בכורות מד ע"ב

מתני' דדין שוכבין כשל אשה כריסו צבה טיבורו יוצא נכפה אפילו אחת לימים רוח קצרה באה עליו המאושבן ובעל גבר:
גמ' אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים ותניא נמי הכי משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין ונמצא כריסו צבה שמואל איצטריך ליה בשבתא דרגלא נגדו ליה גלימא אתא לקמיה דאבוה א''ל אתן לך ד' מאה זוזי וזיל אהדר עובדא את דאפשר לך דלא אפשר ליה ליסתכן מר בר רב אשי איצטריך אגודא גמלא אשתין אמרו ליה חמתך קאתיא אמר להו באודנה ותיפוק לי משום עלקא בשותת ת''ר שני נקבים יש בו באדם אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום בשעה שאדם נצרך אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקר אמר ר''ל מאי דכתיב {דברים ז-יד} לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך אימתי לא יהיה בך עקר בזמן שבבהמתך אמר רבי יהושע בן לוי לא יהיה בך עקר מן התלמידים ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום אימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמה אמר רב פפא לא ישתין אדם מים לא על כלי חרס ולא על מקום קשה דאמר רב הני מדורי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם אמר אביי הא איתתא לא תקום להדיא באנפי ינוקא אגיסא לית לן בה תניא רשב''ג אומר עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן סילון החוזר מביא אדם לידי ירקון אמר רבה בר רב הונא אמר רב קטינא אמר ריש לקיש דם רבה שחין רבה שכבת זרע רבה צרעת רבה צואה רבה הדרוקן רבה מי רגלים רבין ירקון רבה: רוח קצרית באה עליו מאי ניהו תנא רוח בן נפלים באה עליו: המאושבן ובעל גבר: תנא משובן בביצים ובעל גבר בגיד תנא משובן זה הקיין הגרבתן זה בעל קיק קיין בביצים גרבתא בגיד ועד כמה מחוי רב יהודה עד רכובה תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר עד רכובה פסול למעלה מן רכובה כשר איכא דאמרי עד רכובה כשר למטה מן הרכובה פסול:
מתני' אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת הרי זה {ויקרא כא-כ} מרוח אשך האמור בתורה רבי ישמעאל אומר כל שנימוחו אשכיו ר''ע אומר כל שרוח באשכיו רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכין:
גמ' קשיא ליה לרבי ישמעאל הא חסר אשך מיבעי ליה תני שנמרחו אשכיו קשיא ליה לרבי עקיבא האי ממרוח אשך מיבעי ליה תני שהרוח באשכיו קשיא ליה לרבי חנינא בן אנטיגנוס האי רוח אשך מיבעי ליה תני שמראיו חשוכין קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין היינו כושי רבי חנינא בן אנטיגנוס לא תני כושי:
מתני' מקיש בקרסוליו ובארכבותיו

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מד - ב

מתניתין:

דדין שוכבין, שגדולים כל כך עד שנראים שוכבים, כשל אשה. כריסו צבה, שבטנו גדולה עד שהיא בולטת ^[17]

טיבורו יוצא, שטבורו בולט ואינו שוקע כשאר בני אדם ^[18].

נכפה, שנופל לארץ מחמת חולי, אפילו אחת לימים, שאינו נופל תדיר אלא פעם אחת לזמן מרובה.

או רוח קצרית באה עליו, רוח שד ^[19].

המאושבן, שביציו גדולים.

ובעל גבר, שגידו גדול.

גמרא:

אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: משתינין מים בפני רבים, דאף שדרך תלמיד חכם להיות צנוע, אבל להטיל מים לא להוי צנוע שמא ימתין ויסתכן. ואין שותין מים בפני רבים, דדרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה ושתיה.

תניא נמי הכי: משתינין מים בפני רבים. ואין שותין מים בפני רבים. ומעשה באחד שביקש, שהוצרך, להטיל מים ולא השתין, ונמצא כריסו צבה.

שמואל איצטריך ליה, להטיל מים, בשבתא דרגלא, שהיו דורשין הלכות הרגל שלשים יום קודם החג. נגדו ליה גלימא, פרסו סדין בינו לבין הציבור.

אתא לקמיה דאבוה, אמר ליה: אתן לך ד' מאה זוזי וזיל אהדר עובדא! שתדרוש בציבור שאסור להמתין מלהטיל מים בשביל צניעות [ולא ילמדו ממה שפרסו לך גלימה שצריך להמתין בשביל צניעות]. את דאפשר לך, לפרוש סדין בשביל צניעות לפי שאתה חשוב. מאן דלא אפשר ליה, וימתין עד שילכו הציבור - וכי ליסתכן?

מר בר רב אשי הוה שקיל ואזיל אגודא דגמלא על גשר, איצטריך ליה להטיל מים. הוה קא משתין שם. אמרו ליה: חמתך, חמותך, קאתיא! אמר להו: אפילו באודנה, לתוך אוזנה הייתי משתין אם לא היה לי מקום אחר, כדי שלא אסתכן.

אמרינן לעיל מעשה באחד שבקש להשתין ולא השתין ונמצא כריסו צבה.

ומקשינן: ותיפוק ליה משום עלקא, מנא לן שנגרם לו מחמת ההמתנה, אולי שתה עלוקה ולכן צבה כריסו?

ומתרצינן: בשותת, שלאחר מכן היה שותת טיפין טיפין בעת הטלת מים, שבודאי נגרם לו מחמת העיכוב.

תנו רבנן: שני נקבים יש בו באדם, אחד מוציא שתן, ואחד מוציא זרע, ואין מרחק בין זה לזה אלא כקליפת השום. בשעה שאדם נצרך, אם נקבו זה לתוך זה מחמת העיכוב נמצא עקור! אמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך".

אימתי לא יהיה בך עקר? בזמן שבבהמתך, שתשים עצמך כבהמה ולא תעכב עצמך להטיל מים בשביל צניעות.

אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב: "לא יהיה בך עקר", שלא יהא ביתך עקור מן התלמידים. "ועקרה", שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום, וכשתתפלל על בנים תהא תפילתך נשמעת.

אימתי אין תפילתך עקורה כשאתה מתפלל על בנים? בזמן שאתה משים עצמך כבהמה, שלא תמתין מלהטיל מים ותבא לידי עקרות ואין תפלתך נשמעת ^[20].

אמר רב פפא: לא ישתין מים [בבבל] לא על גבי כלי חרס [והוא הדין לשאר כלים] שמרוקנים אחר כך את הכלי לנהר. ולא על גבי מקום קשה, קרקע קשה שאינה בולעת והמי רגלים נשפכים לנהר.

דאמר רב הני מדרי דבבל, מקומות מדרון שבבבל, מהדרי מיא מוליכים את המי רגלים, לתוך הנהר בבבל והוא מגיע עד למעין עין עיטם שבארץ ישראל, שממנו מגיעים המים לבית טבילת כהן גדול ^[21].

אמר אביי: האי איתתא לא תיקום להדיא באפי ינוקא, כשהיא מטלת מים לא תעמוד ממש כנגד התינוקות דחוצפה היא ^[22].

אגיסא, ואם פונה לצד אחר שאינה מכוונת בפניו, לית לן בה.

תניא רבי שמעון בן גמליאל אומר: עמוד החוזר, כשאדם צריך לפנות ומשהה את נקביו ועל ידי כן הם חוזרים לבטנו, מביא אדם לידי הדרוקן, חולי מעיים. סילון החוזר, שצריך להטיל מים ומשהה עצמו, מביא אדם לידי ירקון, חולי ששמו ירקון.

אמר רב קטינא אמר ריש לקיש: דם רבה, מי שיש לו הרבה דם ואינו מקיז, שחין רבה, מרבה שחין. שכבת זרע רבה, שיש לו אשה ואינו משמש, צרעת רבה, מרבה צרעת. צואה רבה, שאינו נפנה לנקביו, הדרוקן רבה, חולי מעיים. מי רגלים רבין, ירקון רבה.

שנינו במשנה: רוח קצרית באה עליו.

והוינן בה: מאי ניהו?

ומשנינן: תנא: רוח בן נפלים באה עליו. רוח שטות על ידי שד.

שנינו במשנה: המאושבן, ובעל גבר.

תנא: משובן, הוא בביצים, שהם גדולים. ובעל גבר, הוא בגיד, שהוא גדול.

תנא: משובן זה הקיין, הגרבתן זה בעל קיק. קיין הוא בביצים, גרבתא הוא בגיד.

והוינן בה: ועד כמה? יהיו גדולים שנפסל על ידי כן.

מחוי רב יהודה עד רכובה, שנתארך הגיד או הכיס עד ארכובה שלו.

תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר: אם הגיע עד רכובה פסול, למעלה מן הרכובה כשר.

איכא דאמרי: עד רכובה עדיין כשר, מן הרכובה ואילך פסול ^[23].

מתניתין:

אין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחת. זהו "מרוח אשך" האמור בתורה.

רבי ישמעאל אומר: כל שנמרחו אשכיו, שנימוחו ביציו.

רבי עקיבא אומר: כל שרוח באשכיו, ועל ידי זה ביציו נפוחים.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל שמראיו חשוכין, שהוא שחור ככושי. [ולא איירי קרא כלל בביצים].

גמרא:

ומבארינן מאי טעמא דרבי ישמעאל דפליג אתנא קמא?

משום דקשיא ליה לרבי ישמעאל אי בשאין לו ביצים איירי קרא, האי "חסר אשך" מיבעי ליה למיכתב? ומדכתב קרא "מרוח אשך" משמע שנמרחו אשכיו. לכך תני רבי ישמעאל: שנמרחו אשכיו.

וטעמא דרבי עקיבא הוא: משום דקשיא ליה לרבי עקיבא, על דבריו של רבי ישמעאל: האי מ"מרוח אשך" מיבעי ליה? דהא מ"ם ד"מרוח" היא משורש המילה והיה צריך להוסיף מ"ם לפני המילה "מרוח" כמו "ממולח". לכך תני רבי עקיבא: שהרוח באשכיו.

וטעמא דרבי חנינא בן אנטיגנוס הוא: משום דקשיא ליה לרבי חנינא בן אנטיגנוס על דבריו של רבי עקיבא: האי "רוח אשך" מיבעי ליה? ומאי טעמא כתב "מרוח אשך". לכך תני רבי חנינא בן אנטיגנוס: שמראיו חש וכין.

וכיצד מתפרש הכתוב? קסבר גורעין ומוסיפין, דמתיבת "מרוח" גורעין חי"ת, ואות אל"ף מתיבת "אשך", ומוסיפין על תיבת מרוח, במקום החי"ת - אל"ף. ובתיבת "אשך" במקום האל"ף - אות חי"ת, וכאילו נאמר "מראו חשך".

ופרכינן לרבי חנינא בן אנטיגנוס: דאם כן "מרוח אשך" היינו כושי, דתנן לקמן [מה ב] דפסול. ולמה נשנה שוב? ^[24]

ומתרצינן: רבי חנינא בן אנטיגנוס לא תני לקמן כושי.

מתניתין:

כהן שהוא מקיש בקרסוליו, שברכיו עקומות לחוץ ועל ידי כן קרסוליו לפנים, וקרסוליו נוקשים זה לזה בשעת הילוכו.

ובארכובותיו, שרגליו למטה עקומות כלפי חוץ ומרוחקות זו מזו, ועל ידי כן ברכיו למעלה עקומות כלפי פנים ונוקשות זו לזו בעת הילוכו.

הערות

^[17] רמב"ם בפהמ"ש.

^[18] רמב"ם פ"ח ה"ט.

^[19] וברע"ב פירש: שרוחו קצרה מחמת מרה השחורה הגוברת עליו לפרקים ונשאר בלא הרגש.

^[20] וגם אז יבאו לביתך תלמידים שגם הם לא יחששו שמא יצטרכו לנקביהם ולא יוכלו לצאת [עיון יעקב].

^[21] וברבינו גרשום כתב: ויהיו שותין ממנו.

^[22] ואף שאין מגלה עצמה, תוס'.

^[23] ומבאר החזו"א דקבלה היתה בידם שרבי יהודה הראה "עד רכובה", אבל לא קים להו האם עד רכובה כשר, ויותר מזה פסול, או עד רכובה נמי פסול. ועל זה מייתי ברייתא דרבי אליעזר בן יעקב.

^[24] בראשל"צ על משניות הקשה דמאי קשיא לגמ', דהא איצטריך למיתני משום שאר התנאים שנחלקו על ר"ח בן אנטיגנוס שאף הם מודים דכושי פסול?

א משנה ועוד ברשימת המומים הפוסלים בכהנים: היו לו דדין (שדיים) גדולים עד שהיו שוכבין כשל אשה, או כריסו צבה (נפוחה ובולטת), או היה טיבורו יוצא, או היה נכפה (חולה בחולי נפילה) אפילו אחת לימים, לעתים רחוקות, או רוח קצרה באה עליו, וכן המאושבן, ובעל גבר, שיבואר עניינם בגמרא.

ב גמרא בענין כרס צבה ששנינו במשנה, מביאים מה שאמר ר' אבא בריה [בנו] של ר' חייא בר אבא: תלמידי חכמים משתינין מים בפני רבים, ואין חוששים לחוסר צניעות שבדבר, הואיל ויש בכך סכנה. ואולם אין תלמידי חכמים שותין מים בפני רבים, שראוי לו לתלמיד חכם להיות צנוע בשתייתו. ותניא נמי הכי [ושנויה ברייתא גם כן כך]: משתינין מים בפני רבים, ואין שותין מים בפני רבים. ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין, ונמצא כריסו צבה.

מסופר, שמואל איצטריך ליה בשבתא דרגלא [נצרך לו להשתין בשבת של הרגל], השבת שהיו באים כולם לשמוע את דרשתו, נגדו ליה גלימא [פרסו לו גלימה מסביב] כדי שלא יראו אותו. לאחר זמן אתא לקמיה דאבוה [בא שמואל לפני אביו], אמר ליה [לו]: אתן לך ארבע מאה זוזי [ארבע מאות זוז] וזיל אהדר עובדא [ולך והחזר את המעשה], כלומר, דרוש ברבים שאין עושים כן, כדי שלא ילמדו ממך שאין להשתין בפני רבים, שכן את [אתה] שאדם חשוב אתה, אפשר לך לנהוג כך, שיעשו סביבך מחיצה, אבל מי שלא אפשר ליה [לו] ליסתכן [יסתכן].

ועוד מסופר בענין זה, מר בר רב אשי איצטריך אגודא גמלא [הוצרך לנקביו כשהיה מהלך על הגשר], ואשתין [והשתין], אמרו ליה [לו]: חמתך קאתיא [חמותך באה]! אמר להו [להם]: באודנה [באוזנה] הייתי עושה כן. כלומר, כיוון שיש סכנה בדבר, אין אני חושש לכך. ושבים למסופר בברייתא, על אחד שביקש להשתין ולא השתין, ולפי הברייתא, נעשתה כרסו צבה משום כך.

ושואלים: ותיפוק לי [ושתצא לי, יכול אני לומר] שבטנו צבה משום עלקא [עלוקה שנכנסה למעיו]! ומשיבים: מדובר היה בשותת מים, שלא יכול היה להטיל מים כדרכו. ואם כן, מחמת קלקול בדרכי השתן היה הדבר.

ובענין זה, תנו רבנן [שנו חכמים]: שני נקבים יש בו באדם, אחד מהם מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, ואין בין זה לזה מחיצה אלא כקליפת השום, בשעה שאדם נצרך לנקביו, ועוצר בעצמו, אם נקבו צינור השתן וצינור הזרע זה לתוך זה — נמצא עקר, שמי הרגליים חודרים לאיברי הרבייה.

ועוד בעניין זה מביאים מה שאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר] בפרשת הברכות: "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך" (דברים ז, יד), אימתי לא יהיה בך עקר? בזמן ש"בבהמתך", שאתה נוהג כבהמה, ומטיל מים כשאתה נצרך לכך, ולא מתאפק.

אמר ר' יהושע בן לוי על אותו פסוק: "לא יהיה בך עקר" — כוונתו מן התלמידים, שמי שלא השאיר אחריו תלמידים הריהו כאדם עקר. "ועקרה" — שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום, מושלכת הצידה, אלא ישמע לך. ואימתי לא תהא תפילתך עקורה — "ובבהמתך", בזמן שאתה משים עצמך כבהמה, בענוה ושפלות נפש. ומביאים דברים נוספים שאמרו חכמים בענין הטלת מי רגליים.

אמר רב פפא: לא ישתין אדם מים בבבל, אלא על עפר, שבו נספגים המים. אבל לא על כלי חרס, ולא על מקום קשה, מפני שכך אין המים נספגים, אלא זורמים ומגיעים למי התהום.

והרי אמר רב: הני מדורי דבבל מהדרי מיא [אותם המדרונות שבבבל מחזירים, מביאים את המים] עד לעין עיטם שבארץ ישראל, משם היו מביאים את המים לבית המקדש. ועוד בענין הטלת מים, אמר אביי: הא איתתא לא תקום להדיא באנפי ינוקא [אשה לא תעמוד להטיל מים ממש בפני ילד], אבל אם היא עושה זאת אגיסא [כשהיא פונה הצידה], לית לן בה [אין בזה איסור].

תניא [שנויה ברייתא], רבן שמעון בן גמליאל אומר: עמוד של צואה החוזר, אדם העושה צרכיו, ועוצר עצמו באמצע — מביא אדם לידי מחלת הדרוקן. סילון של מי רגלים החוזר — מביא אדם לידי מחלת ירקון. אמר רבה בר רב הונא, אמר רב קטינא אמר ריש לקיש: אם דם רבה על האדם, שיש בגופו דם יתר מן הרצוי, ואינו מקיז דם — שחין רבה עליו. אם שכבת זרע רבה עליו, ואינו משמש מטתו — צרעת רבה עליו. אם צואה רבה באדם, שאינו עושה צרכיו — מחלת הדרוקן רבה, אם מי רגלים רבין באדם — ירקון רבה.

ג שנינו במשנה בתוך המומים הפוסלים את הכהן: רוח קצרית באה עליו. ושואלים: מאי נינהו [מהו זה]? תנא [שנה החכם]: רוח בן נפלים באה עליו, כלומר, רוח רעה, של שד, נכנסת בו.

ועוד שנינו: המאושבן ובעל גבר. ובפירוש דבר זה תנא [שנה החכם]: משובן — כוונתו בביצים, שהן גדולות מאד, ובעל גבר — פירושו בגיד, באיבר עצמו, שהוא גדול במיוחד. וכן תנא [שנה החכם]: משובן — זה הקרוי קיין, הגרבתן — זה הקרוי בעל קיק; קיין — הרי זה בביצים, גרבתא — בגיד.

ושואלים: ועד כמה נקרא גדול, כדי שיהא פסול לעבודה? מחוי [היה מראה] רב יהודה: עד רכובה, עד הברך. וכן תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר בן יעקב אומר: אם הגיע הגיד עד רכובה — פסול, עד למעלה מן רכובה — כשר. איכא דאמרי [יש שאומרים]: אם הגיע עד רכובה — כשר, ובכלל זה הרכובה עצמה, למטה מן הרכובה — פסול.

ד משנה כהן שאין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחת — הרי זה "מרוח אשך" האמור בתורה (ויקרא כא, כ), בין המומים הפוסלים את הכהן לעבודה. ר' ישמעאל אומר: "מרוח אשך" הוא כל שנימוחו (נמעכו) אשכיו. ר' עקיבא אומר: כל שרוח באשכיו, שהם נפוחים. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר: "מרוח אשך" אינו עוסק באשכים, אלא הכוונה היא לכל שמראיו חשוכין, שצבע עורו כהה במיוחד.

ה גמרא ומסבירים מדוע פירש כל אחד מן החכמים באופן שונה את הביטוי "מרוח אשך". קשיא ליה [היה קשה לו] לר' ישמעאל: אם כפירושם של חכמים, שהכוונה למי שאין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחת — הא [הרי] "חסר אשך" מיבעי ליה [צריך היה לו] לכתוב! ולפיכך תני [הוא שונה] כי הכוונה היא למי שנמרחו אשכיו. ועל הסברו של ר' ישמעאל קשיא ליה [היה קשה לו] לר' עקיבא: אם במי שנמרחו אשכיו מדובר — האי [זה] "ממרוח (ממורח) אשך" מיבעי ליה [צריך לו] לכתוב! לכן תני [הוא שונה] "מרוח אשך" — שהרוח באשכיו.

ועל פירושו של ר' עקיבא קשיא ליה [היה קשה לו] לרבי חנינא בן אנטיגנוס: אם כן, האי [זה] "רוח אשך" מיבעי ליה [צריך לו לכתוב]! לכן הוא תני [שונה] ומפרש: שמראיו חשוכין. וכיצד הוא מפרש כך? קסבר [סבור הוא] כי דורשים כתוב זה באופן שגורעין (מחסרים) אות ממלה אחת ומוסיפין אותה למלה אחרת, וכך דורשין את הכתוב. ולכן במלים "מרוח אשך" גורעים את הח' מ"מרוח" ואת הא' מ"אשך", ומוסיפים את הא' ל"מר", ואת הח' ל"שך", ודורשים כתוב זה כאילו נכתב "מראו חשך".

ושואלים: לפי פירושו של ר' חנינא בן אנטיגנוס, מראיו חשוכין היינו [הרי זהו] כושי, שכבר שנינו להלן בין הפסולים! ומשיבים: ר' חנינא בן אנטיגנוס לא תני [אינו שונה] בין המומים כושי, אלא רק מום זה של מרוח אשך.

ו משנה ועוד ברשימת הכהנים הפסולים לעבודה: היה כהן המקיש בקרסוליו, שרגליו עקומות כלפי פנים, ובזמן הליכה קרסוליו מקישים זה בזה, או שמקיש בארכבותיו (בברכיו), שרגליו עקומות כלפי חוץ, והברכיים נוקשות זו לזו בזמן ההליכה,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

MISHNA: The mishna lists additional blemishes that disqualify a priest from performing the Temple service: One who has breasts so large that they sag like those of a woman; or if one’s belly is swollen and protrudes; or if one’s navel protrudes; or if one is an epileptic, even if he experiences seizures only once in a long while; or one who is afflicted with a melancholy temper; or one whose scrotum is unnaturally long; or one whose penis is unnaturally long is disqualified from performing the Temple service.

GEMARA: The Gemara cites a halakha involving a swollen belly. Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, says that Torah scholars may urinate in public and they need not be concerned with issues of modesty, because holding back from urinating causes bodily harm. But they may not drink water in public, as such conduct is unbefitting a Torah scholar. And this is also taught in a baraita: Torah scholars may urinate in public, but they may not drink water in public. And there was an incident involving one who sought to urinate, and he did not urinate, and his belly was found to be swollen.

The Gemara relates: It was necessary for Shmuel to urinate on the Shabbat when everyone came to hear halakhot relating to the impending Festival. In order to afford him privacy, they spread a sheet for him. Shmuel then came before his father, who said to him: I will give you four hundred dinars if you will go and retract this incident, i.e., if you will state publicly that one may not hold back from urinating even at the expense of one’s privacy. Since you are an important man, you can have others spread a sheet around you. But with regard to one who cannot have others spread a sheet for him, should he endanger himself by seeking privacy? You must therefore teach that one should not hold back from urinating even in public.

The Gemara further relates that it was necessary for Mar bar Rav Ashi to urinate while he was walking on the beams of a bridge, and therefore he urinated. They said to him: Your mother-in-law is coming. Mar bar Rav Ashi said to them: I would have done this even in her ear. Since holding back from urinating would place him in physical danger, he would not care that his mother-in-law was coming and might see him.

The Gemara returns to the incident cited in the baraita involving one who held back from urinating and his belly became swollen: And let me derive, i.e., can it not be said, that his belly swelled due to a leech that entered his intestines? The Gemara responds: The baraita is referring to a case where his urine would thereafter drip and no longer flowed in a healthy manner. Evidently, his health problems resulted from damage to the urinary tract.

Concerning this topic the Sages taught in a baraita: There are two orifices in a man. One of them expels urine and one of them expels semen, and there is only a partition about the thickness of a garlic peel between them. When a man needs to urinate and withholds the urine, if his urinary duct and seminal duct were punctured such that this duct leads into that one, he will be found to be barren, as his urine will penetrate into his seminal duct.

Reish Lakish says: What is the meaning of that which is written: “There shall not be male or female barren among you, or among your cattle” (Deuteronomy 7:14)? It means as follows: When will there not be a barren male among you? At a time that you act as among your cattle, i.e., you urinate when the need arises, without hesitation.

Rabbi Yehoshua ben Levi says, with regard to the same verse, that the phrase “There shall not be male…barren among you” means you will not be barren of students, as one who leaves behind no students is considered barren. The term “or female barren” indicates that your prayers will not be barren, i.e., unheard, before the Omnipresent, but will be heard by Him. And when will they be heard? At a time when you place yourself in prayer as an animal, with humility.

The Gemara cites additional statements of the Sages with regard to urination. Rav Pappa says: A person should urinate in Babylonia only on the dust, as it absorbs the urine. He should not urinate either on an earthenware vessel or on a hard place, as the urine will not be absorbed and will eventually flow into the underwater rivers. As Rav says: Those inclines of Babylonia return the water through underground watercourses to the Spring of Eitam in Eretz Yisrael, from which water was taken to the Temple. Additionally, Abaye says: A woman should not stand openly in front of a child when she urinates. But if she urinates while turning sideways, we have no problem with it.

It is taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A mass of feces that is held back without being discharged causes a person to suffer from dropsy [hidrokan], while a stream of urine that is held back causes a person to suffer from jaundice. Rabba bar Rav Huna says that Rav Ketina says that Reish Lakish says: If one’s blood levels increase due to not undergoing bloodletting often enough, then boils will increase on him as well. If one’s semen levels increase due to not engaging in sexual intercourse often enough, then leprosy will increase on him. If one’s feces levels increase due to not relieving himself enough, dropsy will increase in him. Finally, if one’s urine levels increase due to not relieving himself enough, then jaundice will increase as well.

§ The mishna teaches that one who is afflicted with a melancholy temper is disqualified from performing the Temple service. The Gemara asks: What is this melancholy temper? A tanna taught: A fallen spirit, i.e., the spirit of a demon, has come upon him.

The mishna also teaches that one whose scrotum is unnaturally long [me’ushban] and one whose penis is unnaturally long [ba’al gever] are disqualified from performing the Temple service. The Sages taught in a baraita: A meshuban is one with exceedingly large testicles, and a ba’al gever is one with an unnaturally long penis. Similarly, it is taught in a baraita: A meshuban, this is synonymous with the kayyan. The garbetan, this is synonymous with a ba’al kik. A kayyan is one with a condition of the testicles, while a garbeta is one with a condition of the penis.

The Gemara asks: And how much is considered too long, which disqualifies the priest from performing the Temple service? Rav Yehuda pointed and said: Until the knee. It is likewise taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: If one’s penis reaches until his knee he is disqualified from performing the Temple service. But if it reaches until just above his knee he remains fit. Some say if his penis reaches until the knee he is fit, but if it passes below the knee he is disqualified.

MISHNA: If one has no testicles, or if he has only one testicle, that is the mero’aḥ ashekh that is stated in the Torah (see Leviticus 21:20) among the blemishes that disqualify a priest from Temple service. Rabbi Yishmael says: A mero’aḥ ashekh is anyone whose testicles were crushed. Rabbi Akiva says: It is anyone that has wind in his testicles, i.e., they are swollen. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Mero’aḥ ashekh does not refer to the testicles; rather, the reference is to anyone whose appearance [marav] is especially dark [ḥashukhin].

GEMARA: The Gemara explains why the tanna’im interpret mero’aḥ ashekh in different ways. It is difficult for Rabbi Yishmael: If mero’aḥ ashekh is referring to one who lacks two testicles, then the Torah should have stated: Ḥasar ashekh, lacking a testicle, rather than mero’aḥ ashekh. Therefore, he teaches that it is referring to one whose testicles were crushed. This is difficult for Rabbi Akiva: If mero’aḥ ashekh means one with crushed testicles, then the Torah should have stated: Mimro’aḥ ashekh, crushed testicles, not mero’aḥ ashekh. Therefore, he teaches that the Torah is referring to one who has wind in his testicles.

This is difficult for Rabbi Ḥanina ben Antigonus: If mero’aḥ ashekh is referring to one with wind in his testicles, then the Torah should have stated: Ruaḥ ashekh, wind in the testicles. Therefore, he teaches that the Torah is speaking of anyone whose appearance is especially dark. And how does he derive such an interpretation from the verse? He holds that the Sages subtract and add and interpret homiletically. Accordingly, the ḥet of mero’aḥ is removed along with the alef of ashekh. The ḥet is added to ashekh and the alef is added to mero’aḥ, and mero’aḥ ashekh is rearranged to state: Marav ḥashukhin, his appearance is dark.

The Gemara asks: But if so, this is identical to one whose skin is extremely black, and the mishna on 45b explicitly states that such a priest is disqualified from performing the Temple service. The Gemara responds: Rabbi Ḥanina ben Antigonus learns from the mishna only that a mero’aḥ ashekh is disqualified; he does not teach in that mishna the halakha that a person with extremely black skin is blemished.

MISHNA: The mishna lists additional blemishes that disqualify a priest from performing the Temple service: One whose legs are crooked and bend inward, causing him to knock his ankles or his knees into each other as he walks,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

נכפה אפילו לימים. כלומר אפילו לזמן קבוע פסול לעבודה אפילו בשאר הימים בשאינו נכפה:

משתינין מים בפני רבים. דסכנה היא להעמיד עצמו ואין שותין מים בפני רבים דלא דרך ארץ הוא:

ונמצא כרסו צבה נפוח:

איצטריך ליה. לקטנים:

נגדו ליה גלימא. להפסיק בינו לבין העם משום צניעותא:

אתא א"ל לאבוהא היאך נגד גלימא:

א"ל אתן לך ת' זוזי וזיל אהדר עובדא למריה. כלומר שתעמיד הדבר על הילכתו. שתשתין לפניהם בגלוי כדי שלא ילמדו ממך שלא יסתכנו להעמיד על עצמם:

דאת. דאית לך גלימא אפשר לך למפשט ודלא אפשר ליה דלית ליה גלימא למפשט יעמיד עצמו ומסתכן:

באודנא. כלומר אפילו באודנא הוינא משתין מקמי דאיסתכן:

ותיפוק ליה משום עלקה. כלומר דהאי דכרסו צבה לאו מחמת שתן הוא אלא משום דשתה עלקה:

בשותת. מים דאי שתה עלקה לא הוה שותת:

בשעה שאדם נצרך. ומעמיד עצמו ניקבו:

בזמן שבבהמתך כשאתה משים עצמך כבהמה שמשתנת בפני רבים לא יהיה בך עקר ועקרה:

אימתי. אין תפלתך עקורה כשאתה מתפלל על עסקי בנים בזמן שאתה משים עצמך כבהמה שלא העמדת עצמך:

בי מדרי דבבל. מדרונות של בבל אם משתין עליהם מהדרי המי רגלים לעין עיטם לנהר שמושך לארץ ישראל ויהיו שותין ממנו לפיכך לא ישתין אלא על מקום נמוך שיבלעו שם העין:

לא תקים להדיא באנפי ינוקא. כשמשתין משום צניעותא. אגיסא דמהדרא אפה לית לן בה:

הדרקון. היינו כריסו צבה:

ירקון. חולי ירקון:

דם רבה. שמעמיד שאינו מקיז דם:

שחין רבה. כלומר לוקה בשחין:

רוח קצרות באה עליו. דתנן דהוי מום מאי ניהו נאלא רוח שטות:

בן נפלים. רוח שידה שגעון:

המשוכן ובעל גרב. משוכן בביצים שביציו גדולים ביותר:

בעל גרב [גבר] בגיד שארוך ביותר:

מחוי. רב יהודה שארוך הגיד עד הארכובה:

נמרחו אשכיו. נימוחו ביציו:

שרוח באשכיו. שנפוחין ביציו:

שמראיו (משוכין) [חשוכין]. שהוא שחור ככושי:

קשיא ליה לר' ישמעאל. אם כדברי ת"ק חסר אשך מיבעי ליה אלא תני שנמרחו. וכן קשיא ליה לרבי עקיבא מאי דאמר ר' ישמעאל וכל חד וחד בעי לתרוצי טעמיה:

קסבר. ר' חנניה גורעין ומוספין ודורשין. גורעין [א'] מאשך. ומוסיפין אותו במרוח והוה ליה מראה וגורעין ח' ממרוח ומוסיפין במקום א' שבאשך והוה ליה חשך והיינו מראו חשך שמראיו חשוכין:

המקיש בקרסוליו ובארכבותיו. שכשהוא הולך קרסוליו או ארכבותיו נוקשות זו בזו והיינו הקישן דאמרינן בגמרא:

בד"ה ואין שותין כו' ויסתכן הס"ד ואח"כ מ"ה אצטריכא כו' ובד"ה הקיין היינו משועבן כצ"ל ובד"ה בביצים שביציו גדולים הס"ד ובד"ה מרוח אשך מבעי ליה דהא מ"ם דמרוח כו' עכ"ל כצ"ל וצ"ע דאם משמע להו דבעי הכא מ"ם משמשת ולכל מ"ם שנקודה בשו"א א"כ מאי פריך ר"ח בן אנטיגנוס לר"ע האי רוח אשך מבעי ליה הא איכא למימר דהמ"ם היא משמשת ויש לפרש דר"ח לאו ממ"ם פריך אלא האי רוח במלאפו"ם מבעי ליה ולא מרוח בחול"ם ודו"ק ועי"ל בפשיטות דאי הוה מלשון מרוח בעי ליה מ"ם משמשת כמו ממולח טהור קודש ממושך ממורט אבל אי הוה מלשון רוח לא בעי כלל מ"ם משמשת ודו"ק:

בד"ה גורעין כו' במקום אחד על אשך ואחד במקום ח' על מרוח כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ואין שותין כו' אבל שאר דברים רגילים לשתות יחד ור"ת אומר דה"ק דאפי' לאותן הצנועים שלא לשתות מים בפני רבים לא ליהוי צנוע להטיל מים שהוא כו' ישתין דהני עכ"ל מתוס' ישנים:

בד"ה אימתי כו' מי שמתו מוקמא ויתד כו' ובד"ה לא ישתין ויסתכן מודרי דבבל מהדרי מיא כו' כדאמר לקמן בפ"ב הנודר כו' נמי אמרינן דכרינן פורתא ונבעי כו' כצ"ל:

א"ל באודנא כו'. פירש"י אפי' בתוך אזנה הייתי מטיל כו'. עכ"ל ועי"ל דקאמר באזנה כלומר דהיינו מן הצד ולא כנגדה כדלקמן הך אתתא לא תיקום להדיא באנפי ינוקא ואגיסא לית לן בה ואפילו אתתא קאמר כמ"ש התוספות לקמן וק"ל:

שם אימתי לא יהיה בך עקר בזמן שבבהמתך כו' דלפי פשוטו ה"ל למיכתב לא יהיה בך ובבהמתך עקר ועקרה להכי קאמר דעקר ועקרה לא קאי אלא אבך ובבהמתך בזמן שבבהמתך וריב"ל דדריש דלא יהיה בך עקור מן התלמידים כו' דלפי פשוטו מלת בך מיותר דלא ה"ל למיכתב רק לא תהיה עקר ועקרה ועוד דכולה קרא יתירא הוא דכבר כתיב ובירך פרי בטנך וגו' שגר אלפיך וגו' דבכללו ודאי שלא תהיה עקר ועקרה ובבהמתך וע"כ דרשו מיניה עקור מן התלמידים דהיינו שיהיה לימודך עושה פירות בתלמידים הגונים וכן תפלתך עושה פירות ונשמעת ומלת ב"ך רמז בזה שהלימוד ותפלה תלוים בכ"ב אותיות התורה כמ"ש בנגילה ונשמחה בך וגו' ואימתי בזמן שאתה משים כו' עיין בתוספות ובחדושינו במסכת חולין וק"ל:

במשנה המאושכן. כצ"ל בכ"ף וכן לקמן בגמרא וכ"ה במשניות והוא מלשון מרוח אשך:

שם ובעל גבר. לשון התוי"ט בשם הרמב"ם. ולפעמים קורא גבר על משקל גבל. נראה דכוונתו על פסוק עם גבר תמים (תהילים י״ח:כ״ו) כי משקל פעל בשש נקודות לא ישתנה בסמיכות (לבד שבע) עי' תל"ע קע"ח ולכו ע"כ שהם שני משקלים:

גמרא מר בר"א איצטרך אגודא דגמלא. כצ"ל:

שם תנא משוכן. כצ"ל בכ"ף כנ"ל:

שם הגרבתן כו'. אולי צ"ל הגברתן כי הוא נגזר מן גבר:

תד"ה ואין. לפי שאין רגילין לשתות כולן מים. כצ"ל:

תד"ה אימתי (בסופו). דבפרק מ"ש מוקמא ויד תהיה לך כו'. כצ"ל:

במשנה שנמרחו אשכיו. וכ' התוי"ט והא דכ' קרא אשך ל"י פי' שאין לו שום אשך. לשונו שלא בדיוק. שהרי רי"ש פליג את"ק ואומר שנמרחו. ופירושו דחוק. וטפי יל"פ שהוא ע"ד ויהי לי שור וחמור בר"פ וישלח ודומיו:

שם ר"ח בא"א כל שמראיו חשוכים. ופירש הרע"ב ואע"פ שאינו שחור ככושי. ותימה דבגמרא קאמר דהיינו כושי. ומש"כ עוד ובעיקר הדין ל"פ כו'. עמש"כ לעיל (מג ב) במשנת אין לו גבינים. ועק"ל כיון דהגמרא קאמר דרחב"א לא תני כושי. ואם גם חכמים ל"פ עלי' בעיקר הדין אם כן מאן קתני ליה. ודברי התוספות יום טוב שם מגומגמין:

גמ' גרבתן בגיד כצ"ל:

רש"י ד"ה הדרוקן חולי מעים. נ"ב אינו אלא כריסו צבה ונפוחה וכדאמרי' לעיל אע"ג דהתם ולא השתין אמרי התם לא רבה והכא ע"י צואה רבה הדרוקן רבה ביותר וע"י מ"ר רבים בא גם לידי ירוקן מלבד הדרוקן והשתא ניחא נמי מ"ש תוס':

ד"ה תני שנמרחו וכו' להכי תני רי"ש נמרחו אשכיו כצ"ל:

תוס' ד"ה ואין שותין וכו' דרב נתן אשתי כצ"ל:

ד"ה אימתי וכו' תימה היאך יכולין וכו'. נ"ב אין מביאין ראיות מן דורות ראשונים אף כי בזמן ששכינה שרוי' ביניהם ולא היו צריכין להטיל מים אלא בבוקר כשנפנין לגדולים וכן לערב וגדולה מזה מצינו בחמ"ו שאע"פ שהיו בגולה יכולין לעצור עצמן מן הגדולים והקטנים כמ"ש עה"כ ואשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך ואעפ"כ היו טובי מראה ובריאי בשר:

בא"ד דבפרק מי שמתו מוקמינן ויתד כצ"ל:

אָמַר לוֹ: אִיתִיב לָךְ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּזֵי, וְזִיל הֲדַר עוּבְדָא לְמָארֵיהּ. נראה לי בס"ד בדרך בדיחות דבר עמו כי שיעור הבושה לאדם המבייש לאחרים הוא ת' זוזי כדאיתא בבבא קמא (דף צ.) סטרו לאחר ידו נותן לו ת' זוז וכן תלש בשערו רקק והגיע בו רוקו והעביר טליתו ממנו וכן פרע ראש האשה בשוק בכולן נותן ת' זוז עיין שם.
וכאן אמר לו אביו זִיל הֲדַר עוּבְדָא לְמָארֵיהּ רצונו לומר תדרוש בציבור לומר טעות היה בידו מה שעשה בפריסת גלימא ובשביל בושה שאתה בוש בדבריך אלו שאתה אומר 'טעיתי בדין' אתן לך ת' זוז שהוא שיעור תשלומין להמתבייש.
אי נמי הֲדַר עוּבְדָא לְמָארֵיהּ שתעשה מעשה להפך בפנים אחרת כאשר יזדמן לך דבר ותשתין בלי פריסת גלימא ובעבור בושה שאתה בוש מדבר זה אתן לך ת' זוזי ובדרך בדיחות דבר עמו במנין ת' זוז.

לֹא יִהְיֶה בְּךָ עָקָר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּיתְךָ עָקוּר מִן הַתַּלְמִידִים. נראה לי בס"ד אם יראו התלמידים שרבם נוהג בצניעות שלא ישתין בפני רבים לא יבואו ללמוד אצלו דחוששים שמא יזדמן להם כך ולא יהיו יכולים להשתין בדרך צנוע ונעקרים אבל אם רואין את רבם אינו מדקדק בכך ומשתין בפני רבים אין חוששין ובאים אצלו ללמוד בישיבה שלו דאם אחד מהם נזדמן לו כך ישתין ולא קפיד.
ומה שאמר 'שֶׁלֹּא תִּהְיֶה תְּפִלָּתְךָ עֲקָרָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם' פירש רש"י ז"ל כשתתפלל על בניך וקשא למה מפרש בתפלה של בנים, לימא כל תפלה בסתם? ונראה לי בס"ד משום דבהכי הוה ליה מדה כנגד מדה דאם הוא אינו מקפיד על עצמו שלא יהיה עקר נמצא מתנת הבנים אינה חשובה אצלו ולכן אם יתפלל שיתן לו הקדוש ברוך הוא בנים לא תשמע תפלתו, וכן אם יש לו בנים ומתפלל עליהם גם כן לא תשמע תפילתו כיון דאין הבנים חשובים בעיניו דהראיה אינו חושש לעקרות שבה יעדרון הבנים מה שאין כן אם קפיד שלא יהיה עקר דחשיבה מתנת הבנים בעיניו אז תקובל תפלתו בעד הבנים.

ואין שותים מים בפני רבים. הרב עיון יעקב ז"ל רצה לפרש דקאי אמי רגלים דשרי לחולה שאין בו סכנה משום רפואה ואין שותים בפני רבים מפני המיאוס עיין שם. ואין דבריו מחוורין דהתנא מיירי בדברים הנהוגים בכל ותו מאחר דלא הוזכר זה בשום מקום במשנה וברייתא איך תני סתמא כמו שהוא דבר ידוע ומפורסם. והגם שהדין דין אמת וכן כתבו משם הרמב"ם ז"ל דהוא סגולה במגפה בר מינן מכל מקום לא הוזכר זה כדי לשנות סתם ואין שותין מים בפני רבים. ותו ואין שותין אותם בפני רבים הוה ליה למימר:

אמר להו באונא. אפשר שרצה ללמד להם שני דינין אחד דמשום ספק סכנה שרי לעשות דבר שלא כהוגן ומכל מקום דרך הפלגה וגוזמא אמר. והשני בא ללמד שאינו חייב בכבוד חמותו שאם היה חייב בכבודה אפילו דרך הפלגה לא היה אומר כך:

אמר ריב"ל לא יהיה בך עקר שלא יהיה ביתך עקורה מן התלמידים ועקרה שלא תהיה תפלתך עקורה מלפני המקום ובבהמתך אימתי שאתה משים עצמך כבהמתך. אפשר לומר דרך דרש במשז"ל על פסוק אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה שהמלמד לבן חבירו תורה הקב"ה גוזר גזרה והוא מבטלה וז"ש לא יהיה בך עקר שלא תהיה ביתך עקורה מן התלמידים שתזכה להרביץ תורה ומזה נמשך שלא תהיה תפלתך עקורה דכביכול הקב"ה גוזר ואתה מבטל בכח תפלתך ולא תהיה תפלתך עקורה כיון שלימד' תורה לתלמידים כי כך היא המדה אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה:
א"נ במשז"ל שאמותנו עקורות לפי שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וזהו שלא יהיה עקרה כפשטו דמה שלא ילדה הוא שהקב"ה מתאוה לתפלתך התפלל ולא תהיה תפלתך עקורה וממילא לא תהיה עקרה ותלד:
ומ"ש ובבהמתך אימתי וכו' אפשר במ"ש גדולים נמוכי הרוח וכו' ולע"א שאין תפלתו נמאסת. ואמרו פ"ג דתעניות דר' עקיבא נענה לפי שהיה מעביר על מדותיו ואמרו פ"ק דחולין על פסוק אדם ובהמה אלו בני אדם שהם ערומים ומשימים עצמן כבהמה ופירש"י דכאי רוח. וז"ש שלא תהיה תפלתך עקורה ישמע אל ויענה אימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמתך ותהיה שפל רוח אז תפלתך נשמעת:

(מד ב) איתתא לא תקום להדיא באפי ינוקא.—פי' רש"י: כשהיא מטלת מים. ויש לעיין במאי מיירי, אם כשהיא מגלה את עצמה - אפי' מן הצד יהא אסור, ואם אינה מגלה עצמה - למה לא, מאחר שהיא מכוסה. לכן נראה עיקר כפי' ר"ג כאן, שהאשה לא תעמוד לפני התינוק כשהוא משתין מים ומגלה את עצמו, אבל כשהיא הופכת את פניה לצדה ואינה מסתכלת בו מותר.

(שם רש"י) ד"ה ש"ז רבה מי שיש לו אשה ואינו משמש מטתו.—איני יודע למה לא פירש בפשיטות שהוא רווק ואינו נושא אשה.

(שם תוספות) ד"ה אימתי וכו' תימה וכו' צריכין לצאת וכו'.—נראה ליישב זה שהיו מטילין מים בעביט, ומוציאין אותו חוץ למחנה ושופכין שם, וכן היו עושין בקטנים, שא"א להוציאן חוץ למחנה בכל עת. וראיתי להראב"ע שכתב בפ' נשא (ה ב): "ואין יד במחנה לצאת חוץ רק כל אחד חופר באהלו כמנהג כל המחנות כלן, כי תינוקים יש ביניהם, ופרשת כי תצא מחנה על מחנה קטן ידבר שאין שם אשה". וכבר קיימנו דברי חכמים והעמדנום על מכונם.

מתני' דדין שוכבין. גדולים: נכפה. נופל מחמת חולי: אחת לימים. שאינו נופל אלא פעם אחת לימים שתבא לזמן קבוע: רוח קצרה. רוח שד: מאושבן. ביציו גדולים: בעל גבר. גידו גדול: גמ' ואין שותין מים. דדרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה ובשתיה אבל להטיל מים לא ליהוי צנוע שמא ימתין ויסתכן: איצטריכא ליה. להטיל מים: בשבתא דריגלא. שלשים יום קודם הרגל דשואלין ודורשין בהלכות הרגל כדאמרינן במגילה (דף ד.): נגדו ליה גלימא. פרסו סדין בינו לבין העם: אהדר עובדא. דרוש שאסור להמתין מלהטיל מים עד שיהא לו צניעות: את דאפשר לך. לפרוש סדין לפי שחשוב אתה: ואי ליצטרך אינש אחרינא דלא אפשר ליה. וימתין עד שילכו העם ויסתכן ויהא עקור: חמתך. חמותך: באודנה. אפילו בתוך אזנה הייתי מטיל מים אם לא היה לי מקום אחר קודם שאמתין וכ''ש בפניה: ותיפוק לי משום עלקא. דקתני לעיל שבקש להשתין ולא השתין ונמצא כריסו צבה ממאי דמשום המתנה הוה ליה דלמא עלקא שתה שקורין שנשוא''ה לפיכך צבה כריסו: בשותת. שאינו יכול להטיל מים יפה לאחר כן אלא שותת טיפין טיפין דודאי מחמת עיכוב שתן הוה ליה: בזמן שבבהמתך. שתשים עצמך כבהמה שלא תהא צנוע בהטלת מים: שלא תהא תפלתך עקורה כו'. וכשתתפלל [על בנים] תהא נשמעת תפלתך: כבהמה. שלא תמתין מלהטיל מים: לא על (גב) כלי חרס. בתוך עביט של מימי רגלים לפי שמשליכין אותו בנהר בסמוך להם ונהרות בבל הולכין ומתעכבין בעין עיטם כדמפרש: ולא על מקום קשה. שאינן בולעין וצפין על הקרקע עד שנשטפין למקום מדרון ונופלין לנהר: ואמר רב הנך מדורי דבבל. מקומות מדרון שבבבל: מהדרי לעין עיטם. שבו כ''ג טובל ביוה''כ כדאמרי' במסכת יומא בפרק ג' (דף לא.): לא תיקום להדיא באפי ינוקא כשהיא מטלת אל תעמוד ממש כנגד התינוקות דחוצפתא היא: [אגיסא]. אם לצד אחר שאין משתנת בפני התינוק ל''ל בה: עמוד. גדולים: הדרוקן. חולי מעיים: סילון. קטנים: דם רבה שחין רבה. המרבה דם שאינו מקיז מרבה שחין: שכבת זרע רבה. מי שיש לו אשה ואינו משמש מטתו מרבה צרעת: (נאלת) רוח שטות ע''י שד זהו בן נפילים נוייטו''ן: הקיין. היינו משובן: הגרבתן. היינו מין בעל גבר: בביצים. שביציו גדולים: בגיד. שגידו גדול: ועד כמה. יגדל הגיד שיהא פסול: מתני' שנמרחו אשכיו. שנימוחו ביציו: שהרוח באשכיו. שביציו נפוחים: שמראיו חשוכים. שהוא שחור ככושי ולא בביצים משתעי כלל: גמ' קשיא ליה לר' ישמעאל. כלומר להכי פליג רבי ישמעאל את''ק משום דקשיא ליה א''כ דבשאין לו ביצים מישתעי קרא חסר אשך מיבעי ליה: תני שנמרחו אשכיו. להכי תני ר''י שנמרחו אשכיו: ממרוח אשך מיבעי ליה. דהא מ''ם דמרוח משמשת היא: גורעין ומוסיפין. גורעין חי''ת ממרוח ואלף מאשך ומוסיפין ח' במקום אלף על אשך ואלף במקום חי''ת על מרוח והוי מרואו חשך: היינו כושי. וכושי בהדיא קתני מתני (לקמן מה.) הכושי והגיחור: מתני' המקיש בקרסוליים. שארכבותיו עוקמות לחוץ וקרסוליו לפנים ונוקשין זה לזה כשהוא מהלך ובארכבותיו היינו איפכא שרגליו עקומות לחוץ ומרחיק זה מזה עד שארכבותיו מלמעלה העקומות כלפי פנים נוקשות זו לזו:

ואין שותין מים בפני רבים. פירש בקונטרס דרך ת''ח להיות צנוע באכילה ושתיה והא דאמר בסוף כיצד צולין (פסחים דף פו:) דרב הונא בריה דרב נתן אשתי כסא בתרי זמני ולא מהדר אפיה וקאמר התם כלה תנן משמע התם שדרך לשתות בפני רבים בלא חזרת פניו היינו בשעת סעודה דומיא דכלה ובהלכות דרך ארץ אמרינן דברבים הופך פניו לצד אחר וישתה מים נראה דנקט מים לפי שאין רגילין לשתות כולן מים אלא הצמא בלבד אבל שאר דברים רגילין לשתות יחד ור''ת אומר דה''ק דאפילו לאותן הצנועים שלא לשתות מים בפני רבים לא ליהוי צנוע להטיל מים שמא ימתין ויסתכן: אימתי לא יהיה בך עקר ועקרה בזמן שבבהמתך. תימה היאך יכולין להשים עצמן כבהמה בהטלת מים שהיו צריכין לצאת חוץ מן המחנה ולהרחיק ג' פרסאות כדאמרי' בפ' בתרא דיומא (דף עה:) דאין נפנים לא בצדיהם ולא לפניהם אלא לאחריהם והיינו אפילו בקטנים דבפרק מי שמתו (ברכות דף כה.) מוקמא ויתד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת וגו' בקטנים: שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום בזמן שאתה משים עצמך כבהמה. פירש בקונטרס שלא תהא עקורה כשאתה מתפלל על בנים ונראה דלכל תפלה קאמר כדאמר שאין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כבהמה כדכתיב אדם ובהמה תושיע ה' ובמי שמשים עצמו כמי שאינו כדכתיב (איוב כו) תולה ארץ על בלימה (חולין דף פט.): לא ישתין אדם מים לא על (גבי) [כלי] חרס ולא על גבי מקום קשה. הנך חומרות דוקא בבבל כדאמר טעמא משום דהני מודרי דבבל מהדרי מיא לעיטם שעל נהר פרת דדרך המים ללכת דרך הילוכם לעין עיטם דפרת מתערב בכל מימות שבעולם כדאמר לקמן בפ''ט (דף נה.) הנודר ממימי פרת אסור בכל מימות שבעולם ואפילו עינאתא דמדלייא אמרינן לקמן דהנהו סולמי דפרת נינהו ובסוכה (דף נג.) נמי אמרינן דכרינן פורתא ונבעי מיא הנהו סולמי דפרת הוו ואע''ג דסולמי דפרת מתערבין בכל מימות שבעולם אין לאסור אלא שבבבל כדפרישית שדרך הילוכו של פרת מתערב בעין עיטם והוה משמע מכאן דפרת הולך מבבל לא''י אבל שאלתי לאחד מא''י ואמר לי שיורד מא''י לבבל וכן מוכח לקמן בפ''ט (דף נה:) דאמרינן מטרא במערבא סהדא רבא פרת וכן פירש שם בקונט' וזהו דוחק לומר דאפילו הולך מבבל לא''י ניכר כשגדל הנהר מחמת רוב גשמים ומתרבה הנהר לאחוריו מתוך רבוי המים: האי איתתא לא תיקום להדיא באפי ינוקא. אע''ג שאינה מגלה עצמה איכא חוצפא כשהיא מטילה מים והתינוק עומד בפניה דהא אין דרך אשה לגלות עצמה לפניה לא לקטנים ולא לגדולים כדמוכח בפ' מי שמתו (ברכות דף כג:): לידי הדרוקן כו' לידי ירקון. משמע דהדרוקן וירקון תרי מילי נינהו ומיהו נראה שהם ענין אחד דאמרי' ביבמות (דף ס:) העבירום לפני ציץ כל שראויה לביאה פניה מוריקות דאמר סימן לעבירה הדרוקן: