בכורות כט ע"ב

ורב יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר בית הפרס שנידש טהור א''נ בשאר טומאות דלא מזהר עלייהו: אם היה זקן מרכיבו על החמור: תנא כפועל בטל אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה:
מתני' החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר צבאים ולא עורות שאינן עבודים רבי אליעזר אומר לוקחין ממנו עורות של נקבה ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי אבל לוקחין ממנו טוי ובגדים:
גמ' בשר צבאים דמיחלף בדעגלה ולא עורות שאינן עבודים הא עבודים זבנינן אם איתא דבכור הוה לא הוה טרח ביה סבר אי שמעו ביה רבנן מפסדו לי מינאי: רבי אליעזר אומר לוקחין ממנו עורות של נקבה: מאי טעמא מידע ידיע ות''ק א''כ זכר נמי חייק לזכרותיה ואמר עכברים אכלוה ואידך בי עכברים מידע ידיע: ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי: השתא צמר מלובן לא זבנינן צואי מיבעיא אלא חדא קתני צמר מלובן מצואתו: אבל לוקחין ממנו טוי ובגדים: השתא טוי זבנינן בגדים מיבעיא מאי בגדים נמטי:
מתני' החשוד על השביעית אין לוקחין ממנו פשתן ואפילו סרק אבל לוקחין מהם טוי ואריג:
גמ' השתא טוי זבנינן אריג מיבעיא מאי אריג תיכי:
מתני' החשוד להיות מוכר תרומה לשום חולין אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו:
גמ' לאתויי מאי לאתויי קרבי דגים דמערבי בהו שמן זית ההוא טבחא דהוה חשוד לזבוני

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כט - ב

ורב יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר: בית הפרס שנידש, דישה רבה ברגלים הרבה, תולים שכל העצמות נכתשו לפחות משיעור והרי הוא טהור.

אי נמי, כהן זה לא נטמא כלל בטומאת מת. אלא בשאר טומאות. כגון טומאת נבילות ושרצים דלא מוזהר כהן עלייהו שלא ליגע בהן. אבל לתרומה נפסל.

שנינו במשנה: אם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל.

תנא, נוטל שכרו כפועל בטל.

ומבארינן: אמר אביי: כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה. משערים כמה היה מסכים שיפחתו לו משכרו כדי שיתבטל ממלאכתו. שאם היתה מלאכתו קלה ושכרה מרובה, כגון שהיה נוקב מרגליות, הוא אינו חפץ רק אם יפחיתו לו דבר מועט. ואם מלאכתו קשה מסכים אף אם יפחיתו לו יותר ^[18].

מתניתין:

החשוד על הבכורות, כהן שהוא חשוד להטיל מום בבכורות תמימים ^[19].

אין לוקחין ממנו אפילו בשר צבאים שאינם קדושים בבכורה, כיון שדומים בצבעם לבשר עגל. וכל שכן שאין לוקחין ממנו בשר עגל.

ולא לוקחין ממנו עורות שאינן עבודים. שמא הם עורות של בכורות שאסורים בהנאה.

רבי אליעזר אומר: לוקחין ממנו עורות של בהמה נקבה.

ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי, צמר שמלובן מצואתו.

אבל לוקחין ממנו טוי, חוטי צמר ובגדים. דוודאי אינם מבכור.

גמרא:

ומבארינן: אין לוקחין ממנו בשר צבאים - משום דמיחלף בבשר דעגל. ולא עורות שאינן עבודים

משמע, הא עורות עבודים זבנינן.

מאי טעמא?

ומבארינן: אם איתא דעורות אלו דבכור הוה - לא הוה טרח ביה, כיון שהוא סבר: אי שמעו בי רבנן, ומפסידו לה מינאי.

שנינו במשנה: רבי אליעזר אומר: לוקחין ממנו עורות של נקבה.

והוינן בה: מאי טעמא?

כיון דמידע ידיע להבחין בין עור שהוא מזכר, לעור שמנקבה.

ומקשינן: ותנא קמא מאי טעמיה?

ומבארינן: אם כן דנקבה שרי, עור זכר נמי חייק לזכרותיה, שעושה כעין נקבות בעורו, ואמר עכברים אכלוה.

ואידך, מאי טעמא שרי?

אמר לך: בי עכברים מידע ידיע וניכר שחתכו.

שנינו במשנה: ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי.

והוינן בה: השתא צמר שהוא מלובן, דאיכא למימר דלא טרח ולבסוף מפסיד טרחתו, לא זבנינן מיניה.

צואי, שהוא עדיין בצואתו ולא טרח עליו מיבעיא? והלא בוודאי אסור.

ומבארינן: אלא מתניתין חדא קתני: צמר שהוא מלובן מצואתו.

שנינו במשנה: אבל לוקחין ממנו טוי ובגדים.

והוינן בה: השתא טוי שלא טרח עליו זבנינן, בגדים מיבעיא? והלא משעת הטוי שרו?

ומבארינן: אלא, מאי בגדים - נמטי. היינו לבדים שעשויים מצמר.

מתניתין:

אדם החשוד על השביעית לזרוע בה, או לעשות סחורה בפירות שיש בהם קדושת שביעית, אין לוקחין ממנו פשתן, ואפילו סרק - סרוק.

והטעם: מפני שפשתן הוא גידולי קרקע וזרעו ראוי לאכילה וקדוש בקדושת שביעית. וזה המוכר חשוד על השביעית. ומכיון שהטרחה בפשתן מועטת אין הוא פוחד שמא חכמים יגלו מעשיו ויפסיד טרחתו.

אבל לוקחין ממנו טווי, חוטים העשויים מפשתן, ואריג ^[20].

גמרא:

ומקשינן: השתא טוי, שהם חוטי פשתן זבנינן מיניה. אריג שנעשה אחרי הטוי מיבעיא למימר?

ומבארינן: מאי אריג? תיכי. שרשרות שעושין אותן מפשתן מנופץ וסרוק.

מתניתין:

אדם החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין, אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח שאין בהם דין תרומות ומעשרות, וקנס הוא שקנסוהו חכמים, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר: כל דבר שיש בו זיקת - שייכות - לחיוב תרומה ומעשרות, אין לוקחין ממנו ^[21].

גמרא:

והוינן בה: "כל דבר" דקאמר רבי שמעון, לאתויי מאי?

ומשנינן: לאתויי קרבי דגים דמערבי בהו שמן זית, שיש בו חיוב הפרשת תרומה.

הערות

^[18] ובתוד"ה פועל חולקים.

^[19] הרמב"ם בפרק ג' מבכורות ה"ח כתב שהוא חשוד למוכרן לשם חולין. וכתב הריט"א אות ל"א א' שאין כונת הרמב"ם שמוכר בכור תם בחזקת חולין, אלא שמוכר בכור בעל מום, ומזלזל במכירתו שמוכרו באיטליז ובמשקל, כדאיתא לקמן לא, א שאסור למכרו באיטליז ובמשקל.

^[20] ויש גורסים: ובגדים. וביאר הרמב"ם בפירוש המשנה דאין הכוונה לבגד ארוג, לפי שכבר התירו לקנות הטווי ממנו, ואיך ידבר על האריג. אלא רוצה לומר דומה לארוג, כגון הלבדים.

^[21] וכתב הרמב"ם בפי"ב ממעשר הט"ז דטעמו של רבי שמעון משום קנס. וברי"ק שם הקשה מדוע הוצרך לאסור משום קנס, ולא יהיה אסור מדינא משום חשש תערובת תרומה. ובחזו"א כתב שקנסו אף לאוכלו אכילת תרומה ומע"ש.

ורב יהודה בר אמי משמיה [משמו] של רב יהודה אמר: בית הפרס שנידש, שהלכו בו אנשים ודשוהו ברגליהם — טהור למי שצריך לעשות את הפסח, שאין חוששים שנותרה שם עצם בשיעור שעורה, שמטמאת. אבל אין הכהן שעבר שם רשאי לאכול תרומה.

אי נמי [או גם כן], מדובר במשנתנו כשהכהן הוצרך להיטמא בשאר טומאות ולא בטומאת מת, כגון טומאת שרץ ונבילה, דלא מזהר עלייהו [שאינו מוזהר עליהם], שהרי אין הכהנים מוזהרים שלא ליטמא אלא בטומאת מת. ומכל מקום, גם אם נטמא בטומאה אחרת — הרי אינו יכול לאכול בתרומה.

א שנינו במשנה: אם היה הדיין או העד זקן, הרי מי שנצרך לו מרכיבו על החמור, ונותן לו שכרו כפועל. בפירוש דבר זה תנא [שנה החכם]: כפועל בטל, כלומר, כפי השכר שמוכן פועל ליטול כדי שיתבטל ממלאכתו. אמר אביי: כוונת הדברים היא — כפועל בטל של אותה מלאכה שממנה הוא בטל. שצריך להביא בחשבון את גודל הטירחה ואת גובה השכר שיש לו במלאכתו הרגילה.

ב משנה החשוד על הבכורות, לשוחטם באיסור ולמכור את בשרם — אין לוקחין (קונים) ממנו בשר, שמא בשר בכור הוא. ואפילו הוא טוען שהוא בשר צבאים. ולא קונים ממנו עורות שאינן עבודים (מעובדים). ר' אליעזר אומר: לוקחין ממנו עורות של נקבה, שבודאי אין זה עור של בכור, שאין בכור אלא זכר. ואין לוקחין ממנו צמר מלובן (מכובס) וצואי (מלוכלך), אבל לוקחין ממנו טוי (חוטים טוויים) וכל שכן בגדים.

ג גמרא שנינו במשנה שאין קונים מן החשוד על הבכורות בשר צבאים. ומסבירים: דווקא בשר צבאים, משום דמיחלף [שמתחלף] בבשר של עגלה [עגל], שבשרם דומה.

ועוד שנינו: ולא לוקחים ממנו עורות שאינן עבודים. ויש לדייק מכאן: הא [אבל] עורות עבודים זבנינן [קונים אנו] מן החשוד. והטעם הוא: שכן אם איתא [אמנם] עור של בכור הוה [היה זה] — לא הוה טרח ביה [היה טורח בו לעבד אותו], סבר [שהיה סבור]: אי שמעו ביה רבנן מפסדו לי מינאי [אם ישמעו בו חכמים שבכור הוא יפסידו לי אותו ממני].

ועוד שנינו: ר' אליעזר אומר לוקחין ממנו, מן החשוד על הבכורות, עורות של נקבה. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? מידע ידיע [הדבר ידוע] שהוא עור של נקבה, שחסר בו העור של אבר הזכרות, ואם כן אין מה לחשוש.

ושואלים: ותנא קמא [והתנא הראשון] שאינו מחלק בין עור לעור, מה הוא סבור? ומשיבים: אם כן, שקונים ממנו עורות של נקבה — עורות של זכר נמי [גם כן] יכול למכור, כשהוא חייק לזכרותיה [חותך את עור הזכרות שלו], ואמר [אומר] שחלק זה עכברים אכלוה [אכלו אותו]! ואומרים: ואידך [והאחר, ר' אליעזר], מה הוא משיב לכך? בי עכברים מידע ידיע [מקום שאכלוהו עכברים ידוע וניכר], ואינו יכול לרמות.

ועוד שנינו במשנה: ואין לוקחין ממנו, מן החשוד על הבכורות, צמר מלובן (מכובס) וצואי (מלוכלך). ותמהים: השתא [עכשיו, הרי] אמרת שצמר מלובן לא זבנינן [אין אנו קונים] ממנו, למרות שיש בו טורח, ויש להניח שאם היה של בכור לא היה טורח בו — צואי מיבעיא [נצרכה לומר] שאין קונים ממנו? אלא, יש להבין כי חדא קתני [דבר אחד שונה], והכוונה היא לצמר מלובן מצואתו, שאפילו צמר מלובן אין קונים ממנו.

ועוד שנינו: אבל לוקחין ממנו טוי (חוטים טוויים) ובגדים. וגם כאן שואלים: השתא [עכשיו, הרי] טוי זבנינן [אנו קונים] ממנו, משום שאם צמר של בכור הוא לא היה משקיע בטווייתו — בגדים, שיש בעשייתם טורח מרובה יותר, מיבעיא [נצרכה לומר] שקונים? ומשיבים: מאי [מהם] בגדים שהוזכרו כאן? נמטי [לבדים], שאינם טוויים, לומר שלמרות שיש בהם פחות טורח — קונים ממנו.

ד משנה החשוד על השביעית לזרוע או לסחור בפירות שמיטה — אין לוקחין ממנו פשתן, ואפילו סרק (פשתן סרוק) שהושקעה בו מלאכה וטורח. אבל לוקחין מהם, מהחשודים על השביעית, טוי (חוטי פשתן טוויים) ואריג העשוי מפשתן, שיש בעשייתם השקעה יתירה, שאין אדם טורח בדבר אסור שמא יפסידוהו.

ה גמרא על מה ששנינו שאין לוקחים מהם טוי ואריג שואלים: השתא [עכשיו, הרי] אמרת שטוי זבנינן [קונים אנו] ממנו, ואין אנו חוששים שהוא טורח בדבר איסור, מפני שהוא חושש שהוא עלול להפסידו, אריג שיש בו טירחה מרובה יותר, מיבעיא [נצרכה לומר] שמותר לקנות ממנו? ומשיבים: מאי [מה פירוש] אריג? לא אריג ממש, אלא תיכי [גדילים] שקולעים מפשתן שאינו טווי.

ו משנה החשוד להיות מוכר תרומה לשום חולין — אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח, אלו דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר: כל דבר שיש בו זיקת שייכות לתרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו, אבל דבר שאין בו שום שייכות לתרומה ומעשרות — אפשר לקנות.

ז גמרא ושואלים: מה שאמר ר' שמעון "כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות", לאתויי מאי [להביא, לרבות את מה]? איזה דבר הוא בא להוסיף? ומשיבים: לאתויי [להביא] קרבי דגים, שהם בעצמם ודאי אינם חייבים בתרומה, אלא דמערבי בהו [שמערבים בהם] שמן זית.

מסופר, ההוא טבחא דהוה חשוד לזבוני [טבח, קצב אחד שהיה חשוד למכור]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And Rav Yehuda bar Ami says in the name of Rav Yehuda: A beit haperas that has been trodden underfoot, thereby creating a path, is pure, and one no longer needs to be concerned about bones, as the entire prohibition is a stringency by rabbinic law. Nevertheless, a priest who walks through such a field may not partake of teruma until he has purified himself.

Alternatively, the Gemara suggests that the mishna is referring to a case where the priest becomes impure with other forms of impurity, with regard to which priests are not admonished. A priest is prohibited from becoming impure only through contact with a corpse. Yet, he may not partake of teruma if he becomes impure even in any other manner.

§ The mishna teaches: If the one examining the firstborn, or the judge, or the witness, was an elderly person, the one who required his services transports him on a donkey. And in all these cases, although it is prohibited to take wages, the one who required his services gives him his wages like the wages of a laborer, as he was unable to perform his usual labor that day. The Sages taught (Tosefta, Bava Metzia 4:11): The owner gives him his wage as if he were an idle laborer. Abaye says: It means that he is paid as a laborer who is idle from that typical labor of his from which he is kept idle. In other words, he must receive the amount of money a person would be willing to accept to refrain from his current occupation and engage in the actions discussed in the mishna. This calculation accounts for both the degree of difficulty of his steady employment and the amount of his remuneration.

MISHNA: In the case of one who is suspect with regard to firstborn animals of slaughtering them and selling their meat when it is prohibited to do so, one may neither purchase meat from him, including even deer meat, nor may one purchase from him hides that are not tanned. Rabbi Eliezer says: One may purchase hides of female animals from him, as the halakhot of firstborn animals are in effect only with regard to males. And one may not purchase bleached or dirty wool from him. But one may purchase spun thread from him, and all the more so may one purchase garments from him.

GEMARA: The mishna teaches that one may not purchase from him even deer meat. The Gemara explains that the reason is that it could be confused with meat of a calf, as they are similar in appearance.

The mishna teaches: Nor may one purchase from him hides that are not tanned. The Gemara infers from here that we may purchase tanned hides from one who is suspect with regard to firstborn animals. The reason is that if it is so that it is a hide of a firstborn, he would not make such an effort with it to tan it. This is because he would think: If the Sages hear that this hide is from a firstborn, they will cause me a loss by confiscating it from me.

The mishna teaches that Rabbi Eliezer says: One may purchase hides of female animals from him, as the halakhot of firstborn animals are in effect only with regard to males. The Gemara asks: What is the reason? People know the difference between the hide of a male animal and the hide of a female animal, due to the differences in anatomy.

The Gemara asks: But if so, according to the first tanna, why is it prohibited to purchase hides of female animals from one who is suspect with regard to firstborn animals? The Gemara answers that the first tanna claims as follows: If so, i.e., if it is permitted to purchase hides of female animals, one might also come to sell hides of male animals, as he will sever the male reproductive organ and say that mice ate this part of the hide. The Gemara asks: And the other, Rabbi Eliezer, why is he not concerned that one might cut off that part of the hide and sell it as the hide of a female? The Gemara answers that Rabbi Eliezer maintains that the place of the mice is known, i.e., one can tell by looking at the hide whether it was eaten by mice or cut with a knife.

§ The mishna teaches: And one may not purchase bleached or dirty wool from him. The Gemara asks: Now that the mishna has taught that we may not purchase bleached wool from him, despite the fact he has expended effort in bleaching it, which indicates that it is not from a firstborn, is it necessary to teach that one may not purchase dirty wool from him? The Gemara answers: Rather, the tanna is teaching one case here, that of wool that was bleached and cleaned from its dirt.

The mishna teaches: But one may purchase spun thread from him, and all the more so one may purchase garments from him. The Gemara asks: Now that the mishna has taught that we may purchase spun thread from one who is suspect with regard to firstborn, is it necessary to teach that one may purchase garments? The Gemara answers: What does the mishna mean which it says: Garments? It is referring to felt [namtei] garments, which are not made of spun thread.

MISHNA: In the case of one who is suspect with regard to the Sabbatical Year, i.e., of sowing or engaging in commerce with Sabbatical-Year produce, one may not purchase flax from him, and this applies even to combed flax, in which much labor and exertion was invested. But one may purchase spun thread and woven fabric from such individuals.

GEMARA: The Gemara asks: Now that the mishna has taught that we may purchase spun thread from one who is suspect with regard to the Sabbatical Year, is it necessary to teach the case of woven fabric? The Gemara answers: What does the mishna mean when it says: Woven? It means wool woven into chains, which is not spun.

MISHNA: In the case of one who is suspect with regard to selling teruma under the guise of non-sacred produce, one may not purchase even water and salt from him; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: One may not purchase from him any item that has relevance to teruma and tithes. However, one may purchase water and salt from him, as teruma and tithes do not apply to them.

GEMARA: The Gemara asks: What is added by Rabbi Shimon’s statement that one may not purchase any item that has relevance to teruma and tithes from one who is suspect with regard to selling teruma? The Gemara answers: Rabbi Shimon’s statement serves to add fish innards to this prohibition, as people mix olive oil with them, and it might be oil of teruma.

The Gemara relates: There was a certain butcher who was suspected of selling

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

שנידש טהור. לגבי [עושי] פסח:

אי נמי בשאר טומאות. כגון נבילות ושרצים דאין מוזהרין אלא על טומאת מת בלבד:

כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה. דיש בדבר להקל ולהחמיר כיצד פועל חייט או סופר שאין במלאכתו טורח כ"כ ומרויח ביום ג' פשיטא אם שוכרו אדם על מנת שיהא בטל ממלאכתו וישמור ביתו ומבקש שיניח לו קצת משכרו הואיל והוא בטל שאינו טורח ודאי כיון שאומנותו היא בלא טורח אינו רוצה להניח משכרו אלא דבר מועט כגון פשיטי' אחת אבל פועל שמלאכתו קשה כגון כתף ודאי ברצון יניח חצי שכירותו או יותר ע"מ שיהא בטל אף כאן לפי האומנות שמבטלו לדיין או העד יתן לו שכרו:

ולא עורות שאינן עבודין. דשמא של בכור הן:

אבל לוקחין ממנו עורות של נקבה. דנקבה לא קדשא בבכורה:

דמיחלף בדעגל. שאדום בשרו:

סבר. אם אעבדנו ואח"כ נודע שהוא של בכור ואסרוהו עלי ונמצאתי מאבד טורח (אבל) [ולכן] כשהוא עבוד בידוע שאינו של בכור ואם אינו עבוד חיישינן:

מידע ידיע. דכיון דלית בהו מקום זכרות ודאי הוו דנקבה:

וצואי. שאינו מלובן:

השתא מלובן לא זבנינן דאע"ג דאיכא למימר דלא היה טורח ללבנו אלא אם כן חולין אפילו הכי אין לוקחין:

צמר מלובן מצואתו. אבל לא מלובן כל צרכו:

אבל לוקחין טוי ובגדים. דודאי לא היה עושה מלאכה יתירה כ"כ אם היה של בכור:

מאי בגדים לא ממש ארוגים אלא נמטי. פלטרס דקל הוא לעשות:

אפילו סרוק. דהכא ליכא למימר לא טרח למיסרקיה דדבר קל הוא:

תיכי בנקילי. בנדל י"ש בלעז לעשותו כטוויה:

דמערבי בהו שמן זית. דשמן חייב בתרומה:

בא"ד על ידי ניפוח וטמא וכן כו' ע"י ניפוח וטמא ואי מערבין כו' יש ללמוד משם דעל ידי כו' דאלא מדבריהם טמא כו' ולפירוש ר"ת איפכא ועוד כו' ורב יהודה בא כו' כמלא חלון הס"ד ואח"כ מ"ה ורב יהודה כו' כצ"ל:

בפירש"י בד"ה בשר צבאים כו' צבי הוא הס"ד ואח"כ מ"ה שמעי רבנן דבכור תם הוא כו' ובד"ה צואי צמר שאינו כו' ואפ"ה כיון דטרחא כו' ובד"ה אבל לוקחין כו' דאי מבכור לא הוה טרח כו' ובד"ה מתניתין החשוד על השביעית כו' ובד"ה מתניתין אפילו כו' משום קנס הס"ד ואח"כ מ"ה זיקת כו' ממנו תרומה הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה כפועל בטל כו' מאותה מלאכה לעסוק במלאכה כו' לגמרי ואינו עושה בשום כו' היה בטל מסלע כו' דא"כ היה כו' דאמרי טעינה בשכר לא כו' ובריש הכונס אמרינן כו' אלא חצי סלע והוא כו' והטעו את ב"ה כו' אבל כו' תני תנא קמא דרב כו' משלם א"ל חביבי אמר כו' אותה מלאכה דבטל מינה כו' טירחא אימא לא סגי כו' ואמאי ס"ד דלא תיסגי כו' כל זה כדינו כו' ליושב בטל יושב בחמה ליושב כו' דקאמר צריכי ובין מרובה כו' וליבטל ממלאכה כו' טפי מדרבי מאיר ויושב ובטל כו' עכשיו בשני סלעים כו' כצ"ל:

בא"ד יש ללמוד כו' שרי אפי' בל"מ אלא מדבריהם טמא. כ"ה גי' המהרש"א. ור"ל דטמא מדבריהם. ופירוש הצ"ק לא מחוור כלל:

בא"ד והא דבעי בחגיגה כו' אבדיקה דר"י קאי ולא אמתניתין. ר"ל משום דבדיקה דמתניתין מהני לכל דבר כמש"כ לעיל בע"א (בסופו). והצ"ק במחכ"ת שגה בכוונתם:

תד"ה כפועל. ולא ה"ל לפרש כו' דא"כ היה נוטל שכר לדון כו'. ובב"מ (סח) ישבו פרש"י ע"ש. ואני אומר דגדולה מזו מצינן בהא דאם היה מטמאו מתרומתו מאכילו כו' ומשמע דאינו מנכה לו את דמי התרומה:

[בא"ד] ומיהו קשיא מהא דתנן בפ' א"נ כו'. נראה להגיה וכן קשיא כו':

גמרא הא עבודים זבנינן כו' סבר אי שמעו ביה רבנן כו'. עפרש"י. וז"ל הרמב"ם בחבורו שאינו מעבד בכור תמים מפני שהוא מפחד להשהותו אצלו שמא ישמעו בו הדיינים ויקנסוהו כפי רשעו. משמע שמפרש דהטעם הוא מפני שהעבוד צריך שהות ומתיירא שמא ביני לביני יוודע הדבר ויוקנס הרבה לבד הפסד העור (שעליו אינו נופל לשון קנס כי הוא אסור מדינא). ודלא כהש"ך בסי' שי"א שערבב יחד לשון הרמב"ם ופירש"י. אח"ז מצאתי להלח"מ שהרגיש בזה:

רש"י ד"ה בשר צבאים. זימנין דמזבין עגל בכור תם כו'. וכ"כ לקמן בפי' הגמרא. ולאו דוקא דהא פירש לעיל שהוא חשוד להטיל מום:

גמרא השתא טוי זבנינן בגדים מיבעי' כו'. כה"ג בשלהי ב"ק וכן הא דלקמן השתא כו' ארוג מיבעי' כו':

במשנה אין לוקחין הימנו פשתן. התוי"ט הביא ירושלמי דמקשה ופשתן לא קסמין הוא כו' לכאורה לא שייך קושיא זו לפרש"י (והרע"ב אחריו) דחשוד לזרוע בשביעית:

במשנה (הסמוכה). רבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות כו'. עיין תוי"ט בכה"ד. מש"כ שלאשה שניסת לנכרי דאסורה במעשר כדתנן ברפ"י דיבמות ע"ש דלא מיירי אלא באשה שניסת עפ"י עד אחד (לישראל) ואח"כ בא בעלה. ומש"כ וכתבתי שם דלתוספות מספקא להו. עיין מה שהשגתי עליו שם (צא). ומש"כ ובמתני' דלקמן תנן נמי מעשרות וא"א לפרש אלא מע"ש דחומרא דחומה כו'. כצ"ל. ומש"כ ומיהו מע"ר נמי איכא חומרא דאסור לזרים. ואין להקשות א"כ מאי חומרא דשביעית מיניה. די"ל משום דאיסורה שוה בכל. ומש"כ דא"כ לנקט מתניתין נמי תרומה. עמש"כ בהגהות למ"ר בראשית פ"א אות ז' במ"ת דנוכל לומר דגם תרומה נכללת בשם מעשרות. ומש"כ ויראה דמעשרות כלומר דגן תירוש ויצהר כו'. לכאורה קשה ע"ד מהא דר"ה (יב) דפריך וליתני מעשר אחד מע"ב כו'. מדוע ל"ק דל"ר קאי אדגן תוי"צ ע"ש בתוספות. אבל ז"א דהרי לאילנות ר"ה שבט. ואולם עמש"כ שם בק"א להט"א ותראה שאין דבריו בזה מחוורין:

(כט ב רש"י) ד"ה חייק חותך לזכרותיה ועושה כעין נקבות וכו'.—פי' שחותך מקום הזכרות ומרחיב את מקום החתך עד סוף מקום הנקבות, כי מקום הזכרות בבהמה הוא למטה מהירכיים ומקום הנקבות למעלה מן הירכיים, ואין זכרותה ונקבותה במקום אחד (עי' לקמן מב ב).

כפועל בטל של אותה מלאכה. דבטל הימנה דאם היה נוקב מרגליות שעבודתה נוחה לעשות ושכרו מרובה אם אומר לו טול כך וכך ותבטל היום ממלאכה אינו פוחת משכרו אלא דבר מועט שהרי נוחה ואין בה טורח ואי מלאכה קשה היא כמו נגר אם אומר לו אתה נוטל עכשיו שלשה זוזים טול זוז והבטל היום מאותה מלאכה ועשה מלאכה קלה זו נוח לו להבטל וליטול זוז והכא נמי כי ההוא אגרא יהיב ליה שהרי מבטלו ממלאכתו וכוליה אגרא לא יהיב ליה שהרי אינו עסוק במלאכה קשה אצלו: מתני' החשוד על הבכור. כגון החשוד להטיל מום בבכור: בשר צבאים. שאדום הוא מיחלף בבשר עגל זימנין דמזבין עגל בכור תם ואומר שבשר צבי הוא: גמ' שמעי רבנן. דבכור תם הוא וטעון קבורה ומפסדי ליה מינאי ומקפיד על טרחו ואינו מעבדן: של נקבה. דאין לחוש בבכורה: מידע ידיע. בין עור זכר לעור נקבה: חייק. חותך לזכרותיה ועושה כעין נקבות וכי משייליה מה חתוך זה שבמקום נקבות ואומר עכברים אכלוה: צואי. צמר שאינו מלובן מצואתו: השתא מלובן. דאיכא למימר לא מפסיד טירחיה ולא מלבין לה דסבר שמעי רבנן ומפסדי ליה מינאי אפי' הכי כיון דטירחא זוטא היא לא קפיד עליה ולא זבנינן צואי מיבעיא: אבל לוקחין ממנו טוי ובגדים. דאי מבכור לא הוה טרח להו דמקפיד אטירחיה: בגדים מיבעיא. הא משעה שנטוו אישתראי להו: נמטי. פילטר''ש ולא נטוו מעולם ולהכי איצטריך לאשמועינן: מתני' החשוד על השביעית. לזרוע או לעשות סחורה בספיחים: סרק. כחוש ומתוקן במסרק: גמ' אריג מיבעיא. הא בא לכל טווי קודם לכן ומההיא שעתא אישתראי: תיכי. שרשרות שקורין טרצוייר''ש ועושין אותן מפשתן עד שלא נטוה: מתני' אפי' מים ומלח. משום קנס: זיקת תרומה. כל דבר שנותנין ממנו תרומה: גמ' שמערבין בהן שמן זית. וכיון דאית בהו זיקת תרומה לא זבנינן מיניה:

אבל לשון בודקין משמע לכתחלה כדי לעבור ולעשות פסח ולהכי בעי מאי בודקין דמה היא אותה בדיקה והשתא יש שלשה ענינים בבית הפרס לעושי פסח לכולי עלמא ולנזיר לבית שמאי מנפח וטהור וללמוד תורה ולישא אשה ולדון ולערער ולכבוד הבריות שרי ליטמא בלא ניפוח ולשאר מצות כגון עדות דהכא שרי על ידי ניפוח וטמא וכן בעירוב . אומר אין מערבין אלא לדבר מצוה שרי ליטמא ע''י ניפוח (וטמא) ואי מערבין אף לדבר הרשות יש ללמוד משם דעל ידי ניפוח שרי אפילו בלא מצוה אלא מדבריהם וטמא אי נמי מערבין לדבר הרשות איכא לאוקומי המשנה כשעירב לדבר מצוה שרגילות הוא לערב לדבר מצוה כדקתני בריש כיצד משתתפין (עירובין פב.) וכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה וקאמר התם דאורחא דמילתא קתני והא דבעי בחגיגה (דף כה:) הבודק לפסחו מהו שיאכל בתרומתו אבדיקה דרב יהודה קאי ולא אמתני' ולפי' ר''ת איפכא ועוד היינו יכולין לפרש דכל הבדיקות לעושי פסח אלא דבדיקת המשנה לאחר שעברו לדרב יהודה בא להשמיענו מאי בודקין כדי לעבור ופירוש כמו אמר רב יהודה מאי בודקין כההוא דבריש אלו מציאות (ב''מ כא.) וכמה אמר רב יצחק קב בארבע אמות ובפרק לא יחפור (ב''ב כב:) וכמה אמר רב ייבא חמוה דאשיאן כמלא חלון: ורב יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר בית הפרס שנידש טהור. בפרק בתרא דחגיגה (דף כה.) גרס רב חייא ברבי אמי משמיה דעולא: כפועל בטל של אותה מלאכה. פירש בקונטרס מאותה מלאכה דבטל מינה דאם היה נוקב מרגליות שעבודתה נוחה לעשות ושכרו מרובה ואם אומרים לו טול כך וכך ובטל היום ממלאכה אינו פוחת משכרו אלא דבר מועט שהרי נוחה ואין בה טורח ואם מלאכה קשה היא כגון נגר אם אומרים לו אתה נוטל עכשיו ג' זוזים טול זוז והבטל היום מאותה מלאכה לעסוק במלאכה קלה ניחא לו להבטל ליטול זוז עד כאן לשון הקונטרס ולא היה לו לפרש שיטול שכר בטלה מאותה מלאכה לעסוק במלאכה קלה כזו דא''כ היה נוטל [שכר] לדון ולהעיד להזות ולקדש אלא היה לו לפרש שנותנין לו שכר בטלה מאותה מלאכה ובטל לגמרי ואינו עושה בשום מלאכה וכענין זה צריך לפרש בסוף אלו מציאות (ב''מ לא:) גבי השבת אבידה דתנן היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל מאותה מלאכה וגם שם פירש בקונטרס כענין שפירש כאן וא''א לומר כן דא''כ היה נוטל שכר על השבת אבידה ואפי' לרבנן דאמרי טעינה בשכר לא אמרי אלא משום דא''כ לכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ובריש הכונס (ב''ק נו:) אמרינן שומר אבידה כשומר חנם דמאי הנאה אית ליה אלא צריך נמי שם לפרש ליושב ובטל לגמרי ורבינו חננאל פירש שם כמו שבשאר ימות השנה אין נותנין בתפירת בגד אלא חצי סלע והוא עתה בשעת הרגל ותופר בגד בסלע [אין] אומרים לו קבל שכר כמה שתנוח למלאכה זו שאתה מקבל עליה סלע [אלא] כאותו שכר שאתה היית נוטל כמותה בשאר ימות השנה שלא היית נוטל עליה אלא חצי מפני השבת אבידה ופירושו תמוה דאין הלשון משמע כן וגם אין כאן שום הכירא ליטול בשעת הרגל כשאר ימות השנה והוי כהלכתא בלא טעמא ועוד תניא בריש השוכר את האומנין (ב''מ עו:) השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית כו' אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה הלכו פועלים ומצאו שדה שהיא לחה נותן להם שכרם משלם אבל אינו דומה הבא טעון להבא ריקם עושה מלאכה ליושב ובטל וקאמר התם תני תנא קמיה דרב נותן שכרו משלם א''ל חביבי אמר אי הואי התם הוה יהיבנא ליה כפועל בטל אלמא קרי ליה פועל בטל ומשמע לגמרי כמו שפירש ולא כמו שפירש [רש''י] ור''ח כלל ומיהו קשיא מהא דתנן בפרק איזהו נשך (שם סח.) אין מושיבין חנווני למחצית שכר אלא א''כ נותן לו שכרו כפועל בטל ומפרש בגמרא כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה וצריכא דאי אשמעינן רישא חנווני משום דלית ליה טרחא אבל סיפא דאית ליה טרחא אימר לא סגי ליה כפועל בטל ואמאי ס''ד דלא תסגי ליה כפועל בטל והלא כל זה כדינו שנותנין לו יותר לפי מה שהוא טורח ועוד דבברייתא פליגי התם כמה הוא שכרו בין מרובה בין מועט דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר אפילו לא טבל עמו אלא בציר כו' ר' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם והשתא מתני' ר' שמעון שזהו שכרו משלם ובתוספתא משמע דמתני' כר' מאיר דקתני המושיב חבירו בחנות למחצית שכר נותן לו שכרו כפועל בטל דברי ר' מאיר ועוד קתני סיפא ר' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם אינו דומה עושה מלאכה ליושב ובטל יושב בחמה ליושב בצל ולפירוש הקונטרס דשמעתין ודבבא מציעא קשיא אבל לפי מה שפירשתי דכפועל בטל היינו ביושב ובטל לגמרי ניחא ולא קשה מידי הא דקאמר צריכא ובין מרובה בין מועט דקאמר ר' מאיר היינו בין היה עוסק במלאכה מרובה בין היה עוסק במלאכה מועטת ור' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם שאומדים כמה היה רוצה ליטול ולבטול ממלאכה כבידה שהיה עוסק בה ויעסוק במלאכה כזו דהיינו טפי מדרבי מאיר ויושב ובטל דתוספתא לאו בטל לגמרי אלא מאותה מלאכה החמורה ורבינו חננאל פירש שם כפועל בטל כגון אדם בטל שאינו מוצא מי ישכירנו והולך ובטל והיה משתכר בקל ולא יתן לו כמו שפועלים הולכים עכשיו שהם ביוקר הרבה משכירין כגון שהיה נשכר עכשיו בשתי סלעים ובאותה שעה היה בטל לא יהיה נוטל אלא סלע: