בכורות מח ע"ב

לאו [לא] ככתובה בשטר דמיא [נחשבת], אלא כמלוה על פה. ודכולי עלמא אית להו [ולדעת הכל יש להם, הם מקבלים] את דברי רב פפא, שאמר רב פפא: מלוה על פה — גובה מן היורשין של החייב, ואינו גובה מן הלקוחות שקנו ממנו. ואם כן, יכול הכהן לגבות את דמי פדיון הבן רק מן המחצית של נכסי האב עליה נחשבים הבנים יורשים. והואיל ואין בנכסי האב אלא חמישה סלעים נמצא שהכהן יכול לגבות רק שנים ומחצה סלעים.

ולפי זה, הכא [כאן], שנחלקו ר' מאיר ור' יהודה במשנתנו בענין חמש ולא בחצי חמש קמיפלגי [חלוקים הם], שר' מאיר סבר [סבור] שהתורה ציותה לתת בפדיון חמש סלעים דוקא, ולא חצי (או חלק מ) חמש, ולכן פטורים האחים מלתת לכהן אותם שנים וחצי סלעים. ואילו ר' יהודה סבר [סבור]: חמש — ואפילו חצי חמש, ולכן נוטל הכהן אותם שנים וחצי סלעים, שהם נחשבים לגביהם כיורשים.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שבזה נחלקו, מדוע לשון המשנה היא: ר' יהודה אומר נתחייבו נכסים? הלא נתחייב גברא [האיש], כלומר, חייבים האחים לתת, מיבעי ליה [צריך היה] לומר! ועוד קשה, שהרי תניא [שנויה ברייתא] ר' יהודה אומר: האחין שאין ידוע מי מהם הבכור, שחלקו בנכסי אביהם, אם יש עשרה זוז (דינר) שהם שני סלעים ומחצה לזה, ועשרה זוז לזה — חייבין לתת לכהן, ואם לאו [לא] — פטורין; ויש לשאול:

מאי [מה פירוש] עשרה זוז לזה ועשרה זוז לזה? אילימא [אם תאמר] שיש לכל אחד מהם עשרה זוז בנכסי האב, בין בחלק הירושה בין בחלק הלקוחות יחד, ונמצא שיש בחלק הירושה של שניהם עשרה זוז, שהם שנים וחצי סלעים, ור' יהודה אומר שהם חייבים משום שלדעתו חמש ואפילו חצי חמש, כלומר, שצריך לתת לכהן גם פחות מחמישה סלעים, אי הכי [אם כך] — מאי איריא [מה שייך, מדוע חייבים דווקא] אם יש לפחות עשרה זוזים? אפילו אם יש בציר [פחות] מעשרה זוזים נמי [גם כן] יטול הכהן מה שיש, ומדוע שנה ר' יהודה שהם פטורים?

אלא פשיטא [פשוט] שמדובר כשיש עשרה זוז של ירושה לזה, ועשרה זוז של ירושה לזה, ובסך הכל חמישה סלעים, ולדעת ר' יהודה, דווקא במקרה זה צריכים לתת פדיון לכהן. אלמא [מכאן] שר' יהודה חמש ולא חצי חמש סבירא ליה [סבור הוא], ולא כמו שפירשנו!

אלא צריך לומר, דכולי עלמא [שלדעת הכל], גם ר' מאיר וגם ר' יהודה סבורים: חמש דוקא צריך לתת לכהן ולא חצי חמש, והכא [וכאן] בדברי רב אסי ורב פפא קמיפלגי [חלוקים הם], שמדובר באופן שאין בנכסי אביהם אלא חמישה סלעים, ור' מאיר סבור כרב אסי ורב פפא, ואין כאן אלא שנים וחצי סלעים בחלק הירושה, ואין הכהן יכול לגבותם. ואילו ר' יהודה אינו סבור כאחד מהם, ולדעתו עומדים כל חמשת הסלעים לגביית הפדיון.

א סוגיה זו שנינו על דברי ר' מאיר שבתחילת המשנה, ואיכא דמתני ליה אסיפא [ויש ששונים את הענין הזה על סופה], ששנינו כי מי שנולדו לו שני בנים, ואין ידוע איזה מהם בכור, ומת האב, ר' יהודה אומר: נתחייבו הנכסים, וגם אם כבר חלקו את נכסי אביהם — חייבים הבנים לשלם לכהן. ושואלים: דמית [שמת] האב אימת [אימתי]? אילימא דמית [אם תאמר שמת] לאחר שלשים יום מלידתם, שכבר נתחייב האב בפדיון, מכלל הדברים אתה למד שר' מאיר סבר [סבור] שבמקרה זה, כי [שכאשר] חלקו פטורין? תמוה הדבר, הא אישתעבדי להו נכסי [הרי כבר נשתעבדו להם הנכסים]!

