בכורות כה ע"א

מותר. ואם כן, טעם הדבר — כמבואר לעיל, משום שאינו מתכוון לתלוש.

ושואלים: ומי [והאם] אמר רב הכי [כך]? והא [והרי] אמר רב חייא בר אשי משמיה [משמו] של רב: מסוכריא דנזייתא [פקק של נקב חבית] העשוי מסמרטוטים — אסור להדוקיה ביומא טבא [להדק אותו ביום טוב], משום שהוא סוחט נוזל מתוכם. והרי זה דבר שאינו מתכוון!

ומשיבים: בההיא [בהלכה זו] אפילו ר' שמעון, הסבור כי דבר שאין מתכוון מותר, גם הוא מודה שהדבר אסור, וכפי שאביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: מודה ר' שמעון ב"פסיק רישיה ולא ימות" [חתוך ראשו ולא ימות], כלומר, כאשר התוצאה היא הכרחית — אין זה משנה אם הוא מתכוון לה או לא. אבל כשעושה מקום בקופיץ — ייתכן שלא ייתלש שיער, ולפיכך מותר הדבר, משום שאינו מתכוון.

ומקשים: והאם סבור רב כר' שמעון, שדבר שאינו מתכוון מותר? והא [והרי] כשדנו בפסיקת ההלכה בענין זה, אמר רב חייא בר אשי אמר רב: הלכה כר' יהודה, שדבר שאין מתכוון אסור, ורב חנן בר אמי אמר שמואל: הלכה כר' שמעון, שדבר שאין מתכוון מותר. ורב חייא בר אבין מתני [היה שונה] את דברי רב ושמואל בלא גברי [אנשים] שאמרו את הדבר בשמם, רב אמר: הלכה כר' יהודה, ושמואל אמר: הלכה כר' שמעון!

אלא, לעולם סבר [סבור] רב: דבר שאין מתכוין — אסור, וטעם הדבר שהוא פוסק כר' יוסי בן המשולם במשנתנו, הרי זה משום שתולש לאו היינו [אינו נחשב] גוזז. וביום טוב, שיש בו איסור עקירת דבר מגידולו — היינו טעמא דשרי [זהו הטעם שמתיר], משום דהוה ליה [שהריהו] עוקר דבר מגידולו כלאחר יד, שלא כדרכו, שהרי אין תולשים צמר אלא גוזזים, ואין זה בכלל המלאכה שנאסרה מן התורה.

ושואלים: ותולש לאו היינו [האם אינו נחשב] גוזז? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: התולש בשבת את הכנף (נוצה) מן העוף, והקוטמו, החותך את ראשה של הנוצה, והמורטו, המורט ממנה את השיער ומשאיר בידו קנה חלק — חייב שלש חטאות (כשעשה זאת בשוגג). ואמר ריש לקיש בבירור הדברים: תולש — חייב משום מלאכת גוזז, קוטם — חייב משום מחתך, ממרט — חייב משום ממחק (מחליק)! ומשיבים: שאני [שונה] תלישת כנף, דהיינו אורחיה [שזהו דרכו], שתולשים את הנוצה מן העוף. אבל צמר אין תולשים, אלא גוזזים.

א ומדייקים: ומכיון שרב סבר [סבור] כר' יוסי בן המשולם, שהוא פוסק הלכה כמותו, יש לומר שר' יוסי בן המשולם סבר לה [סבור] כדעת רב, שדבר שאין מתכוון אסור. ומקשים: והאם סבר [סבור] ר' יוסי בן המשולם שדבר שאין מתכוין אסור?

והתניא [והרי שנויה ברייתא]: פרה אדומה, ששתי שערות שחורות לגמרי פוסלות בה, שהיו לה שתי שערות שעיקרן (חלקן התחתון, הקרוב לעור) מאדים, אדום, ואולם ראשן משחיר, ר' יוסי בן המשולם אומר: גוזז במספרים את ראשן השחור, ואז נמצאת הפרה כולה אדומה, ואינו חושש משום איסור גיזה בקדשים, משום שאינו מתכוון לגזוז את הפרה, אלא להכשירה!

ומשיבים: שאני [שונה] פרה אדומה, שהתיר ר' יוסי בן המשולם לגוזזה, משום שפרה בכלל לאו [אינה] בת גיזה היא, שהרי אין לה צמר, ולא חל עליה איסור גזיזת קדשים. ומקשים: וכי אין איסור גיזה בפרה? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: נאמר "לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך" (דברים טו, יט), ומעירים: אין לי אלא שור שהוא אסור בעבודה, וצאן שאסור בגיזה, מנין ליתן את האמור של זה בזה, ואת האמור של זה בזה, שגם שור וגם צאן אסורים בין בגיזה ובין בעבודה? תלמוד לומר: "לא תעבד... ולא תגז", בו' החיבור. הרי שגם בשור (ופרה) יש איסור גיזה!

אלא צריך לומר טעם אחר: שאני [שונה] פרה אדומה, שהתיר ר' יוסי בן המשולם לגזוז את שערותיה, מפני שבכלל קדשי בדק הבית היא, שהיא מנכסי המקדש, אבל אינה קריבה על המזבח. ולא נאסרה גיזה ועבודה אלא בקדשי מזבח, כעין בכור, שנאמר בו איסור זה. ומקשים, והאמר [והרי אמר] ר' אלעזר: קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה! ומשיבים: איסור זה הוא רק מדרבנן [מדברי חכמים] ולא מן התורה. ומקשים: והאיכא איסורא דרבנן [והרי על כל פנים יש בכך איסור מדברי סופרים], וכיצד אומר ר' יוסי שגוזז ואינו חושש! ומתרצים: אלא שאני [שונה] פרה אדומה, דלא שכיחא [שאינה מצויה], ולכן התיר בה ר' יוסי בן המשולם את הדבר.

ושואלים: מדוע להיזקק להיתר זה? וליחלה [ושיחלל אותה] כנגד מעות בשוויה, ולפקה [ויוציא אותה] לחולין, וליגזה [ואז יגזוז אותה], והדר ליקדשה [ולאחר מכן יחזור ויקדישנה]! ומשיבים: דמיה של פרה אדומה יקרין, ואין מעות מזומנים לפדותה בהם. ומקשים: וליעבד לה [ושיעשה לה] כמו שאמר שמואל, שאמר שמואל: הקדש שהוא שוה אפילו מנה (מאה דינר) שחיללו על שוה פרוטה — מחולל, יצא לחולין! ומשיבים: אימור [אמור] שאמר שמואל דבר זה במקרה שחיללו, בדיעבד, אבל לכתחלה מי [האם] אמר שמותר? עד כאן הסברנו, כיצד מתיר ר' יוסי בן המשולם לגזוז שיער שחור של פרה אדומה, לפי ההנחה שהוא סבור כרב, שדבר שאין מתכוון אסור.

ומוסיפים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר שונה: רב אמנם סבר לה [סבור] כר' יוסי בן המשולם, שתולש אינו נחשב גוזז, ואולם ר' יוסי בן המשולם לא סבר לה [אינו סבור] כרב, אלא לדעתו דבר שאינו מתכוון מותר, ולכן הוא מתיר לגזוז פרה אדומה — מפני שאינו מתכוון לגזיזה.

ב שנינו במשנה: ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו. אמר רב אשי אמר ריש לקיש: לא שנו אלא שתולש ביד, אבל בכלי — אסור. ומקשים, והקתני [והרי הוא שונה] במשנה: עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן, ותולש את השיער. משמע שאפשר לעשות זאת בקופיץ, שהוא כלי! ומשיבים, תני [שנה]: "לקופיץ", שאינו עושה מקום בקופיץ, אלא עושה מקום בידו כדי שיוכל לשחוט בקופיץ.

ג שנינו במשנה: וכן תולש את השער לראות מום. איבעיא להו [נשאלה להם] שאלה ללומדים: האם הכוונה היא שמותר לעשות זאת לכתחלה כדי לראות את מקום המום, כפי שהותר הדבר לצורך שחיטה, או רק בדיעבד, שאם עשה כן — לא יזיזנו ממקומו? אמר ר' ירמיה, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא: צמר המסובך באוזן, המכסה את אוזן הבכור, ויש באוזן מום שצריך להראותו לחכם, ר' יוסי בן המשולם אומר: תולשו את הצמר, ומראה לחכם את מומו. שמע מינה [למד מכאן] שלכתחלה אמר, שמותר לתולשו. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן].

אמר רב מרי: אף אנן נמי תנינא [אף אנו גם כן שנינו] דבר זה במשנתנו: וכן התולש את השער לראות מקום מום. מאי [מהו] לשון "וכן"? לאיזו מן ההלכות שנאמרו בתחילה היא מתייחסת? אילימא [אם תאמר] לענין שלא יזיזו את השיער שנתלש ממקומו — לשם מה הוצרך לומר דבר זה? השתא [עכשיו, הרי] ומה במקרה ששוחט את הבכור, ששחיטתו מוכחת (מוכיחה) עליו שלא היתה כוונתו לגיזה, אמר ר' יוסי בן המשולם שלא יזיזנו, כדי שלא ייראה הדבר כגיזה בקדשים, האם כאשר תולש את הצמר רק כדי לראות מקום המום, ואין מעשה המוכיח שאינו גוזז, מיבעיא [נצרכה] לומר שלא יזיזנו?

אלא לאו [האם לא] לענין התולש מתייחסת ההשוואה? שמע מינה [למד מכאן], איפוא, שמה שנאמר "וכן התולש" לכתחלה נאמר. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

ד משנה שער של בכור בעל מום שנשר מאליו והניחו בחלון, ואחר כך שחטו, והרי צמרו מותר לאחר מיתה, מה דינו של הצמר שנשר בחייו? עקביא בן מהללאל מתיר את השימוש בו,

it is permitted to pluck the hair in order to facilitate proper slaughter.

The Gemara raises a difficulty: And does Rav actually say this? But doesn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say in the name of Rav: In the case of this cloth stopper of a barrel [mesokhrayya denazyata], it is prohibited to insert it tightly into the spout of the barrel on a Festival, because in the process liquid will be squeezed from the cloth, and squeezing liquids is prohibited on Shabbat and Festivals? Apparently, Rav prohibits even unintentional actions, and it follows that it is prohibited to clear hair with a cleaver on a Festival, as one will unintentionally pluck out some hair.

The Gemara explains: In that case of the stopper, even the lenient authority, Rabbi Shimon, concedes that it is prohibited, as Rava and Abaye both say: Rabbi Shimon concedes that an unintentional act is prohibited if it falls under the category known as: Cut off its head and will it not die, i.e., when a prohibited labor is the inevitable consequence of an unintentional act. In the case of the cloth stopper, some water will inevitably be squeezed out.

The Gemara objects to the claim that Rav agrees with the opinion of Rabbi Shimon that a regular unintentional act is permitted: But doesn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say that Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Rav Ḥanan bar Ami says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. And Rav Ḥiyya bar Avin teaches Rav and Shmuel’s rulings without mentioning either man, neither Rabbi Ḥiyya bar Ashi nor Rav Ḥanan bar Ami, and says: Rav says the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Shmuel says the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

Rather, actually Rav holds that an unintentional act is prohibited, and he permits plucking the hair of a firstborn because he maintains that plucking is not considered a form of shearing. And this is the reason he permits clearing the hair with a cleaver on a Festival, because it is considered uprooting an item from its place of growth in an unusual manner, and performing a prohibited labor in an unusual manner is not prohibited by Torah law.

The Gemara raises a difficulty: And can it be claimed that plucking is not considered a form of shearing? But isn’t it taught in a baraita: One who unwittingly plucks a large feather from the wing of a bird on Shabbat, and one who snips the tip of the feather, and one who pulls out the thin threads that constitute the feather is obligated to bring three sin offerings, one for each transgression. And Reish Lakish says, in explanation: One who plucks the wing is liable due to the labor of shearing. One who snips the tip of the feather is liable due to the labor of cutting. And one who pulls out the threads is liable due to the labor of smoothing. The Gemara explains: Plucking a wing is different from plucking hair, as that is the normal method employed to remove feathers.

The Gemara comments: And from the fact that Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam that plucking is not considered shearing, it can be inferred that Rabbi Yosei ben HaMeshullam holds in accordance with the opinion of Rav that an unintentional act is prohibited. The Gemara asks: And does Rabbi Yosei ben HaMeshullam hold that an unintentional act is prohibited?

But isn’t it taught in a baraita: With regard to a red heifer, which is rendered unfit if it possesses two black hairs, that had two hairs whose roots were red but whose tops were black, Rabbi Yosei ben HaMeshullam says: One shears the tops with scissors, and he need not be concerned that he is violating the prohibition against shearing a consecrated animal. Apparently, the reason is that he does not intend to shear the red heifer but only to render it fit. This indicates that Rabbi Yosei ben HaMeshullam holds an unintentional act is permitted.

The Gemara answers: A red heifer is different, as it is not subject to the prohibition against shearing a consecrated animal because it does not have wool, and that is why it is permitted to cut the tops of its hairs. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “You shall do no work with the firstborn of your ox, and you shall not shear the firstborn of your flock” (Deuteronomy 15:19). I have derived only that a firstborn ox may not be used for labor and that a firstborn sheep may not be used for shearing. From where is it derived to apply what is said about that animal to this one, and what is said about this animal to that one? The verse states: “You shall do no work…and you shall not shear.” The term “and” indicates the two parts of the verse apply to both animals. Evidently, the act of shearing does apply to an ox, including a red heifer.

Rather, the red heifer is different, as it has the sanctity of items consecrated for Temple maintenance, and therefore the prohibitions that apply to offerings do not necessarily apply to it. The Gemara raises a difficulty: But doesn’t Rabbi Elazar say it is prohibited to shear or perform labor with items consecrated for Temple maintenance? The Gemara answers: That prohibition applies by rabbinic law. The Gemara retorts: But that does not resolve the difficulty, as there is nevertheless still a prohibition by rabbinic law. Why, then, did Rabbi Yosei ben HaMeshullam deem it permitted for one to shear the tops of its hairs with scissors? The Gemara accepts this objection: Rather, the red heifer is different, as it is uncommon, and Rabbi Yosei ben HaMeshullam therefore maintains that the prohibition by rabbinic law was not applied to this case.

The Gemara challenges: But let the owner desacralize the heifer and render it non-sacred, and shear it, and then consecrate it again. The Gemara explains it is unreasonable to demand he desacralize it, as its price is expensive, and it would take an exceptionally large sum of money to desacralize it. The Gemara challenges: But let him act in accordance with the statement of Shmuel, as Shmuel says: A consecrated animal worth one hundred dinars that one desacralized upon the value of one peruta is desacralized. The Gemara explains: You can say that Shmuel said that he has successfully desacralized the animal, but did he say an animal may be desacralized in this manner ab initio? The Gemara therefore concludes that Rabbi Yosei ben HaMeshullam deems it permitted for one to cut the tops of a red heifer’s hairs because it is an uncommon case.

And if you wish, say instead that although Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam, Rabbi Yosei ben HaMeshullam does not hold in accordance with the opinion of Rav.

§ The mishna teaches: One who is slaughtering a firstborn clears space with a cleaver from here and from there, on either side of the neck, although he thereby plucks out the hair. He may clear space in this manner provided that he does not move the hair from its place. Rav Ashi says that Reish Lakish says: They taught that this is permitted only if one plucks the hair by hand, but if he does it with a tool it is prohibited, as it appears as though he is shearing the firstborn. The Gemara asks: But isn’t it taught that one may clear space with a cleaver from here and from there on either side of the neck? The Gemara answers: Teach it as: One may clear space with his hands for a cleaver, but he may not clear space with a cleaver.

The mishna further teaches: And likewise, one plucks the hair to enable one of the Sages to examine the place of a blemish. A dilemma was raised before the Sages: Is this permitted ab initio, or only after the fact? Rabbi Yirmeya said: Come and hear a baraita: If there is wool that is entangled in a firstborn’s ear, and it is obscuring a blemish that must be examined, Rabbi Yosei ben HaMeshullam says: One plucks the wool and shows the animal’s blemish to a Sage in order to determine whether it is permitted to slaughter the animal outside the Temple. One can conclude from the baraita that it is permitted ab initio. The Gemara affirms: Indeed, conclude from it that this is so.

The Gemara corroborates its conclusion. Rav Mari said: We learn in the mishna as well: And likewise, one plucks the hair to examine the place of a blemish. What is the mishna referring to in its comparison: And likewise? If we say it is referring to the mishna’s ruling that when one slaughters a firstborn he may not move the plucked hair from its place, then the second halakha is unnecessary. Now that it is taught that if, when one comes to slaughter the animal, where its imminent slaughter renders it evident that he does not intend to shear it, but nevertheless he may not remove the hair, is it necessary to teach that one may not remove the plucked hair in order to examine the place of a blemish?

Rather, isn’t the mishna’s comparison referring to the fact that it is permitted to pluck the hair ab initio? Just as it is permitted to pluck the hair for the purpose of slaughtering the animal, so too, it is permitted to pluck the hair in order to examine a blemish. Conclude from it that it is permitted ab initio. The Gemara affirms: Indeed, conclude from it that this is so.

MISHNA: With regard to the hair of a blemished firstborn animal that shed from the animal, and which one placed in a compartment for safekeeping, and thereafter he slaughtered the animal; given that after the animal dies he is permitted to derive benefit from the hair the animal had on its body when it died, what is the halakhic status of hair that shed from the animal while it was alive? Akavya ben Mahalalel deems its use permitted,