בכורות כב ע"א

ומשיבים: כדי לפרסמה את האם שנפטרה מן הבכורה, שקוברים את ולדה הראשון.

ומקשים: למימרא דולד מעליא הוא [מכאן יש לומר שולד מעולה, גמור, הוא נחשב], שהרי הוא פוטרה מן הבכורה, ואם כן אמאי [מדוע] אין הוא מטמא לא במגע ולא במשא? אמר ר' יוחנן: משום ביטול ברוב נגעו בה, שהנפל שהיה שם ונימוק — בטל ברוב הדם שבחררה.

ומעירים: ואזדא [והולך] ר' יוחנן לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר ר' יוחנן: ר' אליעזר בן יעקב ור' שמעון אמרו דבר אחד, הלכו בשיטה אחת. ומסבירים: ר' אליעזר בן יעקב — הא דאמרן [זו שאמרנו] כלומר, במשנתנו, שנפל שנימוק בטל ברוב, ולכן אינו מטמא.

ר' שמעון מאי היא [מה הוא עניינו]? דתנן [ששנינו במשנה]: אשה שהפילה שליא, ואין רואים ולד, אם השליא מצויה בבית — הבית טמא בטומאת מת, ומה שנמצא בו באותה שעה נטמא. לא משום שהשליא היא עצמה ולד, אלא משום שאין שליא בלא ולד, אבל אין מבחינים בו. ר' שמעון אומר: הבית טהור, מפני שהולד נימוק עד שלא יצא, וכשיוצא הריהו כבר בטל ברוב בדם הלידה.

א תנן התם [שנינו שם] במשנה במסכת אהלות: עובר שמת במעי אמו — מטמא את הבית משעה שהיא כורעת ללדת ונפתח רחמה, למרות שלא יצא. ומכל מקום אין לנפלים פתיחת הקבר (הרחם), כלומר, אינם מטמאים באופן זה, עד שיעגילו ראש, שראשם יהיה עגול וגדול כפיקה (פקעת). ושואלים: מאי [מהו] כפיקה? אמר רב הונא: כפיקה של חוט צמר שמכינים לאריגה. אמר ליה [לו] חייא בר רב לרב הונא: רבי, פריש [פרש] באיזה פקעת אתה מדבר, של חוט השתי, או של חוט הערב, שהוא עבה יותר, והפיקה שלו גדולה יותר?

אמר ליה [לו], תניא [שנויה ברייתא]: פיקה של שתי, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: של ערב. ר' אליעזר בר' צדוק אומר: פתיחת הקבר היא משיראו טפיפיות שבפתח רחמה. ושואלים: מאי [מהו] "טפיפיות"? אמר רב יהודה אמר שמואל משום (משמו של) ר' אליעזר בר' צדוק, כך היו מפרשין בירושלים: כפרידה שכורעת להטיל מימיה, ונראית בפתח הרחם קמטי בשר כעין פיקה מתוך פיקה, עיגול בתוך עיגול.

ובאותו ענין אמר רב הונא: שמעתי שהוזכר שיעור של שתי פיקות להלכה, אחת של שתי ואחת של ערב, ואין לי לפרש לאיזה ענין נאמרו הדברים. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר' יוחנן: שלש פיקות שמעתי, אחת — של שתי, ואחת — של ערב, ואחת — של פיקה גדולה של סקאין (עושי שקים) שהיא גדולה יותר, ואין לי לפרש. כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל פירשה משמיה [משמו] של ר' יוחנן: של אשה, ששנינו שאין לנפלים פתיחת קבר עד שיעגילו ראש כפיקה — כפיקה של שתי.

של בהמה — שעגול ראשו כפיקה של ערב.