אלא צריך לומר שמת בתוך שלשים יום, קודם שנתחייבו נכסי האב, והחוב מוטל איפוא על הבן הבכור, אלא שאין יודעים מי הוא. ושואלים: אם כן, גם כי [כאשר] כבר חלקו האחים ביניהם את נכסי אביהם, אמאי [מדוע] מחייב ר' יהודה? ליזיל לגבי האי לידחייה [שילך הכהן אצל בן זה וידחה אותו] בטענה שאינו הבכור, וגבי האי ולידחייה [וילך אצל בן זה וידחה אותו] בטענה שאינו הבכור!

אמר ר' ירמיה: זאת אומרת, ממה שר' יהודה מחייב את האחים לתת את הפדיון לכהן, יש ללמוד כי שני יוסף בן שמעון שהיו בעיר אחת, ולקח (קנה) אחד מהם שדה מחבירו —

בעל חוב, שיש בידו שטר חוב על שם יוסף בן שמעון מוקדם לזמן הקניה, גובה את חובו ממנו מהשדה, דאמר ליה [שאומר לו] לקונה: אי בדידך מסיקנא [אם בך אני נושה] — מנתא דידך קא שקילנא [את המנה, החלק שלך אני נוטל], ואי בחברך מסיקנא [ואם בחברך אני נושה], משתעבדא לי מקמי דידך [הרי השדה הזה משועבד לי לפניך].

אמר רבא בתמיהה: מכדי נכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה [הלא נכסיו של אדם הם הערבים לו], האם ייתכן שממנו אינו יכול לגבות, ומן הערב (נכסיו) הוא גובה? וכולה (כל ההמשך) כלישנא קמא [כמו בלשון הראשונה] שהובאה בעמוד הקודם, על דברי ר' מאיר.

ב משנה שתי נשים של איש אחד שלא בכרו (ילדו), וילדו שני זכרים ונתערבו — נותן האב עשרה סלעים לכהן, אף שלא ידוע של מי כל אחד מהם, מפני שכל אחד מהם בכור ודאי. מת אחד מהן בתוך שלשים יום, קודם שחלה חובת הפדיון, אם לכהן אחד נתן פדיון שניהם — יחזיר לו הכהן חמש סלעים, מפני שפטור היה מלפדות את המת, ואם לשני כהנים נתן — אינו יכול להוציא מידם, מפני שכל כהן אומר שהוא מחזיק בפדיון של הבן החי.

ואם ולדות נשיו שהתערבו היו זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה — נותן חמש סלעים לכהן, מפני שאחד מן הזכרים ודאי בכור אחד לאמו, ועל השני שהוא ספק — אין הכהן יכול להוציא מידו. ואם היו הולדות שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות — אין כאן לכהן כלום, שמא שתי הנקבות יצאו תחילה.

אחת מנשיו שכבר בכרה ואחת שלא בכרה, וילדו שני זכרים והתערבו — נותן חמש סלעים לכהן, מפני שוודאי אחד מהם בכור; מת אחד מהן בתוך שלשים יום — האב פטור מספק, שמא הבכור מת.

מת האב והבנים קיימים, ר' מאיר אומר: אם נתנו פדיון לכהן עד שלא חלקו ביניהם את נכסי האב — נתנו, ואם לאו [לא], שכבר חלקו — פטורין מלתת. ר' יהודה אומר: נתחייבו הנכסים, ויתנו מהם הבנים חמש סלעים לכהן. ואם ילדו שתי נשיו, האשה שביכרה והאשה שלא ביכרה, זכר ונקבה, והתערבו — אין לכהן כלום, שמא המבכרת ילדה את הנקבה.

שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו, וילדו שני זכרים והתערבו — זה נותן חמש סלעים לכהן וזה נותן חמש סלעים, מפני שלכל אחד נולד בכור ודאי. ואם מת אחד מהם מהולדות בתוך שלשים ללידה, וכבר נתנו פדיון עבורם, אם לכהן אחד נתנו — יחזיר להם חמש סלעים של פדיון המת, ואם לשני כהנים נתנו — אינן יכולין להוציא מידם, מפני שכל כהן טוען שהוא מחזיק בפדיון החי.

היו הולדות שהתערבו זכר ונקבה — האבות פטורין, מפני שכל אחד אומר שהוא אבי הנקבה, אבל הבן חייב לפדות את עצמו, שהרי הוא ודאי בכור. היו הולדות שהתערבו שתי נקבות וזכר, או שתי נקבות ושני זכרים — אין כאן לכהן כלום, שהרי אין כאן בכור ודאי.

אשה אחת שבכרה ואשה אחת שלא בכרה, של שני אנשים, וילדו שני זכרים והתערבו — זה שלא בכרה אשתו נותן חמש סלעים לכהן, שהרי ודאי נולד לו בכור. ואם ילדו זכר ונקבה — אין כאן לכהן כלום, שמא זו שלא ביכרה אשתו ילדה את הנקבה.

ג גמרא שנינו במשנה בענין שתי נשים של שני אנשים שהתערבו בכורותיהם, שאם נתנו האבות את פדיונותיהם לשני כהנים, ומת אחד מהבכורות — אינם יכולים להוציא מהכהנים את הפדיון שנתנו עבורו. ושואלים: מאי שנא [מה שונה, מדוע] הדין כשנתנו האבות את הפדיונות לשני כהנים ומת אחד מהבכורות, דאזיל לגבי האי ומדחי ליה [שהולך האב אצל כהן זה ודוחה אותו] הכהן, וטוען שנטל עבור החי, ואזיל לגבי האי ומדחי ליה [והולך אצל כהן זה, השני, ודוחה אותו], ואומר שנטל עבור החי?

והרי כשנתנו לכהן אחד נמי [גם כן] ידחה אותם, ליזיל לגבי האי [שילך אצלו אב זה] ולידחייה [וידחה אותו] ויטען שבנו הוא החי, וליזיל לגבי האי [שילך אליו אב זה] ולידחייה [וידחה אותו], ויאמר שבנו הוא החי! אמר שמואל:

is not like one written in a document, but like an oral loan. And everyone accepts the opinion of Rav Pappa, as Rav Pappa says: When a creditor gives a loan by oral agreement, he can collect the debt from the heirs of the debtor after his death but he cannot collect the debt from the purchasers of the debtor’s property. Consequently, the priest can collect the redemption money only from the half of the property with regard to which the sons are considered heirs, and since the entire property is worth only five sela coins he would be able to take only two and a half sela coins.

And here Rabbi Meir and Rabbi Yehuda disagree with regard to the issue of: Five, but not with half of five. As Rabbi Meir holds that the Torah requires giving specifically five sela coins, but not half or part of five; therefore, the brothers are exempt from giving a priest those two and a half sela coins. And Rabbi Yehuda maintains that the Torah requires giving five sela coins, and even half or part of five. Therefore, he rules that the priest takes those two and a half sela coins from the property with regard to which the sons are considered heirs.

The Gemara asks: If so, when Rabbi Yehuda says: The obligation to redeem the firstborn already took effect on the property of the father, he should have said that the obligation to redeem the firstborn took effect on the man, i.e., the brothers who are obligated to pay the sum, as Rabbi Yehuda agrees that the priest forfeits the half of the obligation that applies to the property. And furthermore, it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: In a case where the identity of the firstborn is unknown, and the brothers divided their father’s property, if there are ten dinars, which equals two and a half sela coins, for this brother, and ten dinars for that brother, they are obligated to pay the priest; and if not, they are exempt.

The Gemara clarifies the difficulty by analyzing the baraita: What is the meaning of the clause: Ten dinars for this brother and ten dinars for that brother? If we say each has ten dinars from the father’s property, which is the total sum of both the half of the inheritance and the half with regard to which they are purchasers together, which equals two and a half sela coins, and Rabbi Yehuda says they are obligated to pay the priest because he maintains that there is a mitzva to give five sela coins and even half or part of five, this is difficult. If so, why specifically state that they are obligated only when there are ten dinars? The same halakha would apply even to fewer than ten dinars, as the priest is entitled to whatever is available.

Rather, it is obvious that in this case there are ten dinars of inheritance for this brother and ten dinars of inheritance for that brother, which totals five sela coins. According to Rabbi Yehuda, it is only in this case that they are obligated to pay the priest. Evidently, Rabbi Yehuda maintains that there is a mitzva to give specifically five sela coins, but not half or part of five, which contradicts the suggested explanation of the dispute.

Rather, the mishna is referring to a case where the father’s property is worth five sela coins, and everyone, both Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, agree that the Torah requires giving five sela coins, but not half of five. And here they disagree with regard to the statements of Rav Asi and Rav Pappa that the portion of the inheritance includes only two and a half sela, which the priest is not entitled to collect. Rabbi Meir holds in accordance with their opinion, while Rabbi Yehuda disagrees and holds that all five sela coins are available for the redemption.

§ The Gemara notes: And there are those who teach this discussion with regard to the latter clause of the mishna: If one had two sons and it is unknown which is the firstborn, and the father died, Rabbi Yehuda says the obligation to redeem the firstborn already took effect on the property of the father. Therefore, even if the father’s property has been divided, the sons are required to pay the priest. The Gemara asks: When did the father die? If we say that he died after thirty days following the birth of his sons, should one conclude by inference that Rabbi Meir maintains that if they divided their father’s property they are exempt from giving the redemption payment to the priest? But the property is already on lien for the mitzva of redemption.

Rather, it is referring to a case where the father died within thirty days of the birth of his sons and the obligation of redemption applies to the firstborn himself, though it is unknown which is the firstborn. If so, why does Rabbi Yehuda obligate them even when the brothers had already divided their father’s property between them? Let the priest go to this son, and he will reject him, by claiming that he is not the firstborn, and let him go to that son and he too will reject him on the same grounds.

Rabbi Yirmeya says: That is to say: In a case involving two people named Yosef ben Shimon, who were residents of one city, and one of them purchased a field from the other, an earlier creditor can collect payment of his debt from that field. This is because he can say to the buyer: If you are indebted to me I am taking the one hundred dinars that is your share in the field, and if the other Yosef ben Shimon is indebted to me, then this field was on lien to me before you acquired it.

Rava said: Now consider, a person’s property is a guarantee for him, so why can the creditor not claim his debt from the debtor himself but can claim it from the guarantor, i.e., his property? The Gemara comments: And from here onward, all the rest of the discussion is the same as in the first version of the passage, as cited earlier.

MISHNA: With regard to two wives of one man, both of whom had not previously given birth, and they gave birth to two males, i.e., each bore one male, and the sons were intermingled, the father gives ten sela coins to the priest even if it is unknown which son was born first, because it is certain that each is firstborn of his mother. In a case where one of them dies within thirty days of birth, if he gave all ten sela coins to one priest, the priest must return five sela to him, because the father was not obligated to redeem the son who then died. And if he gave the redemption payment to two different priests, he cannot reclaim the money from the possession of either priest, as each could claim that the money that he received was for the living child.

If one mother gave birth to a male and one gave birth to a female, or if between them they gave birth to two males and one female, and the children were intermingled, the father gives five sela coins to the priest: In the first case because the male might have preceded the female and in the second case because one of the males is certainly firstborn. If the children were two females and a male, or two males and two females, the priest has nothing here, as it is possible the female was born first to each mother.

If one of his wives had previously given birth and one had not previously given birth and they gave birth to two males who became intermingled, the father gives five sela coins to the priest, as it is certain that one of them was born to the mother who had not yet given birth. If one of them dies within thirty days of birth the father is exempt from that payment, as it is possible that the one who died was born to the mother who had not yet given birth.

In a case of intermingling where the father died and the sons are alive, Rabbi Meir says: If they gave the five sela coins to the priest before they divided their father’s property between them, they gave it, and it remains in the possession of the priest. But if not, they are exempt from giving the redemption payment to the priest. Rabbi Yehuda says: The obligation to redeem the firstborn already took effect on the property of the father. If the wives gave birth to a male and a female the priest has nothing here, as perhaps the female was born to the mother who had not yet given birth.

With regard to two women who had not previously given birth, who were married to two different men, and they gave birth to two males and the sons were intermingled, this father gives five sela coins to a priest and that father gives five sela coins to a priest, as each is certainly firstborn to his mother. In a case where one of them dies within thirty days of birth, if the fathers gave all ten sela coins to one priest, the priest must return five sela coins to them. But if they gave the redemption payment to two different priests they cannot reclaim the money from the possession of either priest, as each could claim that the money that he received was for the living child.

If the women gave birth to a male and a female and the children became intermingled, the fathers are exempt, as each could claim that he is the father of the female, but the son is obligated to redeem himself, as he is certainly a firstborn. If two females and a male were born, or two females and two males, the priest has nothing here, as it is possible the female was born first to each mother.

If one woman had previously given birth and one had not previously given birth, and they were married to two men and they gave birth to two males, who then became intermingled, this one whose wife had not previously given birth gives five sela coins to the priest. If the women gave birth to a male and a female the priest has nothing here, as it is possible the female was born to the mother who had not yet given birth.

GEMARA: The mishna teaches with regard to two wives of two husbands whose firstborns were intermingled, that if the fathers gave their redemption money to two different priests and one of the firstborns died, they cannot reclaim the money from the possession of either priest. The Gemara asks: What is different about a case where the fathers gave the redemption money to two different priests, and one of the firstborns subsequently died, that they cannot reclaim the money? The reason is that one father will go to this priest and he will reject him, by claiming that he took the redemption money for the surviving firstborn, and likewise he will go to that other priest and he too will reject him in the same manner.

The same is also true in a case where they gave their redemption money to one priest: This father will go to the priest and the priest will reject him, by claiming that his son is still alive, and that father will go to the priest and he will reject him too, on the same grounds. Shmuel says: