ל דלמא דוקא לחומרא חייש למיעוטא כמו גבי חלב דאינו פוטר. אבל לקולא כמו גבי תינוק לא חייש וכמו שחילקו לעיל:

בא"ד ולפ"ז אפשר דגם רשב"ג כו'. כצ"ל:

בא"ד שלא יבא להקל ביבמה. כצ"ל:

רש"י ד"ה גדייה. נקט משום דדרכה כו'. לכאורה בפשוט י"ל משום דטלה (וכש"כ פרה) אינה יולדת בתוך שנתה:

תוס' חלב פוטר איכא בינייהו פסק רבינו תם וכו'. אני בעניי הארכתי בקונטריס בענין זה ובפרט לברר דעת הרא"ש לישב תמיהת מהרש"ל בים של שלמה יבמות פי"ו סוף דין ב' על הטור והארכתי בלשונות הרא"ש בכמה דוכתי. והבאתי מ"ש הגאון תורת חיים בקונטריס בדק הבית אשר לו ומה שתמה על מ"ש בספר האגודה ואני הדל יישבתי דבריו ע"ש באורך בס"ד:

לגמריה לא אמרינן יולדת למקוטעין. הלכך לא נקט סוף ששה: לסבריה אמרינן. דלא גמר בהמה מאשה מקצת יום אחרון של חדש חמישי לעבורה ככולה ויולדת בו ביום הלכך אפילו אית לן דזעירי ונתעברה במרחשון יולדת ביום אחרון של אדר דהוי שנתו: מקצת היום. שגמר חדש חמישי או של טינוף: ה''ג. לגמריה לא אמרינן מקצת היום ככולו: מאי איכא בין ר' עקיבא לר' יהושע. דבבציר מהכי מי ילדה: חלב פוטר. אם חולבת אפילו בתוך שנתה או שנולדה בבית ישראל לא ראינוה יולדת עד לאחר שנתה והרי היא חולבת: ר' יהושע סבר טינוף פוטר. ולא חלב: היתה לה חמותה. אשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ומת בעלה בלא בנים ואח אין לו ויש לה חמותה במקומה שיצאת משם: אינה חוששת. שמא נולד בן לחמיה והויא זקוקה ליבם: יצאת מליאה. שהיתה חמותה מעוברת כשיצתה זו משם חוששת: ומחצה נקיבות. שאינה זוקקת לייבום: אלא איפוך. תרצתא דר' יהושע סבר טינוף פוטר והוא הדין לחלב ואתא ר' עקיבא למימר כל שידוע שביכרה ואפילו על ידי טינוף אין כאן לכהן כו' ספק ואפילו חולבת: והתניא. בניחותא: גדייה. נקט משום דדרכה לילד וולדות הרבה בעיבור אחד: אני ראיתי גדייה שעישרה בתוך שנתה. כלומר בתוך אותה שנה שילדה השלש בנות חזרו הבנות וילדו עד שנכנסו כולן לדיר להתעשר באותה שנה הן ובנותיהם ולקמן בעי מאי נפקא מיניה לת''ק:
חלב פוטר איכא בינייהו. פסק ר''ת דחלב אינו פוטר דלקמן בפירקין (דף כד) מסקינן כרשב''ג דאמר בלוקח בהמה מניקה . מעובד כוכבים דפטורה מן הבכורה דלא מרחמא אא''כ ילדה אבל מטעם חלב לחוד לא מיפטרא אי לאו דאיכא ולד בהדה דחזינא דמרחמא ליה ומניקתו ומתוך כך מדקדק ר''ת דהכי הלכתא דחיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדה כי הכא שהיא בחזקת שלא ילדה ואפילו לא קיימא לן כרבי מאיר דמטהר בההיא דרוב תינוקות מטפחים (נדה דף יח:) מטעם סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מיהא חיישינן ואע''ג דבפ''ק דחולין (דף יא:) משמע דאין הלכה כר''מ אפילו להחמיר דקאמר לר''מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בשרא משמע דאין הלכה כן דלא קאמר היכי אכלינן בישרא מכל מקום היכא דחזקה מסייעתו חיישינן והכא איכא חזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה וסמוך מיעוטא דחולבות ואע''פ שאינן יולדות לחזקה והא דאמרינן פ''ק . דחולין (דף ג:) דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שלא נשחטה ההוא רובא מצוי הוא ושכיח טובא כענין שמצינו בריש גיטין (דף ב:) ואפילו לר''מ דחייש למיעוט' סתם ספרי דדייני מגמר גמירי והמיעוט לא שכיח ולא חייש ליה ר''מ כדאמרינן בריש בנות כותים (נדה דף לב.) וכן י''ל בההיא דיבמות (דף קכא:) דמים שאין להם סוף דדיעבד אשתו מותרת ולא אמרינן סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת אשת איש ומה שהחמירו שם לכתחלה משום חומרא דאשת איש וגוסס נמי לא אזלינן ביה בתר רובא להעיד עליו להשיא את אשתו וגם באתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי והדר מסבלי דאיכא רובא וחזקה להתירא חיישינן למיעוטא להחמיר לפי גירסת רבינו חננאל בקדושין בפרק שני (דף נ:) ויש לתמוה אהא דפריך הכא לר' יהושע דאמר חלב אינו פוטר מהא דא''ר יהושע ביבמות (דף קיט.) יצתה מליאה אינה חוששת כדמפרש דלא חייש למיעוטא דזכרים ודוחק מתוך כך לומר איפוך ומאי קשה בההיא דיבמות ליכא חזקה בהדי מיעוטא אבל בהדי מיעוטא דחולבות איכא חזקה ולפיכך חייש ועל כרחין מתניתין דהתם נמי מוכחא דיש חילוק דרישא דלא תנשא ולא תתייבם כו' מפרש התם מטעם סמוך מיעוט לחזקה ולא פליג עליה ר' יהושע דאין לומר דפליג בסיפא וה''ה ברישא דאדרבה הוה ליה לאשמועינן דפליג ברישא ואע''ג דאיכא חזקה וכ''ש בסיפא וי''ל כיון דמשכח ברייתא איפכא לא חש מלתרץ מיהו תימה דלמאי דמפיך כ''ש דתקשי לן דכאן א''ר יהושע חלב פוטר אלמא לא חייש למעוטא ואע''ג דאיכא חזקה בהדה ובההיא דיבמות משמע דלא פליג ר' יהושע אלא בסיפא אבל ברישא מודה ואי הוה אמרינן דלא חשיב מיעוט דאיכא חזקה בהדה מה שהיא בחזקת שלא ילדה שאדרבה העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהוא חולין במעי אמו אז הוה אתי שפיר וגם הא דצריך לומר איפוך אבל קשה דא''כ ר''ש בן גמליאל דסבר חלב אינו פוטר אלמא חייש למיעוטא ואע''ג דליכא חזקה בהדה ובריש כל הצלמים (ע''ז דף מ:) משמע דלא חייש למיעוט ולא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר ר''מ מטעם דחייש למיעוט ועוד קשיא דבסוף אין מעמידין (שם דף לט:) משמע דר' יוחנן סבר כר''מ בגבינות בית אונייקי דסתמא כר' מאיר וטעמא דר''מ משום דחייש למיעוט כדמפרש בההוא פרקא ובפ''ק דחולין (דף ה:) דר' יוחנן אכל משחיטת כותי ולא חייש למיעוט החשודים כדקאמר ר''מ התם גבי יינם אע''ג דאיכא חזקה בהדה דלא נשחטה וי''ל דאיכא סתמי טובא דלא חיישינן למיעוטא ועוד דהתם סתם ואח''כ מחלוקת בריש כל הצלמים פלוגתא דר''מ ורבנן אבל עוד ק' דלקמן (דף כד) . משמע דר' יוחנן אית ליה הלכה כר''ש בן גמליאל גבי ההוא דראה חזיר כרוך אחר רחל ויש לתרץ דאין להחזיק כל הכותים כרשעים אלא להרשע לבדו ועוד קשה דבפ' עשרה יוחסין (קדושין דף פ.) גבי רוב תינוקות מטפחים משמע דר' יוחנן סבר כרבנן דקתני שני דברים אין בהם דעת . לישאל ועשאום חכמים כמו שיש בהן דעת לישאל ומיהו מצינו למימר דלעולם כדאמר דמילתיה דר''ש בן גמליאל סבר ר' יוחנן כוותיה בההיא דמשמע דמדפטר מטעם דלא מרחמא להניק אא''כ ילדה ונפקא מינה היכא דחזינן דהוה לה חלב קודם לידה [אם אח''כ ראינוה מניקה] דההיא לא מיפטרא מטעם חלב אי לאו טעמא דלא מרחמא ולפי זה אפשר דהוי רבן שמעון בן גמליאל סבר חלב פוטר ואין ראיה השתא לר''ת למיעוט היכא דאיכא חזקה בהדה מהא דפסקינן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ומיהו קשה דר''ש בן גמליאל דאמר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי ומפרש אם לאו כלומר אפילו נפל מן הגג או אכלו ארי אלמא חייש למיעוט נפלים ובריש כל הצלמים לא חייש למיעוט ובלאו קשיא דרשב''ג קשיא נמי הלכתא אהלכתא דלא חיישינן למיעוט כדמשמע בחולין דלא פריך היכי אכלינן בישרא ובההיא דשבת (דף קלו.) קיימא לן כרשב''ג כדמוכח התם וי''ל דמן הדין היה לנו לפסוק כרבנן ואדרבנן סמכינן בשעת הדחק כדמוכח בהחולץ (יבמות דף לז.) אלא מדרבנן החמירו ביבמה הואיל ומת תוך שלשים ואע''פ שנפל מן הגג או אכלו ארי שמא ישתקע הדבר ויאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול ולכך עשאוהו כספק גם לענין אבילות שלא יבא להקל בעדות ועוד שבכל מקום הלכה כדברי המיקל באבל ובלא שהה ח' ימים בבהמה העמידו כרבן שמעון בן גמליאל דאי לא הא לא

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד