בכורות מז ע"א

"יכיר" שנאמר לענין בכור לנחלה הוא ענין לחוד, והכרת פנים הוא ענין לחוד.

א איתמר [נאמר] שנחלקו חכמים בבעיה הבאה: היו לו בנים בגיותו ונתגייר — ר' יוחנן אומר: אין לו בכור לנחלה, כלומר, בנו הראשון הנולד בישראל אינו נחשב בכור, ליטול פי שנים בנכסי אביו. ור' שמעון בן לקיש אומר: יש לו בכור לנחלה. ומבארים את השיטות: ר' יוחנן אומר: אין לו בכור לנחלה — דהא הוה ליה [שהרי כבר היה לו] בן שהוא ראשית אונו, ובענין נחלה נאמר: "כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה" (דברים כא, יז). ור' שמעון בן לקיש אומר: יש לו בכור לנחלה, כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי [נחשב], כאדם חדש, שזהו בנו הראשון.

ומעירים: ואזדו לטעמייהו [והולכים הם לשיטתם], שנחלקו בענין דומה, דאיתמר [שנאמר]: היו לו בנים בגיותו ונתגייר — ר' יוחנן אמר: קיים בבנים אלה מצות פריה ורביה, ור' שמעון בן לקיש אמר: לא קיים. ומבארים, ר' יוחנן אמר: קיים בכך את הציווי הכללי "לא תהו בראה לשבת יצרה" (ישעיהו מה, יח), שהוסיף בישוב העולם, וכבר יצא ידי חובתו. ור' שמעון בן לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה, כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי [נחשב].

ומעירים: וצריכא [וצריך] שתיאמר המחלוקת בשני המקרים, דאי איתמר בהא קמייתא [שאם היתה נאמרת רק בזו הראשונה] לענין נחלה, הייתי אומר: בהא קאמר [בזו אומר] ר' שמעון בן לקיש, שהבן הנולד ראשון בישראל הוא בכור לנחלה, משום שבגיותן לאו [לא] בני נחלה נינהו [הם], אבל בהא [בזו] במצות פריה ורביה, אימא מודה ליה [אמור שמודה לו] לר' יוחנן שקיים פריה ורביה, שהרי נאמר: "לא תהו בראה לשבת יצרה", והא עבד ליה [והרי כבר עשה לו] מצות שבת.

ולהיפך, ואי איתמר בהא [ואם היה נאמר רק בזו] בענין פריה ורביה, הייתי אומר: בהא קאמר [בזו דוקא אומר] ר' יוחנן שקיים פריה ורביה, מפני שקיים "לשבת יצרה", אבל בהא [בזו] בענין נחלה, אימא מודה ליה [אמור שמודה לו] לר' שמעון בן לקיש שאין מתחשבים בבנים שילד בגיותו, על כן צריכא [צריכה] שתיאמר המחלוקת בשני המקרים. ומקשים על שיטת ר' יוחנן.

תנן [שנינו במשנתנו]: מי שלא היו לו בנים, ונשא אשה שכבר ילדה בעודה שפחה ונשתחררה לאחר מכן, או שילדה בעודה גויה ונתגיירה, ומשבאתה לישראל ילדה — ולדה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן.

ונברר: אותה שפחה וגיורת, שבנה שילדה בישראל הוא בכור לנחלה, ילדה ממאן [ממי]? אילימא [אם תאמר] שילדה מישראל שלא היו לו בנים, שבו עוסקת המשנה מתחילה — מאי איריא [מה שייך] מדוע מדובר דוקא בגיורת ושפחה? אפילו בת ישראל שכבר ילדה נמי [גם כן] הדין כן!

אלא לאו [האם לא] מדובר במשנה בשני מקרים שונים: בתחילה — במי שהיו לו בנים ונשא בת ישראל שכבר ילדה, והמקרה השני — במי שילדה בעודה שפחה או גויה, ומשבאתה לישראל ילדה ממי שהוא כמותה, מגר שהיו לו בנים ונתגייר; וקתני [הרי הוא שונה] שהוא בכור לנחלה, שלא כדברי ר' יוחנן!

ודוחים: לא, לעולם תפרש שילדה מישראל שלא היו לו בנים, ומה שהוזכרו דוקא גיורת ושפחה — לא לענין נחלה הובא, אלא מה ששנינו "ואינו בכור לכהן" איצטריכא ליה [הוצרך לו], כדי

לאפוקי [להוציא] מדברי ר' יוסי הגלילי, שחלק על כך במשנתנו ואמר: ילד זה הוא בכור לנחלה ולכהן, שנאמר: "פטר רחם בישראל" (ראה שמות יג, ב) — שאין הנולדים תחילה נחשבים "פטר רחם" עד שיפטרו (יפתחו) רחם מישראל, ומה שילדה בגויותה אינו נחשב, על כן קא משמע לן דלא [משמיע לנו התנא שלא כדבריו], אלא כיון שכבר ילדה בגויותה — אין זה "פטר רחם".

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה מן הברייתא שלא כר' יוחנן: היו לו בנים בגיותו ונתגייר, ונולדו לו בנים — יש לו בכור לנחלה! אמר רבינא ואיתימא [ויש אומרים] רב אחא: הא [דבר זה] ודאי שיטת ר' יוסי הגלילי הוא, שאמר לענין פדיון הבן: "פטר רחם בישראל" — עד שיפטרו רחם מישראל, ויליף איהו [ולמד הוא] הגוי שנתגייר, מינה דידה [ממנה] מגיורת, שאין מתחשבים במה שילדו קודם שנתגיירו.

ב אמר רב אדא בר אהבה: לוייה שילדה — בנה פטור מחמש סלעים של פדיון הבן. ושואלים: דאיעבר ממאן [שהתעברה ממי]? אילימא דאיעבר [אם תאמר שהתעברה] מכהן או מלוי, מאי איריא [מה שייך], מדוע מדובר דוקא בלוייה? אפילו ישראלית נמי [גם כן] פטורה, שהרי הבן עצמו כהן או לוי!

אלא תאמר דאיעבר [שהתעברה] הלויה מישראל — גם זה תמוה, מדוע הולכים אחר האם? הלא "למשפחתם לבית אבתם" (במדבר א, ב) כתיב [נאמר], שאין יחוס המשפחה בישראל אלא אחר האב ולא אחר האם!

אמר רב פפא: צריכים לומר דאיעבר [שהתעברה] מגוי, ובמקרה זה הולכים אחר האם, ובן לויה פטור מחמש סלעים. ולא תימא אליבא דמאן דאמר [ולא תאמר שדבר זה נכון על פי שיטתו של מי שאומר] אין מזהמין את הולד, כלומר, אין מייחסים כלל את הולד לאביו הגוי, והוא כשר. אלא אפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] מזהמין את הולד, ומייחסים אותו גם לאב, על כל פנים הולכים אחר אמו, ולוי פסול מיקרי [נקרא], ופטור מפדיון.

מר בריה [בנו] של רב יוסף אמר משמיה [משמו] של רבא הסבר אחר: לעולם תפרש דאיעבר [שהתעברה] לויה זו מישראל. ואף שבדרך כלל מייחסים את הבן למשפחת האב, שאני התם דאמר קרא [שונה שם, לענין פדיון הבן, שאמר הכתוב] "פטר רחם", ומשמע שבפטר רחם תלא רחמנא [תלתה התורה] מצוה זו, וכיון שיצא מרחמה של לויה — הרי הוא פטור. ומקשים על שיטת רב פפא, הסבור כי לויה שנתעברה מישראל בנה חייב בפדיון הבן.

תנן [שנינו במשנתנו]: מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה, או שנשא מי שנתגיירה כשהיא מעוברת, או נשתחררה כשהיא מעוברת, וילדה לאחר שנתגיירה.

וכן אשה שעדיין לא ביכרה וילדה היא וכהנת (בת כהן), היא ולויה (בת לוי), היא ואשה שכבר ילדה, ונתערבו הולדות זה בזה, ואין ידוע מי הוא בנה של זו שלא ביכרה. וכן מי שלא שהתה אחרי בעלה שלשה חדשים ונשאת, וילדה ילד לאחר שבעה חדשים, ואין ידוע אם ילד זה הוא בן תשעה לבעל הראשון אם בן שבעה לאחרון — הריהו בכור לכהן ואינו בכור לנחלה.

ומדייקים: מכלל ההלכה בענין מי שנתערב ולדה בולד כהנת או בולד לויה, אתה למד שאשה שהיא בת כהונה (כהנת) ובת לויה פטורין מפדיון. ונברר: דאיעבר ממאן [שהתעברה ממי]? אילימא דאיעבר [אם תאמר שהתעברה] מכהן או לוי, אי הכי מאי איריא [אם כך מה שייך], מדוע מדובר דוקא בכהנת ולויה? אפילו היתה בת ישראל נמי [גם כן] פטור הבן מפדיון, שהרי הוא כהן או לוי!

אלא תאמר דאיעבר [שהתעברה] מגוי — על כך יש לתמוה: האם כהנת פטורה? והאמר [והרי אמר] רב פפא: בדיק לן [בדק, בחן אותנו] רבה בשאלה הבאה: כהנת שנתעברה מגוי מהו? ואמינא ליה [ואמרנו לו]: לאו היינו [האם אין זה] מה שאמר רב אדא בר אהבה, שאמר: לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים, והעמדנוה במי שנתעברה מגוי? והוא הדין לכהנת!

ואמר לי רבה: הכי השתא [כך אתה משווה]?! בשלמא [נניח] לויה שילדה לגוי — בנה נחשב לוי, משום שהאם בקדושתה קיימא [עומדת], דתניא [שכך שנויה ברייתא]: לויה שנשבית (על ידי גוים, ויש להניח שנאנסה שם) או שנבעלה בעילת זנות — עדיין נותנין לה מן המעשר הראשון, כדין לויה, ואוכלת, שאין זה פוסל אותה מן הזכות לקבלת מעשר.

אלא כהנת, כיון דאי בעיל לה [שאם בועל אותה] הגוי הויא [הרי היא נעשית] כזרה (שאינה כהנת) ונפסלת מן התרומה, אם כן גם הנולד לה מן הגוי נחשב כזר, וחייב בפדיון. ואם כן, באיזה מקרה פוטרת משנתנו את בן הכהנת מן הפדיון?

ומעירים: הניחא [זה אמנם נוח], אינו קשה לשיטת מר בריה [בנו] של רב יוסף משמיה [משמו] של רבא, שאמר כי דברי רב אדא, הפוטר את בן הלויה מפדיון, עוסקים בלויה דאיעבר [שהתעברה] מישראל, ואם כן הוא מוקי לה בדאיעבר [מעמיד אותה, את משנתנו בענין כהנת ולויה, במקרה שהתעברה] מישראל, ולכן בנה פטור מפדיון. אלא לשיטת רב פפא, הסבור שכהנת ולויה שנתעברה מישראל, בנה חייב בפדיון, במאי מוקי לה [במה הוא מעמיד אותה]? באיזה מקרה פטורה כהנת מפדיון?

ומשיבים: לעולם אין מדובר במשנה בכהנת ממש, אלא באשה דאיעבר [שהתעברה] מכהן, ולכן בנה פטור מפדיון. ואולם היא עצמה בת ישראל, ואמאי קרי [ומדוע קורא] לה "כהנת"? משום שבנה כהן.

The requirement of “He shall recognize” with regard to a firstborn for inheritance, and the recognition of a husband’s face, are discrete matters.

§ It was stated that amora’im engaged in a dispute concerning the case of a man who had children when he was a gentile and he subsequently converted: Rabbi Yoḥanan says he does not have a firstborn with regard to inheritance, i.e., a son who is his firstborn after his conversion does not inherit a double portion; and Rabbi Shimon ben Lakish says: He does have a firstborn with regard to inheritance. The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan says: He does not have a firstborn with regard to inheritance, as this man already had “the first of his strength” (Deuteronomy 21:17), the Torah’s description of the firstborn in this context, before he converted. And Rabbi Shimon ben Lakish says: He does have a firstborn with regard to inheritance, as the halakhic status of a convert who just converted is like that of a child just born.

The Gemara comments: And these amora’im follow their regular line of reasoning, as it was stated: If a man had children when he was a gentile and he subsequently converted, Rabbi Yoḥanan says: He has already fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, and Rabbi Shimon ben Lakish says: He has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. The Gemara clarifies: Rabbi Yoḥanan says he has fulfilled the aspect of the mitzva to be fruitful and multiply expressed in the command: “He did not create it to be a waste; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18), i.e., to increase the inhabitation of the world. And Rabbi Shimon ben Lakish says he has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, as the halakhic status of a convert who just converted is like that of a child just born, and it is considered as though he did not have children.

The Gemara adds: And it is necessary to state their opinions in both cases. As, if it were stated only in that first case with regard to inheritance, perhaps it is only in that case that Rabbi Shimon ben Lakish says his opinion that the first son born after conversion inherits a double portion, because in their gentile state they are not subject to the halakhot of inheritance. But with regard to that case, the mitzva to be fruitful and multiply, say he concedes to Rabbi Yoḥanan that since the verse states: “He did not create it to be a waste; He formed it to be inhabited,” and he has indeed performed an action that enables the world to be further inhabited, he has therefore fulfilled the mitzva.

And conversely, if their dispute were stated only with regard to this mitzva to be fruitful and multiply, perhaps it is only in this case that Rabbi Yoḥanan says his opinion, due to the verse: “He formed it to be inhabited.” But with regard to that case of inheritance, say he concedes to Rabbi Shimon ben Lakish that sons born when one was a gentile are disregarded. Consequently, it is necessary to teach their opinions in both disputes.

The Gemara raises a difficulty concerning the opinion of Rabbi Yoḥanan: We learned in the mishna: One who did not have sons and he married a woman who had already given birth; or if he married a woman who gave birth when she was still a Canaanite maidservant and she was then emancipated; or one who gave birth when she was still a gentile and she then converted, and when the maidservant or the gentile came to join the Jewish people she gave birth to a male, that offspring is a firstborn with regard to inheritance but is not a firstborn with regard to redemption from a priest.

The Gemara analyzes the mishna: This maidservant or convert, whose child that was born when she came to join the Jewish people is a firstborn for inheritance, from whom, i.e., from what type of father, did she bear him? If we say she bore him from a Jew who did not previously have sons, the initial subject of this clause of the mishna, why does it make reference specifically to a gentile or a maidservant, indicating that this son is a firstborn for inheritance because the ones born when she was not Jewish are disregarded? The halakha would be the same even with regard to a Jewish woman who had already given birth.

Rather, is the mishna not referring to two distinct cases? The first concerns a man who already had children before converting, and then marries a Jew who has already given birth to children, while the second involves a woman who had children when she was a maidservant or a gentile, and when she became Jewish she bore a child from one like her, a convert who had sons when he was a gentile and then converted. And the mishna teaches that this son is a firstborn with regard to inheritance, which apparently contradicts the opinion of Rabbi Yoḥanan.

The Gemara answers: No; actually, her child was born from a Jew who did not have sons, and the reason the mishna makes reference specifically to a gentile or a maidservant is not due to the case of inheritance. Rather, it was necessary for the clause: But is not a firstborn with regard to redemption from a priest.

This statement serves to exclude the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who says: That son is a firstborn with regard to inheritance and with regard to redemption from a priest, as it is stated: “Whatever opens the womb among the children of Israel” (Exodus 13:2), i.e., one is not considered a firstborn unless he opens the womb of a woman from the Jewish people, and therefore the children that she bore before she converted are not considered to have opened her womb. Therefore, the first tanna of the mishna teaches us that he is not a firstborn with regard to redemption, as his mother’s womb was already opened when she was a gentile.

The Gemara suggests: Come and hear a proof against Rabbi Yoḥanan from a baraita: If a man had sons when he was a gentile and he converted, and then fathered more sons, he has a firstborn with regard to inheritance. Ravina says, and some say it is Rav Aḥa who says: This ruling is certainly in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who says that the phrase in the verse “whatever opens the womb among the children of Israel” means it is not a firstborn unless it opens the womb of a woman from the Jewish people. And he derives his halakha, that of a gentile who converted, from her halakha, that of a female convert, that one does not take into account the children born before they converted. Rabbi Yoḥanan may hold in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Yosei HaGelili.

§ Rav Adda bar Ahava says: With regard to the daughter of a Levite who gave birth to a firstborn boy, her son is exempt from the obligation to give five sela coins to the priest for his redemption, as the child is considered to be the son of a Levite and Levites are exempt from this obligation. The Gemara asks: From whom did she become pregnant? If we say that she became pregnant from a priest or a Levite, why does Rav Adda bar Ahava refer specifically to the daughter of a Levite? The halakha would be the same even for an Israelite woman who became pregnant from a priest or a Levite.

Rather, Rav Adda bar Ahava must be referring to a case where the daughter of a Levite became pregnant from an Israelite. But if so, why is the son’s status determined by his mother’s status in this instance? After all, it is written: “By their families, by their fathers’ houses” (Numbers 1:2), which indicates that the lineage of a Jewish family follows the father rather than the mother.

Rav Pappa says: This is referring to the daughter of a Levite who became pregnant from a gentile. In such a case, the son’s status is determined by that of the mother, and therefore the son is exempt from the redemption of the firstborn. And do not say this is the halakha only according to the one who says that in such a situation one does not disqualify the child at all due to his gentile father, and he is of fit lineage. Rather, even according to the one who says that one does disqualify the child due to the gentile father, nevertheless, one also follows the mother and he is therefore called a Levite of flawed lineage, and is exempt from redemption.

Mar, son of Rav Yosef, says a different explanation, in the name of Rava: Actually, Rav Adda bar Ahava is referring to a case where the daughter of a Levite became pregnant from an Israelite. And although the son’s status is usually determined by that of the father, there, with regard to the redemption of the firstborn, it is different, as the verse states: “Whatever opens the womb among the children of Israel” (Exodus 13:2). This teaches that the Merciful One renders the obligation dependent upon the opening of the womb, and since this firstborn came from the womb of a daughter of a Levite, and not a Levite, the obligation of redemption does not apply.

The Gemara raises a difficulty concerning the opinion of Rav Pappa: We learned in the mishna: One who had sons and married a woman who had not given birth; or a woman who converted while she was pregnant, or a Canaanite maidservant who was emancipated while she was pregnant and she gave birth to a son, he is a firstborn with regard to redemption from a priest but he is not a firstborn with regard to inheritance.

And likewise, if an Israelite woman and the daughter or wife of a priest, neither of whom had given birth yet, or an Israelite woman and the daughter or wife of a Levite, or an Israelite woman and a woman who had already given birth, gave birth, and it is uncertain which son was born to which mother; and likewise a woman who did not wait three months after the death of her husband and she married and gave birth, and it is unknown whether the child was born after nine months and is the son of the first husband, or whether he was born after seven months and is the son of the latter husband, in all these cases the child is a firstborn with regard to redemption from a priest but is not a firstborn with regard to inheritance.

The Gemara explains the difficulty: From the ruling in the case of one whose child became confused with that of a daughter of a priest or a Levite, by inference one can derive that the daughter of a priest and the daughter of a Levite are exempt from redemption.Now, from whom did she become pregnant? If we say that she became pregnant from a priest or a Levite, if so, why specifically mention the daughter of a priest and the daughter of a Levite? The same halakha would apply even in the case of an Israelite woman who became pregnant from a priest or a Levite, as the son is exempt from redemption because he is also a priest or a Levite.

Rather, if the case is where the daughter of a priest or the daughter of a Levite became pregnant from a gentile, then is the son of the daughter of a priest exempt? But didn’t Rav Pappa say: Rabba tested us on the following matter: With regard to the daughter of a priest who became pregnant from a gentile, what is the halakha? And we said to him: Isn’t this the case discussed by Rav Adda bar Ahava, who says: With regard to the daughter of a Levite who gave birth to a firstborn boy, her son is exempt from the obligation to give five sela coins? This ruling was interpreted as referring to one who became pregnant from a gentile.

Rav Pappa continues: And Rabba said to me: How can these cases be compared? Granted, if the daughter of a Levite has a child from a gentile, he is considered a Levite with regard to redemption since his mother retains her sanctity. As it is taught in a baraita: In the case of a Levite woman who was captured, leading to a concern that one of her captors might have engaged in sexual intercourse with her, or even if a Levite woman definitely engaged in licentious sexual intercourse, one nevertheless gives her first tithe and she may eat it.

But with regard to the daughter of a priest, since if a gentile engages in intercourse with her she becomes like a non-priest and may no longer partake of teruma, her son from a gentile should be considered like an Israelite and be obligated in the redemption of a firstborn. If so, in what case does the mishna exempt the son of a daughter of a priest or a daughter of a Levite from redemption?

The Gemara notes: This works out well according to the opinion of Mar, son of Rav Yosef, citing in the name of Rava, who says that Rav Adda bar Ahava, who deems the son of a Levite woman exempt from the obligation of redemption, was referring to a case where she became pregnant from an Israelite. This is because he can interpret the mishna as referring to the daughter of a priest or the daughter of a Levite who became pregnant from an Israelite. But according to the opinion of Rav Pappa, who maintains that the son of a priest’s or Levite’s daughter who became pregnant from an Israelite is subject to the obligation of redemption from a priest, with regard to what case does he interpret the mishna?

The Gemara answers: Actually, the mishna is not referring to the daughter of a priest but to a woman who became pregnant from a priest. Therefore, her son is exempt from redemption, and yet she herself is an Israelite woman. And why does the mishna call her the daughter of a priest [kohenet]? Because her son is a priest.