בכורות כד ע"א

מה שאמר הלכה כר' יוסי בן המשולם, למה לי? הרי דבריו נאמרו במשנה בלא חולק!

ומשיבים: אי אמר [אילו היה אומר] רב רק: הלכתא דכוליה פירקין [הלכה של כל הפרק שלנו], ולא אמר: הלכתא [הלכה] כר' יוסי בן המשולם, הוה אמינא [הייתי אומר]: מה שאמר שהלכה ככל הפרק — על דברי ר' יוסי בן המשולם קאי [עומד, מתייחס], ומאי [ומה עניינו] של "בכוליה פירקין" [בכל פרקנו], והרי אין מדובר אלא במשנה אחת — משום שר' יוסי תרתי [שני דברים] אמר במשנה הבאה. ולפי דרך זו, אין רב מתכוון לפסוק כרבן שמעון גמליאל במשנתנו, משום שלדעתו פלוגתא דברייתא פלוגתא היא [המחלוקת שנחלקו עליו בברייתא מחלוקת היא], והלכה כדעת חכמים החולקים עליו.

לכך אשמעינן [משמיע לנו] רב באופן נפרד שהלכה כר' יוסי בן המשולם, כדי לאשמועינן [להשמיע לנו] שכשהוא אומר שהלכה ככל מה ששנינו בפרקנו — על דברי רבן שמעון בן גמליאל קאי [הוא עומד, מתייחס], לומר שהלכה כמותו, ופלוגתא דברייתא לאו פלוגתא היא [והמחלוקת שנחלקו עליו בברייתא לא מחלוקת היא].

א בדיון הקודם הוזכרה מחלוקת רבן שמעון בן גמליאל וחכמים שבברייתא. ואומרים: מאי [מה] ברייתא זו שרמזנו לה? דתניא [ששנויה ברייתא]: הלוקח (הקונה) בהמה מניקה מן הגוי — הולד הבא אחריו בכור מספק, שמא זה שהניקה לא היה ולד שלה, מפני שבהמה מרחמת על ולד ומניקה אותו אף על פי שאינה יולדת (שלא ילדה). רבן שמעון בן גמליאל אומר: דבר בחזקתו, חזקה שבהמה זו שמניקה כבר ילדה, ואם כן הבא אחריו אינו בכור.

וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה כעשר או כחמש עשרה בהמות, מהן מבכירות שעדיין לא ילדו, ומהן שאינן מבכירות שכבר ילדו ולד קודם לכן, ומצאן שכולן יולדות, למחר השכים ומצא שהזכרים שנולדו תלויות בשאין מבכירות, כלומר, הולכים אחריהן ויונקים מהן, ונקבות תלויות במבכירות — אינו חושש שמא בנה של זו המבכירה, שהוא בכור, בא לו אצל זו שאינה מבכירה, אלא זכר היונק משאינה מבכירה בודאי אינו בכור.

איבעיא להו [נשאלה להם] שאלה ללומדים: "דבר בחזקתו" דקאמר [שאומר] רבן שמעון בן גמליאל, מה משמעו? האם הכוונה היא שאינה מרחמת ומניקה ולד שאינה שלה אלא אם כן יולדת, כלומר, אלא אם כבר ילדה ולד משלה, הא היכא דאוליד [אבל במקום שכבר ילדה] — חיישינן לרחומי [חוששים אנו שהיא מרחמת] על ולד שאינו שלה. או דלמא [שמא] כוונתו באופן מוחלט: דידה מרחמא, דלא דידה לא מרחמא ליה [על ולד שלה — מרחמת, על ולד שאינו שלה — אינה מרחמת עליו]?

ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא ממנה משאלה זו]? מהי ההשלכה ההלכתית שלה? והרי בין לדרך זו ובין לדרך זו בוודאי כבר ילדה, ונפטרה מן הבכורה! ומשיבים: למלקא עלה [ללקות עליה] משום איסור "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כח), אם שחט אותה ואת היונק ממנה באותו יום. אי אמרת [אם אתה אומר] כי באופן מוחלט, דידה מרחמא, דלא דידה לא מרחמא [על ולד שלה מרחמת, על שאינו שלה אינה מרחמת] — הרי הוא לקי [לוקה] מפני שהוא בודאי בנה. ואי אמרת דלא דידה נמי מרחמא [ואם אתה אומר שהיולדת, על ולד שאינו שלה גם כן מרחמת] — לא לקי [אינו לוקה], שמא אינו בנה.

אם כן, מאי [מה הפתרון]? ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו במשנתנו, רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלוקח בהמה מניקה מן הגוי — אינו חושש שמא בנה של אחרת היה. הרי דעתו מפורשת, שכל בהמה אינה מרחמת על ולד שאינו שלה, גם אם כבר ילדה! ודוחים: מי קתני [האם הוא שונה] "אינו חושש שמא בנה של אחרת הוא"? הלוא "אינו חושש שמא בנה של אחרת היה" קתני [הוא שונה], ויש לפרש כי הכי קאמר [כך הוא אומר]: אינו חושש שמא זה בנה של אחרת, אלא אם כן היה לה ולד מעיקרא [מתחילה]. ואם כן אין להוכיח מכאן.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בהמשך משנתנו: נכנס בתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות, ואת שאינן מבכירות מניקות — אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו, או שמא בנה של זו בא לו אצל זו. ואם בהמה שילדה מרחמת על ולד שאינו שלה, אמאי [מדוע] אינו חושש?

ליחוש דלמא רחומי רחים [נחשוש שמא ריחמה על ולד שאינו שלה], והוא היונק ממנה! אלא מכאן שגם בהמה שילדה אינה מרחמת על ולד שאינו שלה. ודוחים: אין מכאן ראיה, משום שגם אם נאמר שבדרך כלל מרחמת על ולד שאינו שלה — במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלא דידה [במקום שיש ולד שלה, אינה מניחה את שלה ומרחמת על שאינו שלה].

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה שאמר רבן שמעון בן גמליאל בברייתא, שהלוקח בהמה מניקה מן הגוי אינו חושש שמא בנה של אחרת הוא, משום שדבר בחזקתו כו'. ולאחר מכן הובא דין נוסף בשמו, בלשון "וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר", שמבכירות ושאינן מבכירות שילדו יחד, אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו ולהיפך. מאי לאו רישא דומיא דסיפא [האם אין הכוונה שהדין שאמר בתחילה דומה לדין שבסוף]? מה סיפא ודאי דידה [מה בסוף, הולד שהיא מניקה הוא ודאי שלה], שהרי הוא משתמש בלשון "אינו חושש", לפי שאינה מניחה את שלה ומרחמת על שאינו שלה — אף רישא ודאי דידה [אף בתחילה, הריהו ודאי שלה], למרות שייתכן שכבר ילדה. ומכאן שהוא מניח שגם זו שילדה אינה מרחמת על ולד שאינו שלה!

ודוחים: מידי איריא [כלום שייכים הדברים]? יש לומר כי האי כדאיתא, והאי כדאיתא [זה כמו שהוא, וזה כמו שהוא], במקום שולדה נמצא — ודאי שאינה מניקה ולד שאינו שלה, אבל במקום שאין לפנינו אלא ולד אחד שיונק ממנה — הרי זה רק ספק, שמא איננו בנה. ושואלים: ואם אין שני המקרים זהים, מאי [מהו] שנאמר לפני הדין השני "וכן", המלמד שדין אחד הוא? ומשיבים: דבר זה נאמר אפטורה דבכורה [על הפטור של בכורה], בו עוסקת ברייתא זו, שהואיל ובהמה זו מניקה — בוודאי כבר ילדה.

ב אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: ראה חזיר שכרוך אחר רחל ויונק ממנה — פטורה אותה רחל מן הבכורה, לכשתלד זכר לאחר מכן. ומכל מקום אסור חזיר זה באכילה, שאין אומרים בוודאות שהוא ולדה של רחל זו "עד יבא ויורה צדק לכם" (הושע י, יב), כלומר, עד שיבוא אליהו ויאמר לנו מה דינו.

ותמהים: מה שאמר ר' יוחנן שפטור מן הבכורה כמאן [כדעת מי הוא אומר] — כרבן שמעון בן גמליאל, הסבור במשנתנו, שהיונק מן הבהמה — בחזקת בנה הוא. ואילו מה שהוא אומר שהוא אסור באכילה, הרי זה כרבנן [כדעת חכמים] החולקים עליו, וסבורים שייתכן שהיא מניקה ולד שאינו שלה!

ותו [ועוד] יש לתמוה: אי כרבנן [אם ר' יוחנן פוסק כדעת חכמים], שרק יש לחשוש שמא הוא בנה, אבל ייתכן שאינו בנה — מאי [מה עניינו] של "עד יבא ויורה צדק לכם" שמשמעו הוראת דין? הרי רק לברר את המציאות אנו צריכים, לדעת האם ולדה הוא, ואם כן "עד שיודע לך דבר" מיבעי ליה [נצרך לו] לומר!

וכי תימא [ואם תאמר]: מספקא ליה [מסופק לו] לר' יוחנן אי [אם] הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אי כרבנן [אם כחכמים], ולכן הוצרך לאליהו שיכריע במחלוקת זו — על כך יש להקשות: אי מספקא ליה [אם מסופק לו] שמא אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל — אמאי [מדוע] פטורה מן הבכורה? והרי זה ספק! ותו [ועוד] יש להקשות: מי מספקא ליה [האם באמת מסופק לו כמי ההלכה]? והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל הלכה במשנתינו — הלכה כמותו, חוץ משלושה מקרים: בדין ערב, ובדין צידן, ובדין ראיה אחרונה!

ומשיבים: לעולם יש לומר שפשיטא ליה [פשוט לו] לר' יוחנן שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שבהמה מניקה בוודאי כבר ילדה, ופטורה מן הבכורה. מיהו מספקא ליה [מכל מקום מסופק לו] לר' יוחנן אי סבר [אם סבור] רבן שמעון בן גמליאל שבהמה שיולדת (שילדה) מרחמת על ולד שאינו שלה, וייתכן איפוא שכבר ילדה, וחזיר זה אינו בנה, ואם כן הריהו אסור באכילה מספק. או האם סבור רבן שמעון בן גמליאל שכל בהמה, וגם בהמה שכבר ילדה, אינה מרחמת על ולד שאינו שלה. ולפי זה החזיר היונק ממנה בוודאי בנה הוא, ומותר באכילה. ושואלים: אי הכי [אם כך], עד דאשמעינן [שהוא משמיע לנו] דין זה בחזיר — לישמעינן [שישמיע לנו] דין זה בטלה הכרוך אחר רחל, ולא לענין איסור אכילה, אלא למילקי עליה [לענין ללקות עליו] משום "אותו ואת בנו", שאם שחט שניהם ביום אחד — הריהו פטור משום ספק, שמא לדעת רבן שמעון בן גמליאל בהמה שילדה מרחמת על ולד שאינו שלה!

ומשיבים: חזיר איצטריכא ליה [הוצרך לו] להשמיענו, משום דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] דין זה בטלה, הוה אמינא [הייתי אומר]: גם אם תמצא [תוכל] לומר דסבר [שרבן שמעון בן גמליאל סבור] כי יולדת מרחמא [מרחמת] על ולד שאינו שלה, ויש ספק אם הוא בנה — אין זה אלא ולד שהוא בן מינה, אבל ולד שהוא לא בן מינה — לא, ואם כן, חזיר זה שיונק ממנה בוודאי בנה הוא, שאם לא כן לא היתה מניקה אותו. לכך אשמעינן [משמיע לנו] חזיר, כדי לומר שיולדת מרחמת על ולד שאינו שלה, ואפילו במקרה דלאו מינה נמי [שהולד אינו מינה גם כן]. והוא אסור באכילה, מפני דאיכא למימר דלמא מרחמא [שיש לומר שמא מרחמת] עליו למרות שאינו שלה, אלא הוא חזיר ממש.

ומוסיפים: והיינו [וזהו] שאמר ר' יוחנן, בעי [שאל]

why do I need him to state that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam?

The Gemara explains: Had Rav said only that the halakha is in accordance with the opinion of the anonymous tanna in the mishnayot throughout the whole chapter, but did not say explicitly that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam, I would say: Rav is referring specifically to the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam. And what is the meaning of the phrase: Throughout the whole chapter, which indicates he is speaking of more than one case? This is referring to the fact that Rabbi Yosei said two separate statements in the chapter. And this would indicate with regard to Rav’s statement that if a mishna is contradicted by a dissenting opinion cited in a baraita, that is considered a dispute.

Rav taught that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei in order to teach us that his statement with regard to the whole chapter is referring to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and with regard to Rav’s statement, if a mishna is contradicted by a dissenting opinion cited in a baraita, that is not considered a dispute.

What is the baraita mentioned previously? As it is taught in a baraita: In the case of one who purchases a nursing female animal from a gentile, the young that is born after the offspring currently being nursed is treated as a firstborn due to the uncertainty whether it is the animal’s offspring, because an animal might be merciful and nurse another animal even though it has not given birth at all. Rabban Shimon ben Gamliel says: The matter stands in its presumptive status, i.e., the nursing animal is assumed to be the mother of the nursing offspring.

The baraita continues: And similarly, Rabban Shimon ben Gamliel would say: One who enters amid his flock at night and sees about ten or about fifteen animals, some of whose offspring is a firstborn and others whose offspring is not a firstborn, and all were giving birth, and on the next day he arose and found that the male young were nursing from the mothers whose offspring is not a firstborn, and the female young were nursing from the mothers whose offspring is a firstborn, he does not need to be concerned that perhaps the young of this mother came to nurse from that mother. Rather, he may assume that each animal is nursing its own offspring.

A dilemma was raised before the Sages: What is the precise meaning of the phrase: The matter stands in its presumptive status, which Rabban Shimon ben Gamliel stated? Does this mean that an animal does not show mercy unless it has given birth, and consequently, in a case where the animal has given birth we are concerned for the possibility that it might be merciful and nurse an offspring that is not its own? Or perhaps it means that an animal might be merciful only toward its own offspring, but it does not show mercy to an animal that is not its own?

The Gemara asks: What difference is there in practice based on this distinction? Either way the nursing animal is assumed to have given birth and its future offspring will not be considered a firstborn. The Gemara answers that there is a difference with regard to whether or not one is flogged for slaughtering it due to violating the prohibition against slaughtering a mother and its offspring on the same day. If you say an animal is merciful only toward its own offspring but is not merciful toward an animal that is not its own, then one is flogged if he deliberately slaughters an animal and the offspring that it is nursing. But if you say it is also merciful toward an animal that is not its own, then one is not flogged in such a case.

The Gemara returns to its initial inquiry. What is the precise meaning of Rabban Shimon ben Gamliel’s statement? Come and hear a proof from the mishna, as Rabban Shimon ben Gamliel says: In the case of one who purchases a nursing female animal from a gentile, he does not need to be concerned lest the offspring currently being nursed was the offspring of another animal. Evidently, Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal nurses only its own offspring. The Gemara rejects this proof: Does the mishna teach that one does not need to be concerned that perhaps it is the offspring of another animal? No, it teaches that one does not need to be concerned that perhaps it was the offspring of another animal, and this is what it is saying: Whichever way you look at it, the next offspring is not a firstborn, as one does not need to be concerned that perhaps it was the offspring of another animal that it is nursing, as it would not nurse unless it already had an offspring initially.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the continuation of the mishna: In the case of one who enters amid his flock and sees mother animals that gave birth for the first time that were nursing, and also sees mother animals that gave birth not for the first time that were also nursing, he does not need to be concerned that perhaps the offspring of this animal came to that animal to be nursed, or that perhaps the offspring of that animal came to this animal to be nursed.

The Gemara explains the proof: But why not? Let us be concerned that perhaps the nursing animal is merciful toward an offspring that is not its own. Evidently, Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal nurses only its own offspring, even if it had previously given birth. The Gemara rejects this proof: Even if an animal does show mercy toward offspring that is not its own, in a place where it has its own offspring, it does not set aside its own offspring and show mercy toward offspring that is not its own.

The Gemara further suggests: Come and hear a proof from Rabban Shimon ben Gamliel’s statement in the baraita: If one purchases a nursing animal from a gentile, the matter stands in its presumptive status. From the phrase: And similarly, in the continuation of the baraita, the Gemara infers: What, is it not so that the first clause is similar to the latter clause? Just as in the latter clause the nursing young is certainly considered to be the nursing animal’s own offspring, so too, in the first clause it is certainly considered to be the nursing animal’s own offspring, despite the fact that the animal mother might have given birth previously.

The Gemara rejects this suggestion: Are the cases comparable? This first clause of the baraita stands as it is and that second clause of the baraita stands as it is, i.e., they are referring to different cases. In the second clause, where all the offspring are standing before their mothers, it is certain that each mother will nurse only its own child. Conversely, in the first clause it is uncertain whether that child is its own. But if so, what is the meaning of the phrase: And similarly? It means both clauses state that the nursing animal is exempt from having its future offspring counted a firstborn, since even if that offspring is not the mother’s, the mother would not nurse it unless it had previously given birth.

The Gemara analyzes a similar case. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: If one saw a young animal resembling a pig that was trailing after a ewe, the ewe is exempt from having its future offspring counted a firstborn. And the pig-like animal is forbidden for consumption “until he comes and instructs righteousness to you” (Hosea 10:12), i.e., until Elijah the prophet arrives and determines the halakha.

The Gemara raises a difficulty with regard to Rabba bar bar Ḥana’s statement: On the one hand, the ewe is exempt from having its future offspring counted a firstborn, which is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel that an animal that nurses from another is presumed to be its offspring. But on the other hand, the pig-like animal is forbidden for consumption, which is in accordance with the opinion of the Rabbis that an animal might nurse the young of another.

And furthermore, if the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, and there is a concern with regard to the identity of the mother of the offspring, what is the reason for citing the verse: “Until he comes and instructs righteousness to you”? By citing it, the baraita is indicating that the status of the pig-like animal is a halakhic uncertainty that can be resolved only by Elijah the prophet. Instead, it should have stated: Until the matter becomes known to you, in reference to the empirical uncertainty as to whether the pig-like animal is the offspring of the ewe.

And if you would say that it is uncertain whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel or in accordance with the opinion of the Rabbis, that cannot be correct: If that matter is uncertain, then why is the ewe exempt from having its future offspring counted a firstborn? And furthermore, is this question of whose opinion is accepted as the halakha an uncertainty at all? But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: Wherever Rabban Shimon ben Gamliel taught a halakha in the corpus of our Mishna the halakha is in accordance with his opinion, except for the following three cases: The responsibility of the guarantor (see Bava Batra 174a), and the incident that occurred in the city of Tzaidan (see Gittin 74a), and the dispute with regard to evidence in the final disagreement (see Sanhedrin 31a)?

The Gemara answers: Actually, it is obvious to Rabba bar bar Ḥana that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. But it is uncertain if Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal that has given birth might be merciful toward offspring that is not its own, or if he holds that it is not merciful toward the offspring of another. The Gemara rejects this claim: If that is so, instead of teaching a case involving an animal with the appearance of a pig, he should have taught the more common case of a mother ewe nursing a baby lamb. And accordingly, rather than inquiring with regard to the prohibition against eating a non-kosher animal, he should have inquired as to whether or not one is flogged for it due to violating the prohibition against slaughtering a mother and its offspring on the same day.

The Gemara explains: It was necessary for Rabba bar bar Ḥana to teach the case of a pig, as, had he taught a case involving a lamb, I would say: Even if you say that Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal that has given birth might be merciful toward the offspring of another, this is so only with regard to its own species, but with regard to an animal that is not of its own species, it would not show mercy and would not nurse the offspring. Therefore, Rabba bar bar Ḥana teaches us the case of a pig, to convey that an animal might be merciful, and this is also true even where the offspring is not of its own species, as it could be said that perhaps the animal was merciful in such a case as well.

And this is the meaning of that which Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: A dilemma was raised