פיקה גדולה של סקאין, עניינה כדתנן [כמו ששנינו במשנה]: גוש עפר הבא מבית הפרס (שדה שנחרש בה קבר) או מארץ העמים (מחוצה לארץ), שגזרו חכמים טומאה על הנוגע בו או הנושא אותו, מחשש שהוא נושא או נוגע בעצם מן המת — שיעורו (מידתו) כפיקה גדולה של סקאין, שהוא כשיעור חותם שחותמים בו את פי המרצופין (האמתחות), ושיעור זה ישנו בצד העליון של מגופת (מכסה) החבית הלחמית (של בית לחם), ובגוש בגודל כזה יש חשש לעצם בשיעור שיש בה כדי לטמא.

ב אמר ריש לקיש משום ר' יהודה נשיאה: הלוקח ציר (רוטב של דגים מלוחים שנכבשו במים) מעם הארץ, שאינו מקפיד על טומאת אוכלים — משיקו במים, מניח את הכלי עם הציר במקוה עד שיגעו מי המקוה בציר, כדרך שמטהרים מים שנטמאו, וטהור.

ממה נפשך [מכל צד שתרצה לדון על כך], שכן אי מיא רובא נינהו [אם המים שבציר הם הרוב] — כיון דעביד להו השקה טהרי להו [כיון שעושה להם השקה — נטהרו להם], ואי רובא ציר נינהו [ואם הרוב ציר הדגים עצמו הוא, הנוזל שפרש מגופם] — ציר לא בר קבולי [ראוי לקבל] טומאה הוא. אלא מאי איכא [מה יש] לחשוש — משום הנך מיעוטא דמיא [אותו מיעוט של מים טמאים] שיש בתערובת — הנך בטלו להו ברובא [אלה כבר בטלו להם ברוב], שהוא ציר הדגים, ולכן הציר כולו טהור.

אמר ר' ירמיה: לא שנו פתרון זה של השקה אלא כשמשתמש בציר לטבול בהן פיתו, אבל לתת אותו במים שבקדירה — לא, משום שאם המים הם המיעוט, ובטלו ברוב הציר — לא הועילה להם כלל ההשקה לטהרם, וכששופכים את הציר כולו למים שבקדירה — מצא מין את מינו וניעור, פגשו המים הטמאים שבציר את המים שבקדירה, והפכו המים לרוב, ומכיון שהמים שבציר מטמאים את שאר המים שבקדירה — נטמא התבשיל כולו. מסופר: יתיב [יושב היה] רב דימי, וקאמר להא שמעתא [ואומר היה את השמועה הזו]. אמר ליה [לו] אביי: וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה? אמר ליה [לו]: ואת לא תסברא [ואתה לא תסבור כן]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: סאה (מדת נפח) של תרומה טמאה, האסורה באכילה, שנפלה

The Gemara answers: It must be buried in order to publicize that the animal is exempt from having its future offspring counted a firstborn.

The Gemara notes with regard to the ruling of the mishna that the animal is exempt from having any future offspring counted as firstborn: That is to say that the expelled mass is a full-fledged offspring. But if so, why doesn’t it impart ritual impurity, neither through physical contact nor through carrying? Rabbi Yoḥanan says: It is due to the halakhic nullification of a forbidden substance in a majority of permitted substances that the Sages touched upon it, in order to exclude it from impurity through contact or carrying. In other words, the fetus is in fact considered a full-fledged offspring, but it is does not impart impurity because it is nullified by the rest of the congealed mass.

The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan follows his line of reasoning in this regard, as Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Eliezer ben Yaakov and Rabbi Shimon both said the same thing, i.e., they both issued rulings based on the same principle. The relevant statement of Rabbi Eliezer ben Yaakov is that which we said previously, i.e., that the expelled mass does not impart ritual impurity because the fetus is nullified by the majority.

And what is the statement of Rabbi Shimon to which Rabbi Yoḥanan was referring? It is as we learned in a mishna (Nidda 18a): If a woman miscarried and the afterbirth is in the house, the house is impure. The reason is not that the afterbirth itself has the status of an offspring, but that there is no afterbirth without an offspring within it, even if it is undetected. Rabbi Shimon says: The offspring disintegrated before it emerged with the afterbirth. Consequently, the house is not rendered impure, because the disintegrated fetus is nullified by the majority.

§ The Gemara continues discussing the ritual impurity imparted by a fetus. We learned in a mishna elsewhere (Oholot 7:4): If a fetus dies in its mother’s womb, it imparts ritual impurity from when the womb opens. Yet deceased fetuses do not impart ritual impurity in this manner even during the opening of the womb, until the head of the fetus is round like the size of a skein [pika] of yarn. The Gemara asks: What is the meaning of: Like a skein? Rav Huna said: It means like a skein of woolen yarn. Ḥiyya bar Rav said to Rav Huna: My teacher, explain your statement: Were you referring to a skein of warp threads or a skein of the thicker woof threads?

Rav Huna said to him: It is taught in a baraita (Tosefta, Oholot 8:5): Deceased fetuses do not impart ritual impurity until the head of the fetus is the size of a skein of warp threads; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The head must be the size of a skein of woof threads. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, says: The fetus imparts ritual impurity from the time that tefifiyot are seen near the opening of the womb. The Gemara asks: What are tefifiyot? Rav Yehuda says that Shmuel says in the name of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok: This is how they would explain it in Jerusalem: Tefifiyot are like the folds of skin that form when a mule bends down to urinate, and the area near the womb appears as a skein emerging from within a skein.

Rav Huna says: I heard two different halakhot with regard to skeins: One involves a skein of warp threads and the other one involves a skein of woof threads, and I do not have the knowledge to explain to which matter these halakhot refer. When Rav Dimi came to Babylonia from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to skeins, I heard three different halakhot: One involves a skein of warp threads, and one a skein of woof threads, and one a large skein used by sack makers, and I do not have the knowledge to explain to which matter these halakhot refer. When Ravin came to Babylonia from Eretz Yisrael, he explained this in the name of Rabbi Yoḥanan: To impart ritual impurity, the head of a fetus in the womb of a woman must be the size of a skein of warp threads, and the head of an animal fetus must be the size of a skein of woof threads.

As for the halakha involving a large skein used by sack makers, it is as we learned in a baraita (Tosefta, Kelim Bava Metzia 7:1): For it to impart ritual impurity, a clod of earth that comes from an area in which uncertainty exists concerning the location of a grave or a corpse [beit haperas], or from the land of the gentile nations, must be of the measure of a large skein used by sack makers, the size of which is like the seal of large sacks [martzofin]. And an item of this size is also found on the top side of the seal of a Bethlehem jug.

§ Reish Lakish says in the name of Rabbi Yehuda Nesia: One who purchases fish brine from one who is unreliable with regard to ritual impurity [am ha’aretz], who must purify it due to the concern that it was rendered impure while in the seller’s possession, brings it into contact with the water of a ritual bath so that the water touches the brine, and it is thereby rendered pure.

Reish Lakish explains: The brine is pure whichever way you look at it: If water is the majority of the brine mixture, once he brought the brine into contact with the ritual bath, the water in the brine mixture became pure and the impurity of the brine is nullified by the majority of pure water. And if the majority is the brine excreted by the fish itself it is also pure, as brine alone is not susceptible to ritual impurity. Consequently, what impurity is there? Any impurity is due only to that minority of water in the mixture, and that water is nullified by the majority of brine.

Rabbi Yirmeya says: The Sages taught that one should use that method of purification only if he wishes to dip his bread in the brine. But for cooking in a pot with other water this method is not effective, as the liquid of the type that was nullified, i.e., the water in the brine, found its own type, the water in the pot, and is revived in its impure state, as the water which was previously only a minority of the mixture is now the majority. Rav Dimi was sitting and saying this halakha. Abaye said to Rav Dimi: But does nullified impurity return and revive in its impure state? Rav Dimi said to him: And you, do you not hold that this is the halakha? But didn’t we learn in a mishna (Teruma 5:2): With regard to a se’aof impure teruma that fell